מפרץ 15.9.21

חי. "הרקטה הגיעה רק אחר כך. אילו לא הועפנו מההדף שמותינו היו מצט ־ רפים לרשימת החללים". מפקד הסוללה נהרג מרסיס בראשו "כשהפיצוצים שככו", מספר מפקד אלי פאר, "הייתי במרחק של 3 צוות מטר מהסוללה. פגשתי שם 800-700 את כל מפקדי הצוותים ואת מפקד הסו ־ ללה סרן רון זלמנוב, שביקש להכין את רשימות הנפגעים". "רון ביקש גם ממני להכין רשימה של החיילים שניצלו", מוסיף הקשר שלמה יהודה. "לא הכרתי את כולם בשמו ־ תיהם, ולכן כתבתי 'נעלי פלדיום', 'כובע אוסטרלי', ואז הזחלילית החלה להתפוצץ". "רון סיפר לנו", ממשיך אלי פאר, "שהוא סייר במתחם הסוללה עם הז ־ חלילית כדי לאתר פצועים, אך נטש אותה לאחר שהחלה לבעור. הוא לא הספיק לסיים את דבריו ורסיסים טסו לעברנו מכיוון הזחלילית. אני נשכב ־ תי על החול ונפגעתי קלות. רון, שעמד שניים-שלושה מטר ממני, נפגע ברא ־ שו". "חבשתי אותו בחבישת 'בייגלה'", מספר החובש לביא צרפתי, "ואז רון אמר לי: 'תרוץ, תרוץ לטפל בפצועים האחרים'. אלה היו מילותיו האחרונות". מפקד הסוללה רון זלמנוב נפטר בד ־ ,23 רכו לבית החולים. הוא היה רק בן סטודנט בטכניון. "לא הכרתי אותו קודם כי לפני המלחמה לא הייתי שייך לגדוד", אומר האפסנאי צביקה סגל י � ) מגבעתיים. "אחרי שרון נהרג ב 71) קרתי אצל הוריו בהרצליה, התחברתי אליהם ולחברה שלו, ושמרתי איתם על סוללה א' נמחקה מסדר הכוחות הצה"לי עד שחייליה קיבלו תותחים חדשים, חצו את התעלה במסגרת והגיעו עד הקילומטר 252 אוגדה ע � . "באחת ההפוגות חזרתי ל 101 ה־ מדה הקודמת של הסוללה שלנו", מספר החובש צרפתי. "נערכו שם חיפושים אחרי שרידי הנ ־ עדרים והתותחים השרופים עדיין ניצבו במקום. אספתי כמה גרוטאות והקמתי אנדרטה על הכביש. לאחר הסכם השלום ולקראת פינוי סיני המצרים החזירו לנו את האנדרטה, ומאז היא לא הוצבה בשום מקום". קשר במשך תקופה ארוכה". הנצחה, זיכרון וצל"ש

לאחרונה החליטו הלוחמים להיפגש. 70 איש מתוך כ־ 40 "הצלחנו לאתר כ־ שהיו בסוללה בעת הפגיעה", אומר מא ־ ) מרעננה, קצין 71 רגן הכנס גורי ורד ( השלישות הגדודי בתקופת המלחמה. שנים". 48 "חלקם לא נפגשו לקראת הכנס הכין החובש צרפתי, כיום מעצב מוזיאונים ובעל הוצאת ספ ־ רים, חוברת דיגיטלית הכוללת את הפו ־ רטרטים של חבריו לסוללה שהוא אייר במהלך המלחמה ואת התמונות שחולצו מתוך המצלמה האבודה. בחוברת מונצח גם זכרם של ארבעת החללים - המפקד רון זלמנוב מהרצליה, התותחן ג'ורג'י גרשון עובדיה מכפר סבא, נהג הזחל"מ אדמונד כבודי מרמת גן ונהג משאית התחמושת רחמים (רמי) כתריאל מרע ־ , יעקב (ג'קי) בן זאב, 4 ננה. מפקד צוות קיבל צל"ש על פעילותו להצלת התו ־ שלא נפגע בהפצצה, וכך 1 תח של צוות גם החובש לביא צרפתי, שפעל להצלת מהפצועים. 15 חייהם של לא חשבתם לבדוק מה עלה בגורל המצלמה? יהודה: "אחרי ההפצצה לא עלה בדעתי לחפשאותה. הייתי בטוחשהיא לאשרדה את האש. בחופשה הראשונה שהגעתי הביתה הלכתי וקניתי מצלמה חדשה. לא שאני חובב צילום גדול, אבל גם אחר כך המשכתי לצלם את החיילים. כששמעתי שהתמונות אותרו נסעתי לבית התותחן, וכשראיתי אותן זה הציף את כל הזיכרו ־ נות והגעגועים. הבטתי בתמונות והייתי הכי מאושר. ניסיתי לברר מה עלה בגו ־ רל המצלמה, אבל היא לא הגיעה אליהם, רק התמונות". בן זאב: "לא הכרתי את הסיפור על המצלמה והתמונות עד שהתקשרו אליי מבית התותחן. חיפשו מישהו מהסוללה ומצאו אותי בגלל הצל"ש. הביאו לי את התמונות למקום עבודתי בחולון כדי שאזהה את המצולמים. כשראיתי אותן התרגשתי. זה החזיר אותי לאירוע". צרפתי: "כיוון ששלמה הקשר ואני כחובש היינו רוב הזמן ביחד במרכז פיקוד הירי, היו שם המון תמונות שלי. התמונה הכי מדהימה היא שאני נוסע באוטובוס בדרך לסיני וקורא עיתון עם המון מודעות אבל". : "אני 4 ) מחולון, צוות 70 יוסי אלטל ( קיבלתי את התמונות בוואטסאפ פתאום, בלי הודעה מוקדמת, וכשראיתי אותן נחנקתי מהתרגשות. היו לי דמעות בעי ־ ניים. הן הזכירו לי איך קפצתי מהמשאית והתחבאתי מתחתיה כשהמטוסים החלו לירות, ואיך ברחתי משם כשהחלו הפי ־ צוצים. עד היום המראות האלה נכנסים לי לפעמים לחלומות". גם סגל מודה שהתמונות החזירו אותו לרגעים ההם במלחמה. "את רוב האנ ־ שים לא ראיתי מאז שפירקו את הגדוד ", הוא אומר, ופאר מוסיף שזיהה 1992 ב־ את עצמו מייד, "למרות השיער הארוך". איך אתם מסבירים את העובדה שה ־ מצלמה שרדה את ההפצצות? יהודה: "המצלמה ניצלה, כנראה, משום שהכנסתי אותה לתוך אחד הפחים בסו ־ ללה. מאז לא ראיתי אותה. גם את הטר ־ קטוריסט שמצא את המצלמה לא פגשתי מעולם. הייתי שמח לפגוש אותו". למרבה הצער, פגישה כזו לא תוכל להתקיים. הררי נפטר לפני שנה וחצי , אבל הזיכרון שהותיר למען 83 בגיל עדיין מצליח לרגש 329 לוחמי גדוד  אותם עד דמעות.

אספקה טרייה וישבנו לאכול. פתאום אני רואה זוג מטוסים בגובה הדיונה, פונים לעבר הסוללה. רקטה אחת עברה ממש מעל הראש שלי ופגעה בחומרי הנפץ. הם התחילו לבעור כמו להביורים והציתו הכל, כולל התותח שלנו שהושמד. דרבנתי את כולם לברוח, ואחרי כמה דקות החלו ההתפוצצויות. פגזים עפו עד לגובה רב והת ־ פזרו בדיונות שמסביב. חלק מהצוות נפצע קל מרסיסים קטנים שנחתו סביבנו". "התקלחנו כולנו עירומים עם ,4 ג'ריקנים", נזכר סגן מפקד צוות ), מאוניברסיטת 71 פרופ' יהודה באק ( סן־דייגו, ארה"ב. "אני ישבתי לבדי במשאית מספר מטרים מהתותח שלנו וקראתי ספר על מלחמת העולם הש ־ נייה, ופתאום חשתי הדף עצום. באופן אינסטינקטיבי קפצתי החוצה, ויחד עם עוד כמה חיילים טיפסנו במדרון הגבעה החולית בזמן שהפגזים כבר התחילו להתפוצץ ורסיסים עפו מס ־ ביב". "בזמן שהמטוסים הגיחו מכיוון דרום", מספר הקשר שלמה יהודה, מטר מהסוללה, 300 "הייתי במרחק במעין אתר פסולת. הלכתי לשם לע ־ שות את צרכיי. פתאום אני רואה את המטוסים. התחלתי לרוץ, כמו כולם, כדי להתרחק מהסוללה. הרוגים, פצו ־ עים, הכל שרוף. הייתי בהלם. כיוון שהייתי רחוק נגלה לעיניי מראה פנו ־ ראמי. זה היה כמו בסרט". . 1 "הייתי ליד התותח של צוות הכדורים פגעו ממש לידינו", מספר ק � ) מ 76 חובש הסוללה לביא צרפתי ) רית אונו. "קפצתי על אסרף, ממש הפלתי אותו על החול. הוא לא הבין מה קורה. כשחומרי הנפץ החלו לב ־ עור כל אחד נס על נפשו. הריצה בחול הטובעני היתה קשה מאוד". "לא היה זמן לפחד", מדגיש מפקד מתי אימבר. "באותו רגע אתה 1 צוות רק חושב לאן לברוח. חייל אחד נכנס להלם, התחפר בחול הטובעני, ואחרי שעה ראינו אותו הולך לכיוון שלנו כמו זומבי, בפנים חסרות הבעה". "אחד המטוסים חלף מעליי כל כך נמוך שיכולתי לראות את פני , יעקב 4 הטייס", מספר מפקד צוות מראשון 70 (ג'קי) בן זאב (קליינר), בן לציון. "המטוס התחיל לירות עלינו צרורות. לא היה הרבה זמן לחשוב. היתה מהומה. הצוות התפזר, חיפש מחסה. קפצתי מהתותח ונצמדתי לת ־ חתית המרכב. קנה התותח קיבל פגי ־ עה ישירה משתי רקטות. ואז החלה

"אהבתי לצלם את החבר'ה

במצבים טבעיים,

יומיומיים". חיילי סוללה א' בגדוד בתנועה 329 ובמנוחה

להתפוצץ התחמושת שמסביבנו. למזלנו נמצאנו בתחתית התל שעליו ניצב התותח, וזה מה שהגן עלינו מפ ־ גיעת הרסיסים". "הקליעים ליחכו את חולות הדיונה,

לידנו, ממש קרוב", מוסיף , פרופ' 4 הכוון של צוות ) מקצרין, 71 שמואל שמאי ( בעבר סגן נשיא מכללת תל

בעקבות המצלמה האבודה

15.9.2021 ˆ ידיעות המפרץ 14