מפרץ 1.11.24

בשביל החטופים 'תל אביב-עזה-תל אביב' הוא ספר מתח המגולל את אירועי השבעה באוקטובר, תוך מעקב אחר דמויות שונות, בהן מירב התצפיתנית, נועה חברתה שיוצאת למסיבת הנובה עם אורן, חייל ביחידה מובחרת, ודמויות נוספות. הסיפורים האישיים של הגי־ בורים נכתבו מתוך המציאות שהתעוררה בבוקר שמחת תורה, ומבוססים על רגש אות־ נטי אבל לא על אירועים אמי־ תיים. בנוסף, מנסה נוי באמצ־ עות הסיפור להזכיר את אלה שעדיין שבויים במנהרות. ¿

שלי רצתה יותר. התיישבתי לכתיבה, וזה נבע מתוכי, ממש הכל קלח. אנשים שקראו פרגנו את האותנטיות של הרגש שיצא שם אבל יש גם ביקורת על כך שאני די 'רך' בכתיבה, ויש לי תשובה לזה". מה הכוונה "רך"? "לא הכברתי בתיאורים על הזוועה הנוראה, עידנתי קצת. למשל בפרק של המסיבה העדפתי לחסוך מהקוראים את הקטע של עריפת הראשים והאונס, הסיבה לכך שידעתי שהספר הולך להיות משווק בחו"ל, ולא רציתי שאנשים יירתעו ויניחו את הספר מהידיים. אנחנו שחיים את זה כבר שנה עדיין לא מעכלים מה שקרה, הם שלא חוו דבר כזה בחייהם יכולים להירתע מאוד. גם העדפתי לא להיכנס לעניינים פוליטיים. נתתי לדמויות לדבר, במנה־ רות, בחזית, במסיבה, בבסיסים, שכל דמות תביא את החלק שלה. עדיין יש חטופים במנהרות, אנחנו עדיין קמים ל'הותר לפרסום' כל בוקר. אנחנו עדיין בטראומה הזו שלא נגמרת". "אני לא טיפוס שבוכה, כמעט אף פעם. אני יותר תכליתי, בגלל זה 'המערכת' לא אוהבת אותי, בניגוד ללקוחות שלי שאוהבים לראות איך אני נלחם. ואני די אגרסיבי כשאני נלחם. אבל השנה הזו הזלתי פעמיים דמעות - כשראיתי את נועה ארגמני לאחר שחולצה, והשבוע, באזכרה של סרן רון צרפתי ז"ל שנרצחה בנובה. היא בת של מכרה שלי וכשהראל סקעת עלה לשיר הדמעות זלגו מעצמן, דמעות שניקזו אוקינוס שלם של עצב". "אני אופטימי" כשנשאל על העתיד וההשלכות של המלחמה שעוד איתנו, אומר נוי: "אני די אופטימי, אני תמיד אומר לכולם. לא איראן לא סוריה, אף אחת לא יכו־ לה לנצח אותנו, וזה מבוסס עובדות. אבל המחיר שאנחנו משלמים, העובדה שהחטופים עדיין לא ישנים בבית, קו־ רעת את הלב. אז כן, אני בטוח שאנחנו ננצח, כבר ניצחנו, ונתקן את כל הכ־ שלים". ¿

"התיישבתי לכתיבה, וזה נבע מתוכי, ממש הכל קלח. אנשים שקראו פרגנו את האותנטיות של הרגש שיצא שם אבל יש גם ביקורת על כך שאני די 'רך' בכתיבה, ויש לי תשובה לזה"

נוי. "העובדה שהחטופים עדיין לא ישנים בבית, קורעת את הלב"

"לא נכנסתי לפוליטיקה"

יימנעו לראות סרטונים שרצו בר־ שתות. פחדתי על הנפש שלהן, על הנפש שלנו כמשפחה וכבני אדם. "אנחנו עדיין בפוסט טראומה, כל המדינה. ההשלכות של מה שעברנו, ובעיקר הקטע הזה של החטופים מדיר שינה מעיניי. זאת כמו מועקה כבדה שיושבת על הלב כל הזמן, כמו רעש של גנרטור מתחת לחלון חדר השינה שלא פוסק. כואב לי מאוד".

לממ"ד עם שתי הבנות. "אחרי שעתיים שמעתי 'ערנות יתר בבית'. קמתי לבדוק מה קורה, ואז התחיל להתברר גודל האסון. בהתח־ לה זה היה עניין של חרדה קיומית. אני רק נזכר בזה עכשיו ומקבל צמ־ רמורת. באותו רגע החלטתי להמליץ לכל המשפחה ובעיקר לבנות, שלא לראות טלוויזיה, כיבינו אותה כליל במשך שבועות. ביקשתי מהם שגם

בחודשים הראשונים למלחמה התגייסו כל משפחת נוי לפעילות התנדבות כל־ שהי: "כמו כולם במדינה היה צורך גדול בפעילות כזו או אחרת כדי להשתחרר מה־ חדשות והמראות הנוראיים, בשלב מסוים, הספיק לי הקטע של מילוי ארגזים, הנפש

ידיעות המפרץ ˆ 1.11.2024 19