מפרץ 03.11.23

"ייקח לנו הרבה זמן כדי להתגבר על זה אם בכלל". | אביתר עם הוריו השבוע בת"א צילומים: פרטי

געים ונופלים לך מול העיניים. במאבק על הבית שלי נהרגו שלושה גיבורים, הקצין ניסים לוגסי, הבלש רוני בוארון והחבלן יגאל אילוז. אופקים איבדה אזרחים ושוטרים במלחמה מול 50 כ המחבלים. אדרי מאמין שהאירוע הזה ישיב לשו־ טרים את כבודם שנרמס, לדבריו, בזמן האחרון. "סוף סוף מבינים מי אנחנו השוטרים, מי שהצילו את המצב ומנעו החרפה. אני מקווה שיעריכו את השוט־ רים גם לאחר המלחמה כי לפניה היינו שק חבטות". ובינתיים, האם רחל הפכה בן לילה לסלב ולאחת מגיבורות המלחמה. היא הפגינה אומץ ואינטליגנציה רגשית יוצאי דופן, תוך שהיא מתקשרת עם המחבלים, מרככת אותם ומספקת להם עוגיות מעשי ידיה כדי להסיח את דעתם. גולת הכותרת מבחינתה הייתה המפגש של עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שביקש אישית לפגוש אותה כשביקר בארץ. אדרי: "לצערי או לשמחתי, אני לא יודע איך להגדיר את זה, אמא שלי הפכה לסמל של הניצחון על המחבלים, סמל של תקווה ושל שמחה. הגדירו אותה כקרן האור בחשכה הזאת שירדה עלינו. התרגשנו מהמפגש עם ביידן. הוא חיבק את אמא, הקשיב לסיפור שלה ונישק אותה". "אבא ואמא ישנים בלילה אבל נפשית תישאר לכולנו צלקת", אומר אדרי. "אני עם פתיל קצר ומתקשה להתר־ כז. לא מצליח להתאבל על השוטרים שהיו תחתיי או על מפקדים שלי שנה־ רגו. גם ההורים לא מצליחים להתאבל על השכנים שהלכו לעולמם. ייקח לנו עוד הרבה זמן עד שנתגבר על זה אם בכלל".

אביתר: "משנות 90- ה אהבתי לשחק כדורגל בשכונה, חלמתי להיות ,4 מספר הערצתי את עטר,

בניון, קטן, וברקוביץ' אבל האליל שלי היה אריק בנאדו" "כשהגעתי זיהיתי בסביבת הבית בין עשרות הגופות שהיו מוטלות שכנים של ההורים שלי ושוטרים שנורו ע"י המחבלים" "ראיתי את המחבל בעיניים שלי אוחז באמא בצורה מאיימת וביד שלו רימון בלי ניצרה. התמונה הזו לא יוצאת לי מהראש"

חייבתי לא לעשות דבר. ביקשתי רק שלא יגעו בי, נתתי להם את המילה שלי". "הזמן שהמתנו להתפתחויות ליד הבית נראה לי כמו נצח", נזכר אביתר, "אבל בפועל הבנתי שהחילוץ נמשך פחות מדקה. הכול התחיל בפיצוצים מחרידים וירי מסיבי ושוב פיצוץ ועוד יריות ורימון, ואני בראש שלי חושב מה עם ההורים שלי, שני מבוגרים כשבבית חמישה מחבלים בני מוות. באותה עת, אביתר, מספרים חבריו השוטרים, ירד על ברכיו עם נשק דרוך עם כדור בקנה, תפס את ראשו בי־ דיו וזעק: "ההורים שלי נהרגו, ההורים שלי נהרגו". הוא קם והחל לרוץ לכיוון הבית, ואז נתפס על ידי דודו, מפקד הכוח שאמר לו: "אדרי, הבטחת לא לה־ פריע, תזכור". הרגע הגואל ואז הגיע הרגע הגואל. "נעמדתי ליד שוטר שהיה לו מכשיר קשר ואני שומע דיווח שבני הערובה חולצו בחיים". ואכן לאחר כמה רגעים הוצאו הוריו מהבית. "אמא שלי צרחה והתפרקה ושאלה מיד איפה אבא. רק כשראתה את אבא התפ־ שעות מורטות 20 רקנו כולנו. אלו היו עצבים, חששות גדולים לגבי חייהם של ההורים, והכול התפרץ בבת אחת". פקד אדרי לא יכול שלא לספר על גבורתם של חבריו השוטרים בקרבות באופקים. "הם היו הראשונים שהבינו מה מתרחש כשעוד לא היה ברור לרבים מה חומרת המצב. שוטרים נלחמים, נפ־

דוד: "את השער הראשון שאכבוש אקדיש לרחל" משפחת אדרי נמצאת בקשר מיוחד עם חלוץ מכבי, דין דוד. "יש קשר אישי בין המשפחות" משפחת אדרי נמצאת לאורך שנים ארוכות בקשר הדוק עם חלוץ מכבי, דין דוד. "אמו של דין ז"ל הייתה הגננת של האחיינית שלי", אומר אביעד, "אנחנו מכירים את משפחת דוד שנים. תמיד אהדנו אותו וזה גבר כשהוא עבר למכבי חיפה קבוצתנו האהודה". דוד אמר השבוע: "כשתחזור הלי־ גה אקדיש לרחל את השער הרא־ שון שאכבוש. מיד כששמעתי שהם השתחררו מהמרצחים צלצלתי לשמוע אותם. יש קשר אישי בין המשפחות. היכרנו את המשפחה עוד לפני שעברתי לשחק במכבי. התרגשתי לשמוע מה שהם עברו ושהם ניצלו, באמת במזל גדול". דוד שמרבה בפעילות התנדבו־ תית ולבקר את ילדי העוטף חזר בימים האחרונים להתאמן לקראת המשחק בשבוע הבא נגד ויאריאל. "האמת שאין כל כך ראש בימים האלה לכדורגל, ואין ראש לכלום אבל נעשה הכל כדי לשמח אפילו בקצת את אוהדי הכדורגל".

אדרי עם אחד מאנשי הכוח לאחר החילוץ

על אפשרות שהם יצאו משם בחיים". למרות זאת הוא החליט לנטרל רגשות ולפעול כמכונה. "התעשתתי והבנתי שאני חייב בכל זאת לעשות הכול כדי לפחות להוציא את ההורים מהבית וכמה שיותר מהר. ראיתי את אחד המחבלים עם אמא שלי. ניהלתי איתם מו"מ ולבסוף אחד מהם הסכים לרדת עם אמא מהקומה הש־ נייה למטבח כדי שתזריק אינסולין, כי היא חולת סכרת. כשאמא ראתה אותי כשירדה נרגעתי קצת כי חששתי שההורים כבר מתים. המחבלים הסכימו לאפשר לה להז־ ריק לעצמה אינסולין בתנאי שתועבר לי־ דיהם ערכת עזרה ראשונה לטובת טיפול באחד המחבלים". הפריצה לבית אדרי סייע לכוח הימ"מ במידע מקדים לפני הפריצה לבית. "שרטטתי להם

את הבית. סימנתי איפה יש כניסות, איפה קירות גבס, איפה הבוידם". שעות מורטות עצבים היה 20 באותן רגע קשה ביותר מבחינתו. "ראיתי את המחבל בעיניים שלי אוחז באמא בצו־ רה מאיימת וביד שלו רימון בלי ניצ־ רה. התמונה הזו לא יוצאת לי מהראש". בלילה ניתנה הוראה 2 לקראת השעה לפרוץ פנימה. "זו הייתה הפעם הרא־ שונה בחיים שהתפללתי "שיר למ־ עלות". מפקד כוח הפריצה ניגש אליי והודיע לי שנכנסים, ובכבוד גדול הסביר לי הכול. ביקשתי ממנו להצטרף לכוח הפריצה, סיפרתי לו שיש לי ניסיון, אבל הוא היה החלטי. הוא הסביר לי שיש להם שיטות משלהם שהם מתרגלים. הימ"מ ממש התעקשו שאני לא אהיה בסביבה ורצו אפילו לקשור אותי כי חששו שאני אפרוץ פנימה או שאפעל במידה ואשמע ואראה משהו תוך כדי הפעולה, אבל הת־

קשר משפחתי. צילום: | דוד עוז מועלם

ידיעות המפרץ ˆ 3.11.2023 21