חיפה 5.11.21

"זו רק אני שנתקעתי". סימי וארז אקשוטי

מירית קושניר סטרומצה צילום: שרון צור

כשילדה את בנה האמצעי, ) לתת לו שם 58 בחרה סימי אקשוטי ( חזק. "כאילו הרגשתי שהוא צריך כוח", היא אומרת היום. "קראתי לו ארז, למ ת רות שהיו שמות אופנתיים יותר, בגלל ארזי הלבנון ששימשו את שלמה המלך במפעלי הבנייה שלו. חשבתי על הבחירה וסיפר לי שהוא 28 הזאת כשהוא היה בן הומוסקסואל". יציאה מאוחרת מהארון? "כן, הרבה אחרי היציאה שלו מהארון מול עצמו ומול חבריו. הוא כבר היה אחרי השירות הצבאי, אחרי תואר ראשון באוניברסיטה העברית במדעי המדינה ומזרח אסיה, ואחרי שטייל שנה בעולם והגיע למקומות שאפילו אלוהים שכח שהוא ברא. וכשחזר הביתה, בין סיום התואר לבין נסיעה לעבודה בסין, פתאום באחד הלילות שאל מה לדעתי הגיל הנ ת כון להתחתן. זה לא מהשיחות שארז נוהג לנהל, ותהיתי לאן זה מוביל. אני לא זוכ ת רת מילים מדויקות, אבל הוא אמר משהו כמו 'הדברים לא יקרו בדרך הזאת איתי', ופתח את זה. אמרתי 'אתה הבן שלי, אני אוהבת אותך, אתה בנשמתי. תהיה מאושר, זה כל מה שאני מבקשת'. היה מאוחר והלכנו לישון, אבל לא עצמתי עין כל הלילה. המחשבות הלכו איתי ארבעה ימים, שבהם בכיתי כמעט בלי הפסקה". על מה בכית? "אגיד קודם על מה לא: לא על השא ת לה למה הילד שלי הומו. גם לא לשנייה. בכיתי כי שאלתי את עצמי איזו מין אמא אני, איך לא ראיתי ואיך לא ידעתי. בכי ת תי בגלל חשש מהעתיד. הומוסקסואלים נמצאים היום בגלוי בתקשורת ובכנסת, ועדיין יש מקומות שסוגרים בפניהם דל ת תות, ונחרדתי מהמחשבה שיעשו את זה לילד המוכשר והיפה שלי. רציתי שיראו כמה הוא מקסים, ויתנו לו הזדמנות להת ת פתח ולגדול. בכיתי כי חשבתי איך יקים משפחה, כשאין פונדקאות בארץ ובחו"ל זה המון כסף. והיו המון רגשי אשמה, כי הייתי צריכה להיות שם בשבילו. למי פנה? ממי קיבל תמיכה?". "בצבא הייתי בארון" "יש לי המון חברים, אבל התמודדתי לבד", אומר ארז היום. "יציאה מהארון היא משהו שתמיד מתמודדים איתו לבד, לפחות בהתחלה, עד שמרגישים נוח לספר לאחרים. וכשגדלים בקריות, מביך לספר דבר כזה, או לפחות כך היה לפני עשור. שנים ארוכות ניסיתי להילחם בזה, עד שיצאתי מהקריות ויכולתי לשאול את עצמי שאלות בלי לפחד. "בקיץ האחרון ראיתי את דגל הגאווה מתנוסס על גג בית הספר שבו למדתי, וחשבתי שזה מרחק של שמים וארץ מה ת מציאות שבה אני גדלתי. אז לא הכרתי את הדגל הזה, ולא ידעתי מה הערכים שעומדים מאחוריו. אני לא יודע מה קורה היום בתוך בתי הספר, אבל עצם העובדה שיש דגל, זה בוודאי מקל על אנשים לקדם את התהליך או לקבל את עצמם. ת � הייתי עם זה לבד, ואז ה 25 "עד גיל

ארז: "בקיץ האחרון ראיתי את דגל הגאווה מתנוסס על גג בית הספר שבו למדתי בקריות, וחשבתי שזה מרחק של שמים וארץ מהמציאות שבה אני גדלתי" סימי: "בכיתי כי שאלתי את עצמי איזו מין אמא אני, איך לא ראיתי ואיך לא ידעתי. בכיתי בגלל חשש מהעתיד"

סימי אקשוטי מקריית חיים רגילה לדבר בהרצאותשלה כקואוצ'רית על תהליכי שינוי והתפתחות אישית, אבל לא תיארה לעצמה שתצטרך לעבור את זה בעצמה, מהרגע ) סיפר לה שהוא הומו ‰ בראיון גלוי הם מספרים על הלבטים איך לספר 28( שבנה ארז לאמא, איך היא הגיבה ולמה חשוב לה להיות במצעדי גאווה בת"א בכל פעם ששמעתי את המילה 'הומו', התחלתי לבכות"

בשום צורה. סיפרתי לה אחרי חצי שנה, שבה בכל ביקור בבית התכוונתי לספר, ודחיתי את ההחלטה. באותו ערב ישב ת נו ביחד ולא היה מה לראות בטלוויזיה, והרגשתי שזה עכשיו או לעולם לא. אמא הגיבה בטוב, אבל אחרי כמה שעות נפל אצלה האסימון".

חלתי לספר לחברים קרובים. לא קיבל ת תי תגובות של דחייה, ובטח שלא היתה טרגדיה. חוץ מאלה שלקח להם קצת זמן להתרגל לרעיון, הכל עבר חלק. בצבא הייתי עדיין בארון, אבל הייתי כל כך בשלב של הדחקה שלא באמת התעמתתי עם הדברים. לא חשבתי על כך שאני הומו בארון ושאני צריך להסתיר את זה. עבדתי תהליך ארוך, ולאמא היה לי הכי קשה לספר". למה? "היה לי ברור שהיא תבין, אבל גם ידע ת תי שזה יפתיע אותה, ושיהיה קשה בהת ת חלה לקבל את הרעיון, שלא נכח סביבנו

מוכרת בקריות. בעבר שידרה ברדיו חיפה, היתה מנהלת חשבונות ("כושלת, מוכרחים להודות"), אשת שיווק וגם חלק ממופע הבידור "מבשלים זוגיות" שהגישה במשך שש שנים ביחד עם יוסי פרץ ארי, שדרן רדיו חיפה, ועו"ד גלית צור. היא גדלה בחיפה, עברה לקריות עם נישואיה וילדה שלושה ילדים: ), פסיכותרפיסטית שחיה עם 38 לירז ( ) ועדן 35 משפחתה ביישוב קציר, ארז ( ), סטודנט באוניברסיטה העברית. 24( "ארז היה תינוק יפהפה, כזה שעוצרים אותך ברחוב בגללו, ובעיני הוא היום גבר יפהפה. כל הסטריאוטיפים שאנח ת

"היה לי קל להתבלבל"

סימי אקשוטי, קואוצ'רית, מנחה בכי ת רה במכללת יוזמות ומרצה באופן פרטי על תהליכי שינוי והתפתחות אישית,

5.11.2021 ˆ ידיעות חיפה 28