לאשה

"אני ממליצה לנשים שבן הזוג שלהן יהיה בלי אגו. מרגע שארז ואני עברנו לגור יחד הוא אחראי על הבישולים ועל הכביסות, ובהמשך הוא גם היה הקצין הראשון בצה"ל שיצא לחופשת לידה"

לחופה, כשנישאה לאהוב לבה מהצבא. כעבור שלוש שנים השניים התגרשו ללא ילדים, ושנתיים אחרי כן הכירה את בעלה השני, זואולוג במקצועו. יחד איתו עברה לגור כמה שנים בדרום אפ־ ריקה, שם הוא ניהל חוות תנינים. במהלך שהותם בחו"ל נולדו בתם הבכורה שיר ,) 32 ), היום אשת תקשורת, ובנם גיא ( 35( שלומד כיום לדוקטורט במדעי המחשב. כשחזרו ארצה המשיכה אסא־אדם את עבודתה כמרצה, עד שנתקלה יום אחד במודעת דרושים שבה חיפשו מנהל תחום ל"תוכנית יוקרתית עבור משרד החינוך". היא ניגשה לריאיון, התקבלה ומ־ צאה את עצמה מועסקת בחברה שביצעה פרויקטים עבור משרדי הממשלה. מטרת הפרויקט שעבו־ רו נשכרה הייתה הטמעת טכנולוגיות במערכת החינוך. כעבור שנתיים החליטה להקים בעצמה חברה דומה. לשם כך, היא מספרת, נפגשה עם עורך דין ורואה חשבון שייעצו לה בצד העסקי, ואת שאר הידע הנדרש המשיכה לשאוב מספרים שונים שקראה בנושאי ניהול, יזמות ובניית חזון. בשלב הזה כבר הייתה פרודה מבעלה השני, ולמרות היותה אמא צעירה לבת חמש ובן שנ־ תיים, הקימה את "אדיוסיסטמס", שעסקה בשנים הראשונות בעיקר בהדרכות טכנולוגיות ומכירת קורסים. בהתחלה היא הייתה העובדת היחידה , כבר היו 2020 בחברה. בעת מכירת החברה ב־ לה כמעט אלף עובדים. †† איך הצלחת גם לגדל שני פעוטות במקביל? "בשנה הראשונה לא שכרתי משרד. עברתי אחרי הגירושים לדירה בת חמישה חדרים בכפר סבא כדי שחדר אחד ישמש כמשרד ואוכל לחסוך בעלויות. בחרתי דירה שהייתה ממוקמת צמוד לבית הספר של בתי ולגן של בני. בתי יכלה לחזור לבדה הביתה וגם לאסוף את אחיה בזמן שהייתי בפגישות. לבקשת הוריי, מצאתי להם דירה בסמוך אליי, ואבא שלי לקח פעמים רבות את הילדים לאכול צהריים אצלם. בערבים לע־ תים קרובות לקחתי בייביסיטר, אבל מעולם לא הרגשתי רגשות אשם על כך שנעדרתי מהבית שעות ארוכות. גם אם לא תמיד הייתי עם יל־ דיי פיזית, לקחתי תמיד חלק פעיל מאוד בחיים שלהם. בין היתר הקפדתי, למשל, להיות בהנהגה הכיתתית שלהם, וזה משהו שאני ממליצה עליו לנשות קריירה. זה לא שואב הרבה זמן וזה נותן תשומת לב לילד שהופך כך לדמות מאוד מש־ מעותית בכיתה, כי יודעים שאמא שלו היא זו שתמיד תארגן ותניע תהליכים". אבל כצפוי לא הכול היה ורוד. בספרה מפר־ טת אסא־אדם את השנים הראשונות שהיו רצו־ פות קשיים ומכשולים, כשלפעמים אפילו המקרר

כבעלת מניות יחידה. הסיפור שלה עוד יותר מעורר השראה כשמתווספת לכך העובדה שהיא הגיעה ממשפחה חסרת כול, או כפי שהיא עצמה מתארת בספר שכתבה על חייה ושיוצא לאור בימים אלה, "אקזיט בעשר אצבעות" (הוצאת כנרת־זמורה): "למדתי הכול לבדי ועל בשרי. לא היו לי הורים או חברים שי־ כולתי לשאוב מהם השראה, ולא ליוו אותי מנטורים עסקיים. את מקומם של אלה מילאו ספרים של אנשי עסקים שהצליחו". אשפוזים תכופים היא נולדה בנהריה לזוג הורים ניצולי שואה שעלו לארץ מרומניה. שניהם היו חסרי השכלה. אמה הייתה עקרת בית ואביה פועל במפעל בנייה. המשפחה חיה בדירה קטנה בשיכון רכבת, והיא ואחיה הבכור חלקו חדר קטנטן. לאורך שנות יל־ דותה של אסא־אדם היה ברור שמשהו לא לגמרי תקין עם אמה, אבל רק כשהייתה נערה התקבל האבחון הרשמי: אמה סובלת מסכיזופרניה. ", היא מספרת. "אחי היה בצבא, 14 "הייתי בת ואבא שלי נסע לכמה ימים לאחותו שגרה ברמלה. בלילה העירו אותי צעקות של אמא שלי. כבר הייתי רגילה שהיא הוזה וצועקת. ניסיתי לחזור לישון. אלא שאז התעוררתי מקול חבטה. קמתי וראיתי אותה מוטלת על רצפת המטבח כשלידה צנצנת כדורים ריקה. ידעתי שאני חייבת לקרוא לעזרה, אבל לא היה לנו טלפון בבית. רצתי לדי־ רה של דודה שלי שגרה במרחק שני ק"מ מאיתנו, ואז הגיע אמבולנס שפינה אותה. היא אובחנה לראשונה כסובלת ממחלת נפש, ומאז, לאורך כל חייה, נכנסה ויצאה מאשפוזים". לדברי אסא־אדם, פסגת הציפיות של הוריה ממנה הייתה שתהפוך למורה ושתקדיש את עיקר חייה לגידול ילדים. אבל מגיל צעיר הבינה שהיא רוצה הרבה יותר מזה. היא הייתה תלמידה מצ־ טיינת, בצבא שירתה כמדריכת טנקים, וזמן קצר אחרי השחרור החלה ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. כדי להתפרנס, הציעה את עצמה כמרצה למתמטיקה ופיזיקה במכללת רופין. "הייתי חצופה אמיתית ובעלת תעוזה, אם יוצאים מנקודה הנחה שהייתי בעצמי עדיין סטודנטית באוניברסיטה", היא כותבת בספרה. היא המשיכה לעבוד כמרצה גם במהלך לימודי התואר השני שלה בהוראת מתמטיקה ופיזיקה.

"הגעתי לפגישה, שהתקיימה במשרדו של המ־ תאם הישראלי, יחד עם שני נציגי הגוף האירופי. התיישבנו כולנו סביב שולחן עגול מזכוכית שקו־ פה. נדרש לי זמן רב לתאם את הפגישה, והתאמ־ צתי להרשים את הגברים שלפניי, להעביר להם את עוצמתה של החברה שלי ואת יכולותיה בתחום החינוך המקוון. לבשתי חליפה לבנה, רציתי להיות דקות לתוך הפגישה הרגשתי תחושת 40 במיטבי. חום עזה בין הרגליים והבחנתי שמכנסיי נצבעו באדום. הגברים לא אמרו דבר, אבל קל היה לראות שגם הם הבחינו". †† אוי. "המזל שלי היה שזה היה יום סתווי קריר והיה איתי מעיל. התנצלתי, אמרתי שאני צריכה רגע לצאת וקמתי מהשולחן כשאני קושרת את המעיל סביב המותניים. נכנסתי לשירותים ושם כבר לא היה מקום לספק: נפל ממני גוש דם ענק. היה לי ברור שבזה הרגע עברתי הפלה". אסא־אדם מספרת שהדמעות זלגו מעיניה מיד, גם כי הבינה שאיבדה את העובר שנשאה ברחמה וגם כי זה קרה בטיימינג הכי גרוע שיכול להיות. אבל היא התעשתה מהר מאוד, מיהרה לנגב את הדמעות ולהמשיך הלאה. היא הבינה שאת העובר כבר לא תוכל להציל, אבל את הפגישה העסקית עוד יש לה סיכוי. "לא יכולתי לומר שאירע לי מקרה רפואי ואני נאלצת ללכת", היא מסבירה. "אלה היו נציגים מחו"ל שהגיעו לארץ רק ליומיים והיה להם לו"ז פגישות מלא. אם הייתי הולכת, הייתי מוותרת סופית על העסקה. ידעתי שלא אוכל לקבל הזדמנות נוספת. חזרתי לחדר הישיבות דקות 40 כשהמעיל כרוך סביבי והמשכתי במצגת נוספות. זה היה קשה, אבל עשיתי את המקסימום". למרות החוויה הקשה, הפגישה בסופו של דבר הוכתרה כהצלחה, ואסא־אדם עוד עברה במשרד לפני שחזרה הביתה ורק אז התחילה לעכל הכול". †† זו עוד הוכחה לכך שנשים בעולם העסקי צריכות להתאמץ יותר? "בהחלט. מכיוון שהעולם גם היום עדיין מאוד שוביניסטי, נשים צריכות להוכיח את עצמן יותר מאשר גבר בכל סיטואציה, ואין ספק שההבדלים הפיזיולוגיים מערימים יותר קשיים. לנשים יש וסת, ונשים הן אלה שצריכות להיכנס להיריון עם כל מה שמשתמע מזה. כשבדקתי את נתוני הלמ"ס מאלה שמקימים חברות הן נשים 6% גיליתי: רק . אבל השורה התחתונה 2% ובתחום ההייטק - רק היא שלפחות זה אפשרי. בסופו של דבר גם אישה יכולה להגיע לאותם הישגים בדיוק". ) היא ללא ספק הדוגמה לכך. 63 אסא־אדם ( במהלך חייה הקימה לבדה שלוש חברות. עם החברה הגדולה ביניהן, "אדיוסיסטמס", עשתה מיליון שקל 100 לפני ארבע שנים אקזיט תמורת

עטיפת הספר

"הדבר היחיד שהרשיתי לעצמי מאז האקזיט זה לעבור לעבוד בחצי משרה. כעת חצי יום אני במשרד וחצי יום בחדר הכושר. התמכרתי לאימוני כוח וזה המותרות שלי"

חוות תנינים באפריקה היא ניצבה בפעם הראשונה מתחת 21 בגיל

34

9.12.2024