כפר סבא 21.4.23

ניק לו נכות צמיתה: "הם נתנו מעטפת שלמה שכוללת הרבה טיפולים, גם כאלו חדשניים, שאני מתמודד איתם יום יום. הם גם מעניקים טיפולים פסיכולוגיים לבני המשפחה. "במקביל בעצת הפסיכיאטר כתבתי רומן שזכה לתגובות לא נורמליות שב ש עזרתו אני מתעמת עם האני הכי עמוק שלי. ואפשר לומר שהצלחתי, טפו טפו, נכון להיום לצאת מזה, לא לחלוטין כי אי אפשר לצאת מזה לחלוטין, אבל לפחות להתנהל כמו שצמריך, לשרוד, לדעת שיש חיים ששווהלחיות אותם. "שמע, אני לא צוחק בפה מלא, לא חושב שמאז השחרור צחקתי פעם ממש. אני רואה שהמשפחה שלי שמחה, זה נותן לי מקום לאופטימיות. "אני לא רוצה שהלומי קרב יתביישו במה שיש להם, זו פציעה כמו כל הפ ש ציעות. "אני רוצה שהם יידעו שיש אפשרות לחיות, שביום העצמאות כיף גם לע ש שות מנגל עם המשפחה והחברים ולזרום במקום להיות ספונים בין ארבעה קירות שמאיימים להיות הקבר שלהם. אפשר להיות עצמאיים, ויום אחד, הלוואי, אולי אפילו לצחוק בפה מלא". ¿ "כלב", רומן שובר לב הרומן 'כלב' שכתב ישי רון, מבו ש סס על טוויסט בעלילה שכלב עומד במרכזו: "זה אומנם לא רומן ביוגרפי אלא פיקשן, אבל הרקע שלו מאוד עמוק ומתמו ש דד עם סערות הנפש הכי חזקות שישנן". הרומן שהתקבל אצל בולטי הסופרים בישראל, מצרויה שלו ועד גבי ניצן, זכה למחמאות והתפעלות, בהיותו "רומן מקורי, שהקריאה בו שוברת את הלב ומ ש צמיתה כל עין קוראת". הסופר גבי ניצן התפעל כל כך מכתב היד עד שביקש את רשותו של ישי לפרסם מספר פרקים נב ש חרים במזגין הדיגיטלי התרבותי בראשית. בעקבות פרסום הפר ש קים הללו, שזכו למאות תגובות אוהדות, החליטו במגזין כי למ ש רות שאין זה מהרגלם, הם מעו ש ניינים להוציא את הספר לאור, גם בכלל איכותו הספרותית וגם בגלל תוכנו החשוב. לשם כך הם פרסמו באתר העיתון לינק לר ש ב � ספרים ראשונים ש 300 כישת כספים שיגבו הספר החשוב יצא לאור. כדי לעזור להוציא את הרומן "כלב" לאור ולהגביר את המודעות להלומי קרב ניתן להיכנס ללינק ,https://bit.ly/3A8wNKO או בחיפוש בגוגל תחת המילים "כלב בהוצאת בראשית". ¿

של עשרות ילדים ובני נוער שכובים ירויים ברחוב הארור ההוא בחברון. רון נולד למשפחה פטריוטית בת שש נפשות. אביו היה אומן, בוגר בצלאל שעבד לפרנסתו בתעשייה האווירית, אימו הייתה מורה בפנימיית הדסים. הוא עצמו למד בתיכון מוסינזון "כמו כל נער מתבגר של שנות השמונים, בלי אינטר ש נט, ועם הרבה אחווה, ושדות מוריקים". הוא התגייס ליחידת דובדבן, יחי ש דת המסתערבים האימתנית של שנות האינתיפדה הראשונה. "אז לא היה גוגל כדי לבדוק לאן אתה הולך, שמענו קרבי, שירות משמעותי, והלכנו", הוא מספר. כבר בטירונות הוא החל לשרת בש ש טחים, בעיקר בפעילות יזומות יחד עם חבריו ליחידה: "בזמנו, היום אני חושב שזה אחרת לגמרי, היחידה שלנו הייתה מאוד אגרסיבית ומבחינה מודיעינית ביקשו מאיתנו לתחזק את זה. כלומר שהערבים שגם כך פחדו מהיחידה הזו, יפחדו ממנה יותר. זו הייתה המטרה המו ש צהרת, וכך גם התנהלנו". תמונות אימה במסגרת התנהלות זו, שני אירועים משמעותיים חרכו את נפשו והותירו צלקת: "באירוע הראשון היינו בפעי ש לות יזומה בחברון. אני ועוד חבר בצ ש וות הוצבנו בג'יפ פיתיון, בזמן ששאר הצוות הלך לפעילות מסוימת. המטרה הייתה להסיט את המקומיים אלינו, והם אכן החלו להתאסף ולזרוק על הג'יפ אבנים מרחוק, הצוות התעכב, והם ראו שאנחנו לא מגיבים והתקרבו עוד. מרגע לרגע החל להתאסף המון רב, עשרות, האבנים הפכו לבלוקים, לברזלים, מה לא, הם ממש הגיעו קרוב לג'יפ. התחלנו לחשוש שאנח ש נו לפני לינץ' וכל רגע קראנו לצוות שהתעכב שיגיע כבר. בקבוקי התב ש ערה כבר נחתו על הג'יפ וסביבותיו. זה היה נורא ואיום. ואז שמענו יריות. "יצאנו עם נשקים שלופים, והדבר שנחשף מול עיניי היה מחריד. עשרות מההמון נורו והיו שכובים על הרצפה. הדם זרם בכל מקום, זעקות השבר היו ברקע. הצוות שחזר ראה את ההמון צובא על הג'יפ והחל לירות. זכור לי שהחובש שלנו בא לאיזה נער כדי לע ש שות לו החייאה ויצאה לו מזרקה של דם מהפה. רבים מהפצועים שנורו, ואני מדבר גם על ילדים כן, ביקשו מים שנמהלו בדם שעליהם. זה מחזה . שלא ניתן לשכוח "במקרה אחר, גם בחברון בפעילות יזומה, יריתי בשוגג ברגלו של חבר שלי, הקליע נכנס בירך ויצא בברך. הייתי בטוח שעשיתי אותו נכה לכל החיים, אני לא מאחל לאף אחד את אותם רגעי אימה, פחד וייסורי מצ ש פון בדרך לבית החולים עד שנודע לי כעבור כמה שעות שהוא ייצא מזה. אגב, אז אפילו לא נפתחה חקירה על הנושא. כנראה הצבא חשב שזה שג ש רתי שיורים על החבר בשוגג במהלך פעילות מבצעית". למרות אירועים אלו, שלמפרע הת ש ברר כי היו משמעותיים מאוד בחייו

צילום: פרטי | רון (שרוע) בתקופת שירותו, עם חבר

"אני לא רוצה שהלומי קרב יתביישו. זו פציעה כמו כל הפציעות, שיידעו שיש אפשרות לחיות, שביום העצמאות כיף גם לעשות מנגל עם המשפחה והחברים במקום להיות ספונים בין ארבעה קירות שמאיימים להיות הקבר שלהם"

וזה תהליך גמילה לא פשוט, אחרי כמה חודשים התאזנתי. בינתיים אני ואשתי פתחנו עסק שנקרא "סימפלי גוד" (מו ש צרים לתינוקות, מותג הבית של שילב א.א) ובעקבותיו התרבו נסיעותיי לחו"ל. בטיסות העסקים האלו, ואני מדבר איתך שאני נקי כבר מעישון זמן רב, התחל ש תי לחטוף התקפי פאניקה חוזרים ונש ש נים שלא היו מרפים גם כשהייתי חוזר. הבנתי שמשהו לא בסדר וזה לא משהו שקשור לגראס, תבין ־ עד אז וגם בזמן ההתקפים, לא העליתי בדעתי שזה קשור לצבא, למרות הערותיה של אשתי. זה היה נראה לי כל כך לא שייך. הוע ש מסתי בתרופות פסיכיאטריות, מכל מיני סוגים, להרגעה, והתנהלתי פחות או יותר. ואז הגיעה הקורונה, שהייתה למעשה הקטליזטור לכל מי שיש לו הפרעות נפשיות. הפסדנו מאות אלפי שקלים, הסתגרנו בבית. במקביל, נפ ש תחה קבוצת ווטסאפ של חברי היחידה שלנו בדובדבן, התקשקשנו שם, וכשא ש פשר היה, החלטנו להיפגש לראשונה מאז השחרור. הגעתי לשם, פגשתי אפילו את זה שיריתי בו, הזכרנו נשכחות, גם את האירוע ההוא עם הילדים, ומשום מה הר ש גשתי לחץ וסטרס ולא הצלחתי להסביר אותו. "כשחזרתי הביתה, אלינור ראתה שאני 'על הפנים'. מרגע זה והלאה התחלתי לשקוע לתוך עצמי, ככה במשך כמה שבועות, עד שחוויתי התמוטטות נפשית, שום תרופה לא עזרה, שום הרגעה לא עזרה. אז נפל לי לראשונה ההבנה שהכל קשור לשירות, שהכל נבע משם, והתח ש לתי טיפול מציל חיים". הכתיבה וההצלה כשהוא במצב נפשי איום, שבר כלי, הכיר בו משרד הביטחון כהלום קרב והע ש

של רון, הוא הדחיק ולא ייחס להם משמעות מיוחדת: "ככה זה היה אז, השירות עבר רגיל, מה שכן יש לציין אולי שרבים מאיתנו היו שותים אל ש כוהול, היו גם כאלו שעישנו, הכל כדי להקהות את ההתמודדות, לברוח מהמציאות. אחרי השחרור התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, עבדתי כסגן הקב"ט הראשי בבית חו ש לים מאיר, הכרתי את אשתי האהובה אלינור, התחתנו, הבאנו את איליי (מאוחר יתר 23 בננו הבכור היום בן 19 נוספו עוד שני בנים, יהלי בן ה ש � ). מה שכן, מרגע ה 18 ורואי בן ה - חרור ובמהך כל השנים הללו עישנתי י � גראס וח יש בכמויות מטורפות. ע ש שון מה שנקרא כבד כבד. אבל חוצמזה לא היה משהו שרמז לבאות". סיוטים בלילה "אמרתי שלא היהמשהו אבל זה לאמדויק. אלינור אשתי הייתה אומרת לי שבלילות הייתי צועק וצורח, היו לי הרבה סיוטים, זה אני זוכר, בהרבהפעמים גםהםלוו באלימות מתוך שינה, יצא כמה מקרים שהייתי מכה את אשתי מתוך שינה, ומתעורר בבהלה, ומתנצל על הסיוט. אלינור הייתה אומרת לי שאני נראה בפוסט טראומה, אפילו גיחכתי ופטרתי את זה בכלום" איך הבנת שכן מדובר בפוסט טראומה? "הכול השתנה בסביבות תחילת שנות ו � שלי. זה התחיל בהתקפי חרדה נ 30 ה - ראיים, לא ידעתי מה זה. זה משהו שאי אפשר לתאר במילים. החרדות פשוט גמרו אותי, את התפקוד שלי. המנעד היה מאוד רחב, חרדות נוראיות. אני חשבתי שזה שייך לעישון הגראס הכבד שלי, והלכתי לפסיכיאטר, הוא אמר לי שאני חייב להפסיק, הפסקתי כמובן,

"יצאנו עם נשקים שלופים, והדבר שנחשף מול עיניי היה מחריד. עשרות מההמון נורו והיו שכובים על הרצפה. הדם זרם בכל מקום, זעקות השבר היו ברקע"

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או © במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: סיגל רגב עורכת ראשית: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: 03-6898430 / ראשון לציון 1 / מערכת: נח מוזס "ידיעות השרון"

ידיעות השרון ˆ 21.4.2023 13