כרמיאל 30.7.21

אחים וחברים. שלמה יעקב צילומים: | בוחבוט

בחיק המשפחה

באדיבות המשפחה

שעודדו אותו ואמרו שהמחלה יותר מסוכנת מהאלרגיה. בסופו של דבר הלך להתחסן, אבל אז הסתבר שהגיע בלי תעודת הזהות שלו, וסירבו לחסן אותו. מצד אחד כעסנו עליו שלא הלך להתחסן, מצד שני יש תחושה שזה משמים. גזירת גורל. כי למחרת חזר למרפאה, וכבר היה חיובי לנגיף". הוא נפטר בגלל שלא התחסן? "כן, לצערי הוא חלה כל כך קשה. הוא נורא נבהל מזה. אצלו זה התחיל עם צמרמורת וחום גבוה, אבל הוא העדיף להסתובב בבית עם מעיל ולא ללכת להיבדק. חשש להגיע לבית החולים. הוא אושפז רק כעבור שבוע, אחרי שילדיו הזמינו אמבולנס ושכ ־ נעו אותו לנסוע. וברמב"ם, תוך ימים ספורים כבר היה צריך להרדים ולה ־ נשים אותו". מצבו של יעקב הידרדר והוג ־ דר אנוש. "בימים הראשונים עוד יכולנו לדבר אתו בטלפון", מספר שלמה. "הוא נשמע אופטימי ואמר שהוא מקווה שייצא משם מהר. בשלב מסוים החלים מהקורונה, אבל המח ־ לה פגעה קשה בריאותיו, ותוך שבו ־ עיים כבר היה מחובר למכשיר לב- ריאה (אקמו). חודשיים היה ברמב"ם, רוב הזמן מורדם, ובגלל שהריאות קרסו, דיברו על השתלת ריאה והוא הועבר לבית החולים ביילינסון, אבל נדבק שם בחיידק, ומצבו לא איפשר את ההשתלה. "בשלב מסוים הוא התעורר. היה לו קשה לדבר כי היה מחובר לצינורות, אבל שמעתי אותו ממלמל 'קחו אותי הביתה'. לכל אורך המחלה שלו היה לי קשה לבקר אותו. קשה לראות אדם נמרץ ופעלתן שוכב חסר אונים, קשה לעמוד מולו כשהוא מחובר לכל כך הרבה צינורות, ומסביב מצפצפות מכונות הנשמה ולב וריאה, ובלגן אחד גדול. זה קורע את הלב, ובעיקר כשיש הרגשה שאפשר היה למנוע את זה".

הודעה למזכיר המשק שהוריי הגיעו למעלות, והם מחפשים אותי. הייתי וחצי, אחרי נתק מוחלט של 16 בן ארבע שנים מהמשפחה. לא ידעתי איך אמצא את הוריי ואיך אפגש עם שני אחיי הצעירים שלא ראיתי מעו ־ לם, שנולדו בשנים שבהן לא חייתי בבית. "את אבא פגשתי באמצע הרחוב, כשראיתי עולים חדשים לבושים בחליפות עומדים בתור מסודר מחוץ ללשכת התעסוקה, והוא לקח אותי הביתה, אל אמא ואל מפגש של שמו ־ נת ילדי המשפחה. התנשקתי עם כל האחים הגדולים שלי, שאותם זכרתי, ופתאום רץ לקראתי ילד קטן, בלונ ־ דיני עם קווי דמיון ברורים למשפחה שלנו, ואמר בערבית מרוקאית: 'גם אני אח שלך'. הוא היה אולי בן שש, מתוק כזה. "מאז ועד היום שוב לא נפרדנו. ליוויתי אותו כשלמד בנהלל, וכשנבחרתי לרא ־ ' הוא החליף 76 שות מועצת מעלות ב- אותי בחנות מוצרי החשמל שהיתה לי , וניהל את 21 במעלות. הוא היה אז בן החנות במשך שלוש שנים עד שעבר לקריות. בין לבין הספיק גם להיות חלק מהחבורה שהקימה את נווה אטי"ב, פרק בחייו שבו לא הייתי מעורב. אבל אחוות האחים שלנו, שנולדה במפגש ההוא בבית הקטן של הורינו במעלות, מלווה את שנינו כל השנים". אלרגי לדבורים ספר על חודשי המחלה. "זה נורא, מה שקרה לנו. ליעקב היתה בעיה להתחסן, כי היה אלר ־ גי לדבורים. הוא חשש מדבורים וגם מחיסונים שאולי יעירו את האלרגיה שלו, ובאופן כללי התרחק מבתי חולים ומבדיקות. כולנו במשפחה מאוד לחצ ־ נו עליו להתחסן, והוא דחה את העניין שוב ושוב, למרות שהיו גם רופאים

כריכים לתלמידים כל המשפחה היתה סביבו? "כן, עד יום מותו. גם כל המשפחה המורחבת אהבה אותו, הוא היה המון גם אצלי בבית, הילדים שלי ממש גדלו איתו. לא היה שבוע שלא בא אלינו, כי הוא גדל במעלות והיו לו כאן המון חב ־ רים. כל החיים איתו היו חוויות, כולל נסיעות לחו"ל. ואיזה ארוחות שבת הכין לנו. יעקב אהב לבשל ולארח, וכשהיינו באים אליו לקרית ביאליק, זו תמיד היתה חגיגה. הוא היה איש משפחה, ובשלן מרוקאי שידע להכין דגים חרי ־ פים, עוף עם בצל, בשר טוב. נהג לע ־ רוך קניות, ואז לקום בחמש בבוקר כדי להכין את הסלטים, לבשל ולערוך את השולחן. אחרי הארוחות שלו לא נשאר פירור על השולחן. גם סימה אשתו מאוד אהבה שהוא מבשל, והוא נהנה מכל רגע. "היו לו הרבה חברים ומכרים גם סביב עבודתו, כחבר מועצה שעסק בנושאים חברתיים, קידם הצעות חוק ויוזמות חברתיות, ביניהן חלוקת כריכים לתל ־ מידים נזקקים וסבסוד מבחנים פסיכומ ־ טריים לצעירים תושבי הקריה". ביום ראשון שעבר חלה הרעה מש ־ מעותית במצבו, והוא הורדם עד לק ־ ביעת מותו בסוף אותו שבוע. "כולנו היינו סביבו כל הזמן", אומר אחיו, "ובסוף בסוף, בחמישי בלילה, זה היה כאילו יעקב לא רצה שאיש יהיה שם. בלילה האחרון היינו מחוץ לח ־ דרו בביילינסון, ואני פרשתי, הלכתי לישון אצל האחיין שלי, והתכוונתי בלילה הילדים 11 לחזור בבוקר. ב- קיבלו טלפון מהרופא שקרא להם לה ־ גיע מהר. "אהבתי אותו אהבת נפש. אח קרוב, יועץ חכם, ואיש חברה מרשים עם נו ־ כחות מדהימה. איפה שהוא היה, שמחה גדולה בלב הייתה לי. הוא יחסר לי המון, אחי הקטן".

"הוא ליווה אותי בכל מערכות הבחירות וגם כשהייתי בשלטון המקומי. יכולתי להרים אליו טלפון בכל שעה ביום ולהגיד 'יעקב, יש לי בעיה'" "התנשקתי עם אחיי הגדולים, שאותם זכרתי, ופתאום רץ לקראתי ילד קטן, בלונדיני עם קווי דמיון ברורים למשפחה שלנו ואמר בערבית מרוקאית: 'גם אני אח שלך'" "כולנו במשפחה מאוד לחצנו עליו להתחסן והוא דחה את העניין שוב ושוב, למרות שהיו גם רופאים שעודדו אותו ואמרו שהמחלה יותר מסוכנת מהאלרגיה" "הוא החלים מהקורונה, אבל המחלה פגעה קשה בריאותיו ותוך שבועיים כבר היה מחובר למכשיר לב-ריאה" "הוא היה איש משפחה, ובשלן מרוקאי שידע להכין דגים חריפים, עוף עם בצל, נהג לערוך קניות, ואז לקום בחמש בבוקר כדי להכין את הסלטים"

7

ידיעות הצפון, כרמיאל ˆ 30.7.2021