מפרץ 10.9.21

עושה את זה בהתנדבות, ויש שעות שאני לא יכולה לענות, ואם זה לא כל כך דחוף, אז אפשר גם לדבר מחר. "פעם הייתי אומרת לילד שלי שיחכה רגע כי יש לי טלפון ואני צריכה לע ח נות. הייתי גם יוצאת מכל ישיבת מוע ח צה בוכה, עכשיו אני כבר לא מתרגשת מזה". אם לא די בכך, בשבועיים האחרו ח נים נדבקו כל בני המשפחה בקורונה. "לי היה הכי קשה, שלושה ימים הייתי במיטה עם חום, ולא יכולתי לזוז. עד עכשיו לא חזר לי חוש הריח והטעם. אבל עדיין התחושה היתה שזה לא סוף העולם". בסביבתך הקרובה יודעים מה עברת? "בהתחלה היה קשה לי לדבר על זה, ורק מעטים ידעו. עכשיו אני מדברת על כך ביותר קלות, ולכל חברה שסיפרתי, שלחתי אותה מיד להיבדק. לאחת מהן איבחנו תאים טרום סרטניים. המקרה הזה נתן לי קצת יותר מוטיבציה לדבר על הסרטן, אולי בגלל השיחה איתי, עוד אישה תלך להיבדק ותציל את עצמה. אצלי החששות לא עברו לגמרי, אבל פחתו. באוקטובר יש לי עוד בדי ח קה אחת, לבדוק אם אין גרורות. זה סוג של לעלות למעלה, לתת 'כיף' לאלוהים ולחזור". למרות פעילותה ההתנדבותית, לא פעם נאלצה להתמודד עם השפלות ופגיעות מצד יריבים פוליטיים. באחד המקרים, בתום ישיבת מועצת עיר סוערת במיוחד בקרית מוצקין, שבה לקחו חלק פעילים של ראש העיר, ספגה יחד עם חבריה לסיעה קללות והשפ ח לות. בתום הישיבה, בעת שירדה במעלית, הותקפה לטענתה על ידי פעילים שהיו בישיבה. תלונה הוגשה במשטרה, וחברי הסיעה אף הפגינו נגד אלימות מול משטרת זבולון. אופוזיציה לוחמת בבחירות האחרונות לרשויות ח � נב 2018 המקומיות באוקטובר רה רחמימוב לכהן כחברת מועצת העיר מטעם סיעת 'רוח חדשה במוצקין', האופוזיציה היחידה לראש העיר, חיים צורי. במסגרת תפקידה היא חברה במספר ועדות, בהן ועדת כספים, הנחות, מעמד הילד, בטיחות בדרכים, איכות הסביבה ובניין ערים. במסגרת התפקיד היא מסייעת לתושבי העיר שפונים אליה ואף קידמה נושאים חברתיים וחי ח נוכיים בעיר, בהם מאבקה נגד מכירת דברי מתיקה בקיוסק בבית הספר ויצמן והצבת פסי האטה ברחוב קדיש לוז להורדת מהירות הנסיעה ברחוב. כמו כן, היא פועלת לשילוב כוח אדם דובר רוסית במחלקות בהן ניתן שירות לתושבים, ופעילה במאבק למען נשים ואיכות הסביבה, ולוק ח חת חלק במחאות ציבוריות.

"היום אני מקבלת דברים אחרת". מרינה רחמימוב

לאימוץ, אבל לא ענינו לקריטריונים. אז במקום אימצנו כלב במקום שאף אחד אחר לא רצה. זה גם להציל נפש. תמיד הייתי אנטי לכלב בבית". יותר נוכחת מעבר לכאב הפיזי והחששות הכבדים מפני העתיד, נאלצו בני המשפחה, כמו חולי סרטן רבים אחרים, להתמודד גם עם אובדן הכנסה. "הייתי בדיוק בשלב שהייתי אמורה לחזור לעבודה אחרי חופשת הלידה, והודעתי בעבודה שאני לא חוזרת. אחרי שהתפטרתי נוצר קושי כלכלי, כי יש פחות משכורת. לא רשמ ח תי את הבן הקטן למעון, השארתי אותו בבית, ואת הגדולים לא רשמתי לצהרו ח נים ולקייטנות. נדרשנו להידוק חגורה, אבל הרווחתי יותר זמן עם הילדים שלי בבית". ההתמודדות עם המחלה גרמה לך להסתכל אחרת על החיים? "פתאום זה נופל, והכל מתהפך עליך. כל מה שתכננת וכל מה שעשית נעצר ברגע, ואת מתחילה לחשב מסלול מחדש, את הסדר היום וסדר העדיפויות. זה שינה לי גם את האישיות. פעם הייתי מגיבה מאוד קשה על דברים שקורים לי או לקרובים אלי, אפילו לחפצים. היום זה כבר לא מעניין אותי. זה נותן

פרופורציות חדשות לחיים, אני מקבלת דברים אחרת, הרבה יותר רגועה, הרבה יותר נוכחת בבית. פעם הגישה שלי היתה איפה אני מפזרת את הילדים, כדי שאצליח לעשות דברים. היום זה קודם כל הילדים שלי". ובצד הגופני? "שינינו גם את הרגלי התזונה. הפסקנו לאכול בשר אדום, אוכלים רק עוף פעם או פעמיים בשבוע, ואני ובעלי הפסקנו לעשן". תחזרי למועצה? "הגילוי, הבדיקות, הניתוח וההחלמה פגעו גם בפעילותי כחברת מועצה, אבל לא הפסקתי. תמיד הייתי מגיעה לכל ועדה ועונה לאנשים שמתקשרים אלי בכל שעה. עכשיו אני מסבירה שאני "המנטרה שהכנסתי לי לראש היתה 'אף אחד לא יגדל את הילדים חוץ ממני'. פתאום את מגלה כמה את חזקה. את גם חייבת, כי אם תישברי עכשיו, מה יהיה עם הילדים שלך"

זה גם גרם להם להתנהג בצורה יותר מבינה. כשאושפזתי לבדיקות, הילדים באו לבקר אותי. בהתחלה זה היה שוק עבורם, אבל צוות האחיות במחלקת נשים בבית החולים כרמל הפכו את הביקור לחוויה נעימה עבורם. באשפוז השני, של הניתוח, כבר לא הרשיתי לילדים לבוא, לא רציתי שיראו אותי במצב כזה". ואחריו, בבית? "אחרי הניתוח סבלתי מכאבים קשים. בשלושת השבועות הראשונים לא יכו ח לתי לתפקד בלי משככי כאבים כמה פעמים ביום. לא יכולתי להתלבש לבד. אמא שלי, בעלי וחברה טובה עזרו לי עם הילדים. היה לי קשה עם העובדה שאני לא יכולה להרים את הילד שלי על הידיים, והוא בוכה ולא מבין למה אני לא לוקחת אותו". לא תוכלי ללדת יותר. הקפאת בי ־ ציות? "כן, אבל אני לא חושבת שאשתמש בהם, כי אני לא רואה את עצמי הולכת לפונדקאות. בהתחלה לא חשבתי על זה בכלל. באחד הימים הנושא עלה באיזו תוכנית טלוויזיה, ואז הבנתי שזה נגמר, ואני לא יכולה יותר להביא ילדים. כש ח בעלי ראה אותי ברגע הזה, בכינו שנינו יחד. הוא אמר לי, 'אז בואי נגשים לנו עוד חלום ונאמץ בת'. הגשנו טפסים

9

ידיעות המפרץ ˆ 10.9.2021