כפר סבא 17.3.23

/ משה מ ר ק ו ס דו"ח מרקוס m o s h e - m k @ y e d i o t . c o . i l

אבות הכישלון לעונההקטסטרופליתשעוברתהפועל כפר־סבא, מקצועית וניהולית, ישהרבהאשמים: הבעלים, המאמן, השחקנים ואפילו האוהדים

ספורט

בהיסטוריה "זהו עוד יום הארוכה של מנצ'סטר יונייטד", אמר סר אלכס פרגוסון לאחר תבו ־ . "זהו עוד 1996 לניוקאסל ב־ 5:0 סה יום בהיסטוריה הארוכה של הפו ־ על כפר־סבא", אפשר לומר על יום שישי שעבר, אבל תרשו לי לאלתר קצת ולהגיד: "זהו עוד יום שחור בהיסטוריה הארוכה של הפועל כפר־ סבא", ומדובר במועדון שעבר לא מעט ימים שחורים בהיסטוריה. כמי שמכיר מקרוב את תולדותיו יותר שנה, קשה לי לזכור הרבה ימים 65 מ־ שחורים ממנו. יום שבו הוא פשט את כבודו מעליו. ההפסד המביש ובעיקר מה שבא בעקבותיו, הנאום הכואב של עידן שום בטלוויזיה. הפסד כואב במיוחד היו הרבה הפסדים כואבים לאורך הזה לאחי נצרת 2:0 השנים, אבל ה־ כואב במיוחד. לא כי זה היה משחק קובע או מכריע במיוחד (נכון, היה העניין הזה של הגעה לפלייאוף הע ־ ליון), אלא כי הוא שיקף את האופי של הקבוצה העונה. ממול התייצבה קבוצה שבורה, שהפסידה חמישה מש ־ חקים ברציפות, שעשתה כל המשחק אולי שתי התקפות ראויות (ושתיהן הסתיימו השערים), שהשחקנים שלה לא מקבלים משכורות, שהמאמן שלה הודיע יום קודם שזה משחקו האחרון בקבוצה. רק לקחת את שלוש הנקודות מהרצפה ולהגיע למשחק האחרון של העונה הסדירה כשהכל בידיים שלך. במשחק כזה, עם עדיפות מקצועית ברורה בתיאוריה ועל המגרש עצמו – הפסד הוא בושה של ממש. אבל זה היה רק הספתח. אחר כך עלה לשידור עידן שום ופתח באש לכל עבר: המאמן, השחקנים, התק ־ שורת, האוהדים. זה היה נאום כואב של מנכ"ל, בן של הבעלים וב ־ עיקר של אוהד מתוסכל. דבר אחד אפשר לומר לזכותו, הוא לא מטייח ולא מסתתר מאחו ־ רי "גורמים בהנהלה", אלא אומר תמיד את מה שהוא חושב. גם אם זה כואב וגם אם זה לא תמיד רלוונטי. בימים של "מבחן התוצאה" ו"אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך", זה לא משנה לאף אחד שיצחק שום ' ולקח דאבל עם 70 שיחק במקסיקו פנאתינייקוס ובית"ר ירושלים. מה שמעניין את האוהדים זו העונה האח ־

על המגרש צילום: טל | שחר

פרץ אמר שהמטרה שלו היא להיות המאמן הראשון בעידן השומים שמסיים עונה שלמה, אבל ההנהלות שלו שידרה אחרת. נכון, המאמן הוא הקובע מקצועית, אבל היה כדאי שילמד מקודמיו לתפקיד

דם, הלכו רחוק מדי – ואני לא מדבר רק על ההפגנות והפירוטכניקה. הח ־ רמה או מאבק בבעלים לא מצליחים בדרך כלל, אלא רק פוגעים במועדון. הפועל פ"ת מתאוששת רק עכשיו ממאבק האוהדים נגד מאיר שמיר. הפועל ת"א לא הגיעה למקומות טו ־ בים יותר אחרי שהאוהדים הבריחו את סמי סגול ומאוחר יותר את אלי טביב. במקומם הגיעו אמיר כבירי והניסנו ־ בים, וגם מהם האוהדים לא רוו נחת. ותראו מה קורה לבני־יהודה בלי ברק אברמוב. התוצאה בכפר־סבא בינתיים היא יציעים ריקים, אווירה של מש ־ חקי אימון ושחקנים שלא מחויבים לאף אחד – חוץ מאולי לכמה קרובי משפחה וחברים שמלווים אותם, והם היחידים שחוגגים אחרי כיבוש שער של יקירם. אוהדים אמיתיים, כך אני חושב, הולכים אחרי הקבוצה באש ובמים גם אם הבעלים לא נראים להם. הקבוצה היא שלהם לא פחות מאשר של הב ־ עלים, גם אם הם לא רשומים ברשם העמותות.

רונה, ומדובר בעונה כשלונית. נכון שאומרים כי להצלחה אבות רבים ואילו הכישלון היתום, אבל במקרה הזה גם לכישלון אבות רבים. זהו כי ־ שלון מפואר שעומד על ארבע רגליים יציבות – הבעלים, המאמן, השחקנים והאוהדים. לכל אחת מארבע הרגליים יש את החלק שלה וכולן יחד מהוות בסיס איתן לכישלון. כולם נגד כולם מעטים המקרים בעולם של השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים במועדון, הסמל שלו שגם אימן בו – שהופך לב ־ עלים. לכאורה מתכון להצלחה, אבל בכפר־סבא התבשיל קדח. בלי להיכנס להיסטוריית הסכסוך עם האוהדים, החיבור לא עבד מהרגע הראשון. כנראה עניין של ציפיות: האוהדים ציפו להיות מעורבים בניהול, ואילו שום ציפה שהם ישאו אותו על כפיים. בפועל זה לא קרה, האוהדים יצאו נגד הבעלים, שהתעלמו מהם במקרה הטוב – עד השיא בקיץ האחרון עם ההפג ־ נות מול בתיהם של יצחק ועידן שום. כאן זה עבר הידרדר לגמרי עם תלונה במשטרה מחד והחרמה של המשחקים מנגד. מי אשם? כולם. משפחת שום הייתה צריכה לשדר יותר פתיחות, לקרב כמה אוהדים לעניינים ולשתף פעולה יותר עם הארגונים שלהם. כלום לא היה קורה. האוהדים, מצי ־

שהיו אמורים לעשות בלויטה את עונת הפריצה שלהם. בפועל הם לא סיפקו את הסחורה, אפילו לא בשביל השכר הנמוך יחסית שהם מקבלים. גיל יצחק אולי קיבל בעונה שעברה הרבה כסף, שערים. 14 אבל הוא לפחות הבקיע אפשר לתלות את האשם בשחקנים, וזה יהיה מוצדק לחלוטין, אבל יותר קל להפנות את האצבע כלפי המאמן עומר פרץ – כפי שעשה שום ג'וניור, שהתלונן על האימונים הלא מספיק אינטנסיביים שלו. פרץ אמר שהמטרה שלו היא להיות המאמן הראשון בעידן השומים שמ ־ סיים עונה שלמה, אבל ההנהלות שלו שידרה אחרת. נכון, המאמן הוא הקובע מקצועית, אבל היה כדאי שילמד מקודמיו לתפקיד. מסאי דגו ועמיר תורג'מן פוטרו כי זילז ־ לו בעצות של יצחק שום, והוא הלך בעקבותיהם. ככה לפחות חושבים השומים. אולי היה לו כדאי לפתוח יותר את האוזניים והראש. לעומר פרץ יש משנה סדורה כיצד צריך לשחק כדורגל, והוא

לא שינה אותה גם כשה ־ קבוצות האחרות למדו אותו והשיטה שלו כבר לא עבדה. זה טוב ויפה להניע כדור, לברצלונה זה עבד פעם טוב, אבל בליגה הלאומית כדאי אולי לשחק אחרת. ¿

ועכשיו הגענו לצד המ ־ קצועי – הקבוצה פשוט לא פוגעת. מי אשם? שוב, כולם. יצחק שום שינה העונה קו ־ נספציה ובמקום להחתים שמות גדולים בשכר גבוה הוא הביא שחקנים צעירים ורעבים מליגות נמוכות,

צילום: | יצחק שום עוז מועלם

צילום: | עומר פרץ עוז מועלם

30

17.3.2023 ˆ ידיעות השרון

Made with FlippingBook Online newsletter creator