כפר סבא 04.10.22

חיפשה שבת, מצאה בית

ואסלאם, עוברת כאן קורס הכשרה לעמיתי הדרכה בפורום לחשיבה אזו ־ רית. המסלול שהחל באפרת, המשיך בפנימיית שדה בוקר, עבר דרך שירות צבאי במחלקת החינוך במג"ב ומגיע עד לכאן, לקורס שמבקש לבחון את מקומה של ישראל במזרח התיכון גם מתוך עיני הלא יהודים. בואי נחזור לפרויקט השבת. איך הוא בכלל התחיל? "הוא נבט מתוך הקרע שהתחלתי להרגיש בפנימייה. התחלתי להרגיש שאני חיה עם שתי זהויות ושתיהן אמיתיות. לא הצלחתי לחבר ביניהן. בילדות שלי אף אחד לא אמר לי ש'החילונים הם עגלות ריקות', אבל זה היה מאחורי הקלעים ומוטמע מאוד. פתאום הגעתי לפנימייה, מקום מאוד חילוני, ופגשתי משפחות שלקחו אח ־ ריות על הבחירות שלהן. לא יכולתי להישאר אדישה לזה. אחרי הצבא היה לי בן זוג. כשהיינו יחד זו הייתה הפעם הראשונה שלא שמרתי שבת. רציתי להיות בטוחה שאני לא שומרת שבת בשביל משהו מהותי, אבל מה זה המ ־ שהו המהותי הזה? אני זוכרת נסיעה אחת באוטובוס בירושלים. הסתכלתי דרך החלון וראיתי המון אנשים עם כי ־ פות. כל זרם והכיפה שלו. שאלתי את עצמי איך נראית השבת של כל אחד מהם. מיד גם עלתה המחשבה שבשביל לענות על זה אני אצטרך לנסוע אליהם תארח עברה שנה שלמה. בספר, שכאמור ייצא החודש (אוקטובר) לאור ופרטים עליו אפשר למצוא באתר שלה, כתבה על כל השבתות, על כל המסע, הרגשי והמנטלי שעברה. המשפחות ידעו שאת כותבת ספר? "בוודאי. שלחתי לכל משפחה את הפרק שלה. היה לי חשוב שיראו, שי ־ עירו. חלק ביקשו להופיע בשמן. חלק ביקשו לשנות פרטים מזהים". כולם דיברו יידיש תבחרי שבת לספר עליה, אני מבק ־ שת ואוריה מתלבטת ובסוף בוחרת את השבת העשירית. אירוח אצל משפחה מחסידות ויז'ניץ בבני ברק. "השבת שם הפתיעה אותי. התארחתי אצל סבא וסבתא. באתי קצת 'כועסת' בגלל מה שידעתי על מקומה של האישה בח ־ סידות. חלק גדול מהזהות שלי בש ־ נים האחרונות קשור מאוד לפמיניזם. ידעתי שלא אוכל לדבר עם הגברים במשפחה. הילדים של הסבא והסבתא היו מבוגרים ממני. היו שם כמה נכדות בגיל שלי. כולם מסביבי דיברו יידיש. איתי דיברו בעברית. יצא שהסתובבתי עם הנכדות. הלכתי איתן אחרי הארוחה הביתה לעשות איתם שבת". מהמחשבה הזו ועד השבת הראשונה שבה יצאה לה ־

צולם במרכז המבקרים של יקב ירושלים, מזכנות שאננים

, אבל הגיעו אליי מאות הזמנות" 50 משפחות, גג 20 אוריה. "חשבתי שיזמינו אותי

עית ובהעצמה נשית. אני לגמרי יכולה להזדהות ולהתחבר עם זה. הגברים בי ־ טאו צדדים אלימים יותר שהיה לי קשה לשמוע ואני בוודאי לא מסכימה איתם. כל השבת התלבטתי אם להגיד משהו ואם כן אז מה. בסופו של דבר שתקתי בגלל שרציתי להקשיב. אפשר לא לה ־ סכים ולהקשיב". אחת השבתות המיוחדות במסע שלה הייתה ביישוב הקהילתי עזוז שיותר קרוב למצרים מאשר לבאר שבע. חיות משפחות. המשפחה שהזמינה את 16 בו אוריה להתארח אצלה בשבת הייתה יוצאת דופן כמעט בכל מובן. ההורים עברו תהליך גיור ואחר כך גם חזרו בתשובה. אוריה: "זו המשפחה הדתית היחידה בעזוז אז היא בעצם תפקדה גם כקהילה. היה להם ספר תורה בבית כי הוא שימש גם כבית כנסת. הכל היה אחר בשבת הזו וגם מרגש. בבתים של ההורים וגם בפנימייה תמיד הייתה המולה. היו חברים, הייתה משפחה, פגשתי הרבה אנשים בבית כנסת. פה לא. המשפחות חיות במרחק גדול זו מזו אז זו הייתה שבת של שקט. הם יוד ־ עים לכבד את המרחב, אבל כשהם היו מתכנסים לתפילות ולארוחות היה שם יחד חזק. ריגש אותי לראות איך כל האחים בודקים כל הזמן שכולם אכלו, שאף אחד לא נשאר רעב. הסיפור המ ־ שפחתי שלהם והחיבור ליהדות גם רי ־ תקו אותי. ההורים נפגשו בסיני, עברו למכסיקו, טיילו בכל העולם ובסוף בחרו בישראל, ביהדות ואז גם בעזוז". אוריה גרה בשנים האחרונות בירו ־ . Home שלים. עדיין מחפשת בית. בינתיים היא נודדת בין האוסים. "אבל אני כבר שלמה", היא אומרת בנוגע לשאלה מה תרם לה המסע. "יש לי בית. מצאתי אותו. זה בית פנימי. למד ־ תי להקשיב לעצמי ולהסכים לזה שיש שבתות שמתאים לי ללכת למסיבה ויש שבתות שאני מנתקת את הטלפון ושו ־ מרת שבת הלכתית. זה לא קורע אותי יותר. אני יכולה לחיות בשני העולמות ודרך הסדקים והשאלות שלי נכנס הרבה אור".

לטיש של האדמו"ר. זאת הפעם הרא ־ שונה שהייתי בטיש. הייתה שם מחיצת זכוכית שהפרידה בין גברים לנשים. התיישבנו ממש קרוב למחיצה כדי שאוכל לראות. בזמן שכל אלפי האנ ־ שים עסוקים בטיש אני סיפרתי לבנות שלמדתי גמרא. הן היו בשוק. התחילו לשאול למה אותן לא מלמדים גמרא. זה היה רגע מיוחד. והיו שני דברים שהפתיעו אות במיוחד. אחרי הארוחה כולם שרו שירי שבת. הסבא ביקש ממני לשיר פיוט כי סיפרתי לו לפני כן שסבא רבה רבה שלי היה חסיד, מלחין פיוטים ותפילות מוכר מאוד באוקראינה. אני כמובן מכירה את הפיוט שהוא נעימות לשאר בני המשפ ־ חה. והיה עוד רגע שהדהים אותי. אחד הבנים של הסבא בא לשאול אותי על הלי ־ מודים. נכון שהוא הסיט את הפנים כשדיברנו וזה יכול לע ־ צבן אותי בדרך כלל, אבל ברגע ההוא הבנתי אותו. גם הערכתי את זה שהוא בא לדבר עם אישה זרה ולשמוע מה יש לה להגיד. וכאמור, לא באתי להתווכח. באתי להקשיב". היית גם בשבתות לא דתיות. "כן. השבת באלון למשל הגליל הייתה אחרת לגמרי. משפחה חילונית לגמרי. הילדים לומדים בבית ספר אנתרופוסופי. הם לא עושים קידוש, אבל כן ארוחה משפחתית. איך שה ־ תיישבנו והרמנו כוסית לחיים נפתחה הדלת והבן הבכור של המשפחה נכנס עם כמה חברי ילדות שצילמו ותיעדו איך הוא מודיע לכולם שהוא התארס. אחרי הארוחה הלכנו כולם לחגוג בבר. בבוקר יצאנו לטייל בגולן. הם לא עשו את זה בשבילי. זה באמת מה שהם עו ־ שים בשבתות. זה היה כל כך יפה. הר ־ גשתי שם לגמרי את השבת". והייתה גם השבת במאחז בשומרון שהעלתה אצל אוריה את שאלת גבו ־ לות הפלורליזם. "שאלות מייסרות", היא מעידה. "תהיתי האם אני צריכה ביקש ממני לשיר, אבל לא שרתי כדי לא לגרום לאי

להיות במאחז, מקום שרחוק ממני מב ־ חינה פוליטית. האם אני יכולה בכלל לקבל כאן משהו? האם בכלל אני רוצה לקבל? האם אני מסוגלת להקשיב?". התייסרה ונסעה. ואיך היה? "מורכב. קודם כל הייתי צריכה לש ־ כנע אותם שאני לא מהשב"כ. גם מת ־ נחלת לשעבר, גם לימודי מזרח תיכון ואסלאם, גם דוברת ערבית, מה כבר אפשר לחשוב עליי? בסוף הם האמינו לי. הנשים שם עוסקות ברוקחות טב ־ אותו. גם הערכתי את זה שהוא בא לדבר עם אישה זרה ולשמוע מה יש לה להגיד" "הייתי צריכה לשכנע אותם שאני לא מהשב"כ. גם מתנחלת לשעבר, גם דוברת ערבית, מה כבר אפשר לחשוב עליי? בסוף הם האמינו לי. כל השבת התלבטתי אם להגיד משהו ואם כן אז מה. בסופו של דבר שתקתי בגלל שרציתי להקשיב. אפשר לא להסכים ולהקשיב" "אחד הבנים של הסבא בא לשאול אותי על הלימודים. נכון שהוא הסיט את הפנים כשדיברנו וזה יכול לעצבן אותי בדרך כלל, אבל ברגע ההוא הבנתי

4.10.2022 ˆ ידיעות השרון 22