מפרץ 12.01.24

"תנו לחיות בכבוד". יפרח הלפרין

יום מאז ואני עדיין 90 חושבת איך הייתי מחביאה את הילדים בממ"ד לו היו נכנסים חלילה אלינו, זה מטריד אותי עד היום"

דבר שעוד יותר מקשה לה על הקשר עם התושבים כי הם החלו להתפזר בארץ: "יש בעלי דירות שמנצלים את זה, אומרים בגלל שלא ברור לכמה זמן, דורשים מחירים מופרזים. "הכי עצוב שחלקם מודיעים שלא יחזרו, שמו שלט למכירה על הבתים. ברור שזו בדיחה, מי יקנה בית ביישוב על הגבול? ומי שירצה לבוא מסיבות אידיאולוגיות, יילך לעוטף עזה. אני לא משווה כלל מה שקורה פה למה שקרה שם, אבל שם יש מלחמה, יש אופק לפתרון ופה אפילו לא החלה מלש חמה. אנחנו מוכנים לחכות בחוץ עוד כמה זמן שיידרש כדי שיהיה ביטחון בצפון אבל תנו לחיות בכבוד". הסלון זה הלובי מה את מציעה? "למשל לתת עוד חדר למשפחה עם שלוש

שה ילדים. אם מתפנה חדר במלון, אל תכש ניסו עוד משפחה, תנו את החדר למשפחה עם ילדים. תנו לנו תנאי מחיה שפויים, נורמליים. תנו עוד חדר למשפחות עם ילדים. ההורים רבים, הילדים רואים ושומעים הכל. סמכות ההורים נעלמת. אם פעם, בבית, היינו יושבים כל המש שפחה בסלון ומדברים, היום הסלון הוא הלובי של המלון וזה הסלון של כולם. אם אתה רב עם אשתך, וזה קורה בגלל הקומות שומעות אתכם. 12 הלחץ, כל ש � "אנחנו יודעים הכי טוב מה התו בים שלנו צריכים, תנו לנו את התקש ציבים, ואנחנו נדע לטפל בתושבים. הגליל המערבי עבר הליך עצום של קליטת תושבים חדשים. כמה מהם יחש זרו? מלא משפחות כבר שכרו דירות ברחבי הארץ, ברור שלפני סוף שנת הלימודים לא יחזרו. יש גם כאלו שמש צאו עבודה במקום אחר. למה שיחזרו לאי ודאות? נפתחו בתקופה הזו מלא תיקי רווחה, ילדם ואמהות עם חרדות קשות. כל כך מקווה שיהיה בסדר. אני יודעת דבר אחד: ביום שהמלחמה מסש תיימת, אני חוזרת לבית שלי, תוך דקה אני שם". לאחרונה שכרה אורית בית בשכונת אכזיב בנהריה. הגדולים כבר איתה והיא מקווה שגם הקטנה תחזור במהירות. "למה שנחזור לאי ודאות?"

עליהם בסכינים. אמרו: ילדי כאפות, קיבוצניקים שגדלים בצמר גפן. למש רות זאת, אנחנו חייבים לשמור על החוסן הנפשי של הילדים. הבת שלי, , התחילה ללמוד לפסיכומטרי. 22 בת היא חושבת מה ללמוד. לדעתי, המש קצועות הכי מבוקשים אחרי המלחמה יהיו עובדים סוציאליים, מורים לחיש נוך מיוחד, קלינאי תקשורת, מטפלים. בכלל, הדור הזה נפגע מאוד: למד בקפסולות בקורונה ועכשיו עקורים, מחוץ למסגרות החינוכיות שלהם". לדבריה, יש מרכזי פינוי שמקשים עוד יותר על העקורים ונותנים להם הרגשה קשה, כאשר קבעו מראש שיש ועד 14.00 שעות ביקור מסודרות, בין ומבקרים שלא יכולים להגיע 17.00 ולראות בני משפחה באותן שעות, לא יכולים להגיע. "אני יודע שמקומות האירוח עושים כמיטב יכולתם אבל זה בלתי אפשרי". אימא בשלט רחוק ביום הראשון למלחמה, מתוך ידיעה שאת הבית היא לא ממש תראה בתש קופה הקרובה, שלחה אורית את ילדיה לגרוש שלה והם יחד איתו ומשפחתו בטבריה. "מאז תחילת המלחמה אני ויש לי יישובים 24\7 עובדת בערך שהתפנו ויש יישובים שלא התפנו, ולכן לא הייתה לי ברירה אחרת. "גם שם היה להם צפוף. בשלב מסוים

הבן הרגיש לא בנוח, ועבר למלון אחר עם חבר, כדי לשמור על שפיות וצניש עות. פעם בשבוע אני מבקרת, זה מאוד קשה. אני חזרתי לגור בבית ההורים ואחרי חודש הבן הצטרף אליי כי כל חבריו התגייסו. "קשה להיות אימא בשלט מרחוק, שלא תמיד יודעת מה קורה עם הילדים שלי. אז החלטתי לשכור בית. בחיים , התחלתי לבדוק 2 שלי לא הייתי ביד דירות בקריות, בנהריה, בחיפה, במש עלות. חייבת בית עם ריהוט, האמת היא שממש לא מתלהבים להשכיר בית לעקורים כי לא יודעים לכמה זמן זה יהיה. חודש? חודשיים? חצי שנה? בסוף מצאתי שתי יחידות קטנות שחיברו לדירה בבלוק". אורית מספרת שיותר ויותר תושבים החלו לממש את מענקי המדינה לדיור לילד 100 , שקלים ליום למבוגר 200 -

"מה קורה שההורים רוצים אינטימיות? מה קורה 15 לילד בן שקם בוקר במיטה עם אחותו ? מה 5 בת קורה לילד בוגר שצריך להתלבש ליד אימו?"

"יש תופעות של הטרדות מיניות, אלימות, קללות. הורים שמאבדים את סמכותם, נשים שמגדלות בתנאים בלתי אפשריים "8 ילדים כשהבעל בצו

ידיעות המפרץ ˆ 12.1.2024 17