מפרץ 04.10.22

ציל אנשים, בעצם תרומת האיברים הוא במותו הציל אנשים". ,55 ליבו של נועם הושתל בגופו של בן שתי כליותיו נתרמו לשתי נשים בשנות . 72 לחייהן, והכבד הושתל בגבר בן 50 ה שלושה מבין ארבעת המושתלים נשאו בארנקם כרטיס אדי, שקידם את התור שלהם להשתלה. בר מוחא: "כמה חודשים לאחר מכן הת א קשר אלי אדם ואמר לי: 'שלום, אני אח של הלב של נועם'. הוא חיפש אותנו זמן רב על מנת להודות, וסיפר שהמשפחה כבר כמעט נפרדה מאחיו, אבל אז רץ הרופא והודיע כי יש תרומת לב, וכך חייו ניצלו". יום לפטירתו ערכה המשפחה 30 במלאת אזכרה: "נועם היה ילד מדהים, יפה וגבוה, הוא היה כל כולו נתינה, היה מבטל את עצמו בשביל אחרים. מגיל קטן היה דואג למניין בבית הכנסת, היה מוכן להפסיד הפסקות כדי לקדם את חבריו בלימודים. הוא למד בישיבת בניה בחיפה, והיה תל א מיד מצטיין כיתתי ובית ספרי פעם אחר פעם. למרות זאת, היה ילד צנוע וענו, תמיד הראש שלו היה מורכן מטה. הייתי אומרת לו שירים את הראש, שיש לו במה א � להתגאות. אב הוא היה מצוטט לי מ ל גרת הרמב"ן: "השפל את עצמך וינשאך המקום". עמותה לזכרו לאזכרה הדפיסה האם אלף סטיקרים: "בתוך זמן קצר ביקשו ממני עוד ועוד, והדפסנו אלפי עותקים, שהגיעו לקהילות יהודיות בכל העולם. בכל יום אני מקבלת תיעוד של הסטיקר שקורא לאנשים להיות טובים, זה מרחיב את הלב". ההנצחה של נועם הלכה והתרחבה, מערכי שיעור של התנהגות בנועם בכביש ובכלל בחיים מו א עברים בעשרות בתי ספר, מאות אפודים זוהרים לתלמידים חולקו ברחבי הארץ, התנדבויות בבתי חולים, בבתי אבות, ולא א חרונה אף הוקמה העמותה לזכרו 'תנהגו בנועם'. בר מוחא: "כל מטרתה של העמותה היא נתינה ועזרה כפי שנועם שלנו היה. מנכ"ל העמותה הוא אחי, עוזי בר מוחא, ויחד איתו יש חבורה מדהימה של אנשים מרחבי הארץ שמאמינים בדרכו של נועם ומפי א צים את אורו. בעמותה אנו מחלקים מלגות הצטיינות לתלמידים מצטיינים שתורמים לקהילה, חינוך תעבורתי לנהיגה נכונה. בעזרת ה' אנחנו נקים את 'בית נועם' שי א שמש מרכז לבית תמחוי לנזקקים וסיוע לחיילים בודדים. "נועם היה אור בעולם, והאור שלו ממשיך, הוא הופך אנשים לטובים יותר - כמו שהוא היה". מאז האסון שפקד אותה, בר מוחא מעבירה הרצאות ברחבי הארץ, לצוותי חינוך, ועדי עובדים ומוסדות חי א נוך, ומספרת את סיפור חייה, על נועם שאיבדה ועל קדושת החיים. לבסוף סיכמה: "תאונות הדרכים זו המכה של מדינת ישראל, יותר מכל דבר אחר. אנשים מאבדים את חייהם על שטויות. צריך להתחיל חינוך ערכי ותעבורתי מה א דור הצעיר, הם העתיד והם יכולים להביא את השינוי".

"נועם חסר לי בכל נשימה, בכל יום אני מתפרקת מחדש, אוספת את עצמי ובוחרת בחיים. עמנואל דוד זה עוד נדבך בחיים שלי והוכחה לעצמי שאני "נועם היה לא רק הבן היחיד שלי, הוא היה החבר הכי קרוב אלי. לא היו דברים שהסתרנו אחד מהשנייה. אהבנו לטייל ביחד, בארץ ובעולם" בוחרת בחיים"

"בחרתי בחיים". אסתר בר מוחא עם בנה עמנואל דוד, על רקע תמונת בנה נועם ז"ל

תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שנדבר. במשך כל היום היו לי כאבי בטן לא מוסברים, ואז ראיתי שיש מספר שי א חות מאחד ממתפללי בית הכנסת ועניתי לו. כשהבין שאני לא יודעת דבר, אמר לי 'נועם היה מעורב בתאונה'. רגעים אחר כך הוסיף כי מצבו לא טוב ושעלי לנסוע מהר לבית החולים רמב"ם. "התפללתי לנס" "הגעתי לחדר ההלם וראיתי אותו שוכב ונושם בכוחות עצמו, עם שפשוף קל על הראש והיד. לא הבנתי היכן הפ א גיעה, אבל הרופאים אמרו לנו 'זו פגיעת ראש - אחת הקשות'. הכינו אותנו לגרוע מכל, אבל אני אישה מאמינה, האמנתי בניסים ואמרתי להם 'הוא זה כל מה שיש לי בעולם הזה, תילחמו עליו'. הרופא אמר שבשביל סיכוי אחד שיצליח הוא מכניס אותו לניתוח. כולם התפללו והניתוח עבר, אבל לא הייתה שום תגובה, הוא רק דמע". במשך שבוע שלם נועם היה מונשם ומו א רדם, ורבים התפללו לרפואתו: "עם יש א

ראל חיבק אותנו. אנשים התפללו ועשו מעשים טובים לרפואתו, אך לא היה שום שינוי במצבו של נועם. השמענו לו שירים שאהב וגם את השיר שאני ונועם שרנו וצילמנו יחד, אז המדדים שלו הראו שהוא שומע אותנו. לחץ הדם עלה ודפיקות הלב האיצו. בבית החולים התחילו לדבר אית א נו על מוות מוחי ועל אפשרות של תרו א מת איברים. התקשרתי לרב שלמה משה עמאר, שאמר לי: 'קומי בתי וצאי להציל נפשות', נכנסתי לנועם ואמרתי לו שאני לא משחררת אותו, עד שלא ייתן לי סימן, ובאותו הרגע הוא השמיע קול שלא שמ א עתי אף פעם. הבנתי שזה הסימן בשבילי. זמן קצר אחר כך הראות קרסו והחלה קריסת מערכות". "תרמתי את איבריו" בר מוחא, אישה דתייה, קיבלה את עצת הרב וחתמה על תרומת איברים: "לי יש כרטיס אדי, אבל נועם היה צעיר מדי לחתום. חשבתי על נועם שהיה אדם של נתינה וחלם להיות רופא בעצמו כדי לה א

'נועם'. שמו השני דוד - ע"ש דוד שלי, איש צדיק, שהלך מהעולם מבלי שה א שאיר אחריו ילדים", מסבירה, "הרבה חושבים שעמנואל בא במקום נועם, אבל הילד הזה הוא לא במקום. אני לא רוצה שהוא יגדל ויחשוב שהוא בא לרפא אותי או לתת לי מזור לנפש. הוא בא לעולם כי הוא היה צריך לבוא. עמנואל הוא מתנה מה', הוא נותן לי כוחות. חשוב לי שלא יגדל בצילו של נועם, אלא לאורו". בכניסה לביתה של בר מוחא תלוי שלט גדול ועליו המילים 'תנהגו בנועם, היו טו א בים זה לזה' לצד תמונתו של נועם. "נועם היה לא רק הבן היחיד שלי, הוא היה החבר הכי קרוב אלי. לא היו דברים שהסתרנו אחד מהשנייה. אהבנו לטייל ביחד, בארץ ובעולם. הוא מילא את כל העולם שלי". כעת תמונותיו ממלאות כל פינה בביתה. כשבר מוחא מספרת על הרגעים בהם נודע לה על התאונה, עיניה מתמלאות דמעות וקולה נשבר: "בבוקר נפרדתי מנועם לשלום, הוא יצא לבית הספר ואני לעבודתי בבית ספר. רגע אחר כך הוא חזר והסביר ששכח לומר שלום לסבתא. לא

adyg@012.net.il אדי גל: miritp@gmail.com מירית פנחס: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: סיגל רגב עורכת ראשית: ליאתשרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

11

ידיעות המפרץ ˆ 4.10.2022