כפס 10.2.23

הפלישההרוסית לעיר הולדתם ‰ ההודעהשתוךשעהעליהם לארוז ולברוח ‰ המלכודתבמרתף ‰ ומאותההרוגיםשמסביב ‰ יוליה ואולג פלינר מרמתהשרון שעזבו אתמריופול, עירםהאהובה, מספריםעל קשיי הפרנסה כפליטים, על הגעגועים לחברים שנמלטו לקצווי עולם ועל ההחלטה להישאר בישראל ‰שנה למלחמה באוקראינה בני המשפחה שנמלטו מאוקראינה והתיישבו בשרון: "עתידנו פה, אךצריכים עוד זמן כדי להרגיש ישראלים"

בנ י קימרו ן / / צילום: יריב כץ

של תושבים שהתחבאו במקלטים. גם בניין התיאטרון, שהפך מקלט לאלפים, נהרס בה ו פגזה וכשלוש מאות איש נהרגו בתוכו. בסיוע הקהילה היהודית בדנייפר עלתה נטליה על רכבת ללבוב, חצתה את הגבול לפולין והגיעה לוורשה. משם טסה לארץ. שבוע לאחר מכן הגיעו בנה אולג, כלתה יוליה ושני נכדיה. , שאינו 19 הבכור, ולדיסלב (ולאד), בן ה נחשב יהודי (דור רביעי), נמצא בארץ בא ו שרת תייר ועובד במשרה חלקית במסעדה. לפני הפלישה כבר הספיק ללמוד שנתיים באוניברסיטת קייב, ובקרוב, ככל הנראה, ייסע לחו"ל כדי להשלים את לימודיו. הוא לא הצליח להשתלב בארץ גם מבחינה חברתית. ומנגד, אחותו הצעירה אלכסנדרה בת , היא תלמידת כיתה ב' בבית הספר 7 ה דבורה עומר ברמת השרון ("אוהבת ללמוד חשבון"). כעשרה חודשים לאחר שעלתה לארץ היא כבר דוברת עברית שוטפת, צברה חברים וחברות ("הם מבקרים אצלנו ואני מבקרת אצלם"), ומטפחת את תחביביה, ריקוד, נגינה ("בבית במריופול היה לנו פס ו נתר, כאן אין לנו") וגם עמידת ידיים. מכל בני המשפחה, היא היחידה שכבר אפשר לה ו גדירה כישראלית. והוריה? "כדי להרגיש ישראלים צריך שפה ועבו ו דה", הם אומרים, "צריכים עוד זמן". נכון לעכשיו, כמעט אין להם חברים ישראלים, אבל הם זוכים לסיוע רב מהקהילה. "אנשים עוזרים לנו ברהיטים, בבגדים, בסידורים". מתגעגעים למריופול, לחברים? "כל החברים שלנו - רופאים, מורים, עי ו תונאים – כולם מפוזרים כיום ברחבי העולם. עירנו האהובה מריופול הייתה עיר מודרנית ויפה מאד. עכשיו היא הרוסה. זמן קצר אחרי שעלינו לישראל, הייתה כאן מתקפת טי ו לים מכיוון עזה על כמה ערים, אבל לא ניתן להשוות. זה היה אולי אחוז אחד ממה שהיה לנו במריופול". אתם מבינים את העמדה הישראלית כלפי אוקראינה? אולג: "ישראל עוזרת לאוקראינה בדר ו כה כיוון שעליה לעשות את העבודה שלה בסוריה ובאירן. כעת אני מבין את הקשר. האוקראינים מודים לציבור הישראלי ול ו ממשלה הישראלית על עזרתם". נשיא אוקראינה זלנסקי הוא יהודי והוא לא מסתיר את יהדותו. מהי התחושה שלכם? "זה חשוב לנו ואנו גאים בו. בסך הכל, אוקראינה היא מדינה דמוקטית ואין בה אנטישמיות". אז תישארו בארץ גם לאחר שתסתיים המלחמה? "כן, עתידנו בישראל. כאן המשפחה שלנו". ¿

"מה שהרוסים עשו לאוקראינה, זה כמו מה שהיטלר עשה ליהודים", אומר אולג פלינר מרמת השרון

"עד הרגע האחרון לא האמנתי שהרוסים יתקפו. ברגע שהבנו מה קורה, אולג כבר התחיל לאסוף מסמכים. בתוך שעה אחת בלבד היינו צריכים לארוז ועלינו לרכבת עם שתי מזוודות"

משפחת פלינר. "מריופול הייתה עיר מודרנית ויפה"

שנמלט ממריופול שבאוקראינה, לאחר שזו נכבשה על ידי הרוסים לפני שנה. "אנשים כבר התרגלו למלחמה, אנחנו רוצים שלא ישכחו שהיא עדיין נמשכת", מוסיפה אשתו יוליה. ו � בבוקר, התע 4 בפברואר, בשעה 24 ב - ררו יוליה, אולג וילדיהם ולאד ואלכסנדרה מ"בומים" של ארטילריה רוסית שהפגיזה והרעידה את העיר. הם ירדו למקלט שב ו מרתף הבניין. "פחד, חרדה, אימה", אומרת יוליה, "וגם חוסר הבנה מה קורה ולמה". הפתעה רעה כזכור, הפלישה הרוסית לאוקראינה החלה לאחר תקופה ממושכת של אי ודאות. "עד הרגע האחרון לא האמנתי שהרוסים יתקפו", מדגישה יוליה. למחרת בשעות הבוקר הת ו קדם כוח רוסי מאזור הגבול שבמזרח לעבר מריופול. "ברגע שהבנו מה קורה, אולג כבר התחיל לאסוף מסמכים", היא נזכרת. בשעה שתיים בצהריים פרסמה הרשות המקומית הודעה רשמית על פינוי מיידי של תושבים ממריופול ללבוב. "בתוך שעה אחת בלבד היינו צריכים לארוז ועלינו לרכבת עם שתי מזוודות". הם שהו בלבוב כשבועיים, ולאחר שגם זו הופצצה, הגיע לעיר הקונסול הישראלי שארגן לכל הפליטים היהודים את כל המסמכים הנדרשים כדי לעלות לישראל. הם חצו את הגבול להונגריה והמריאו לארץ משדה התעופה בבודפשט. הוריה ואחיה של יוליה, אף הם תושבי מריופול, נותרו מאחור. "הם האמינו שה ו מתקפה על מריופול תיפסק אחרי שבוע", מסבירה יוליה, "הם לא האמינו שהרוסים ישתלטו עליה, יהרגו עשרות אלפים ויהרסו את רוב הבתים עד היסוד". לאחר זמן, גם הם הצליחו להימלט ללבוב. ההורים עקרו למדריד, שם מתגוררים קרובי משפחתם. האח נותר בלבוב, שם הוא מתגורר עד היום. יוליה ואולג העדיפו להגיע לישראל. מב ו חינתם הייתה זו הבחירה הטבעית. כאן כבר המתינו להם אלכסנדר ונטליה, הוריו של

אולג, המתגוררים ברמת השרון מאז עלו , ואחותו שעלתה חמש שנים 2019 לארץ ב קודם לכן. יוליה, אולג וילדיהם הצטרפו במרץ. 30 אליהם השנה, ב- )40 עד לפני כשבע שנים עבדה יוליה ( כרואת חשבון, יצאה לחופשה עם לידת בתה הצעירה, ומאז הפכה לעקרת בית במ ו שרה מלאה. כיום היא עובדת כסייעת בגן הילדים "דו רה מי" ברמת השרון, ולומדת עברית באולפן ברעננה. היא עדיין אינה מסוגלת להתראיין בעברית וגם לא חשה בנוח להתראיין באנגלית, שפה שהיא דו ו ברת היטב. היא מעדיפה שחברתה הטובה קטי, שעלתה מאוקראינה לפני שבע שנים וכיום עובדת יחד איתה בגן הילדים, תסייע בתרגום. יוליה אינה יהודייה אך קיבלה אז ו רחות ישראלית על פי חוק השבות בזכות בעלה. ה � ), שעסק באוקראינה במסחר וב 45 אולג ) פצה, עובד כיום ברחיצתמכוניותבתלאביב. "זה לא מתסכל אותי בהשוואה למה שקורה באוקראינה", הוא אומר. בשלב זה אין לו זמן ללמוד באולפן לעברית. "כשיוליה תסיים - אני אתחיל. בינתיים צריך להתפרנס". סל הקליטה שלהם כבר הסתיים והם גרים בדירה שכורה יחד עם הוריו של אולג.

), יליד מריופול, עבד 68 אביו, אלכסנדר ( באוקראינה כמהנדס מכונות, וכיום הוא עובד כמודד. אולג נחשב ליהודי על פי חוק הנכד (דור שלישי לסבתא יהודייה) שכן אמו נטליה אינה יהודייה. הקשר שניתק כחודשיים לפני הפלישה לאוקראינה, נסעה נטליה לבקר את אחותה במריופול. בפברואר, יום לאחר הפלישה, בעלה 25 ב אלכסנדר אמור להצטרף אליה, אלא שכל הטיסות בוטלו, והקשר ביניהם ניתק לחודש. נטליה, שנלכדה במריופול, תפסה מחסה במשך עשרה ימים במקלט בבניין של יוליה ואולג. לאחר שהבניין נפגע מפגז ונהרס בחלקו עברה למקלט בחלק אחר של העיר ושהתה בו עשרה ימים נוספים. "לא היה מספיק אוכל ומים", היא מספרת, "כדי לש ו תות היינו צריכים להמיס את הקרח שהצט ו בר מחוץ למקלט. אנשים נהרגו מההפגזות בשעה שיצאו מהמרתף לרחובות כדי להמיס את הקרח או להכין אוכל. היו הרבה הרוגים ולא ניתן היה לקבור אותם בגלל הקושי לח ו פור קברים בקרח". בתום המצור על העיר, כשפינו את ההריסות - התגלו גוויות רבות

בית המשפחה | שנפגע צילום: פרטי

10.2.2023 ˆ ידיעות השרון 20