מפרץ 14.6.24

משפחת ניקיטין. "האוכל

טעים אבל הכל יקר" צילום: | אביגיל עוזי

משפחת בלאיה. "בבלארוס מסוכן לפתוח את הפה" צילום: | יאיר שגיא

"לא חשבנו פעמיים" מבלארוס לפתח תקוה: משפחת בלאיה

אפשר ללכת עם כיפה בלי לפחד מאוקראינה לבת ים: משפחת ניקיטין )6 ), קונדיטורית, ודניאל ( 36 ), מהנדס תוכנה, אולה ( 35 יאיר ( נעים מאוד: ● "אנחנו במקור מאוקראינה, אך מתחילת המלחמה מתגוררים מאיפה ולאן: ● ו � אשתי ואני עשינו את ת 2016 במאי. בשנת 7 בגרמניה. הגענו לבת ים ב - כנית 'מסע' בישראל, והכרנו מעט את האזור. גילינו שבת ים קרובה לתל אביב, שיש בה תחבורה טובה והרבה עולים מרוסיה. השבוע מצאנו דירה טובה במגדל עם שומר, במרחק הליכה מהים, עם מגרשי משחקים וגן לילד ממש בקרבה". "היה מרגש מאוד, ומרגע שנחתנו, בשונה מגרמניה, גילינו רגע הנחיתה: ● כאן אנשים פתוחים, שמחים וידידותיים, שעוזרים לנו כל הזמן". ת � "ההחלטה לעזוב את גרמניה ה למה דווקא עכשיו, באמצע המלחמה? ● גבשה כבר מהיום שהגענו אליה. ידענו מה קורה בישראל, דיברנו עם מכרים והבנו שהמלחמה באזורים מסוימים, לא בכל המדינה. מה שקרה פה נורא, אבל החיים לא נעצרו. הפגיעה האזרחית באוקראינה הרבה יותר קשה מזו שבישראל". "בגרמניה גרנו בליבנשייט, ההחלטה ספונטנית שנרקמה לאורך זמן? ● עיירה קטנה ולא אטרקטיבית, והבנו שזה לא בשבילנו ושהמנטאליות פחות מתאימה. האנשים סגורים, יש הרבה מוסלמים ואין קהילה יהודית. בדילמה בין שיבה לאוקראינה לבין עלייה לישראל, בחרנו באופציה השנייה. נפגשנו עם הקונסוליה ועשינו הכל כדי להגיע לכאן". "מאוד התרגש. הוא שמע על סיפור יציאת מצרים והבין כיצד הגיב דניאל? ● שאלה אותם אנשים שגרים כיום בישראל. דניאל מאוד אוהב להיות פה. הוא מדבר רוסית עם ילדים אחרים, הולך לים ולמגרשי משחקים ובגן ילדים אחרים מתרגמים לו". "אנחנו פה רק זמן קצר ועסקנו במציאת דירה, גן מצאתם כבר עבודה? ● ובית ספר לשנה הבאה. אולה אופה עוגיות מקצועיות, רוצה להקים עסק ביתי וצריכה לשם כך ציוד מקצועי. בקרוב נתחיל". "מחירי הטיסות יקרים והמחייה בני משפחה נוספים מתכננים להגיע? ● בשמיים. אני מקווה שהמשפחה שלנו תגיע, אולי אחרי המלחמה". : "אפשר לשחות כל יום בים, לא קר ולא חם מדי והאוכל הכי אוהבים פה ● טעים מאוד. אפילו החתול שלנו מבסוט". "כאמור, את המחירים. הכל מאוד יקר, יותר מגרמניה ואוהבים פחות: ● ואפילו משוויצריה". שי שגב

חליט שאנחנו נוסעים ולמחו רת לעלות על טיסה, נאלצנו להמתין זמן רב כדי לקבל את המסמכים והאישורים המתאימים. בכל מקרה, למו רות המלחמה לא היססנו ולא חשבנו פעמיים, וגם עכשיו בזמן המלחמה, אנחנו יודעים שיהיה בסדר". ו � "ר כיצד הגיבו הילדים? ברט שמח מאוד, והילדים בגן קיבלו אותו יפה. אמנם ייקח לו קצת זמן ללמוד את השפה אבל הוא ילד ויתרגל מהר". ת � בני משפחה נוספים מ "יש לי אמא כננים להגיע? ואחות בחו"ל, אבל סבתא ממש מבוגרת, לכן הן לא יכולות לעלות". "את הכי אוהבים פה: האנשים בארץ. כולם חמים ורוצים לעזור אפילו מבלי שנבקש". "אנחנו ואוהבים פחות: מסתכלים על הדברים באור חיובי ועם המון אופטימיות, אז כרגע הכל בסדר".

), עקרת בית, 44 אנסטסיה ( ), נגר, ורוברט 50 אלכסנדר ( )5( 2 : "נחתנו ב־ מאיפה ולאן במאי ממינסק, בירת בלארוס, והגענו לפתח תקוה בעקבות בת דודה שלי שגרה בעיר וסיפרה לנו עליה", אומרת אנסטסיה. "יש לי גם משפו חה בחולון אבל בחרנו בפתח תקוה כי היא במרכז, לא רחוקה כל כך מהים, ויש בה הכל - עבודה, חינוך, מקומות בילוי, בתי חולים טובים וכל מה שצריך". ת � "הייתה ה רגע הנחיתה: רגשות גדולה מאוד. ידענו שאנחנו מתחילים הכל מחדש ונצטרך ללמוד שפה חדשה, אבל למרות כל הקשיים, כבר בטיסה דרך הסוכנות היהודית הרגשנו שנגיע הביתה". מ � למה דווקא עכשיו, בא "חיכינו הרבה צע המלחמה? זמן לעלות לארץ. ישראל זו מדינה חופשית, דמוקרטית שאפשר לומר את הדעה שלך, בניגוד לבלארוס שמו סוכן לפתוח שם את הפה. "הבעיה היא שאי אפשר להו

מתן דויטש

19 ידיעות המפרץ ˆ 14.6.2024