מפרץ 16.05.25

סמ"ר בן ציטרין | ז"ל עם האופנוע צילומים: פרטי

בן ז"ל עם אימו אלנה

בן ז"ל עם אביו לב

אלנה ולב ציטרין מעפולה איבדו את בנם היחיד כאב של אמא

אדי גל 21 בן סמ"ר בן ציטרין ז"ל, מעפולה, בן יחיד להוריו, נהרג בערב יום , כאשר 65 הזיכרון בתאונת דרכים בכביש היה בדרכו חזרה לעיר מהבסיס בו שירת בצפון. מאז מותו אימו אלנה לא יודעת איך ממשיכים הלאה. "אני לא יודעת איך אוכל להמשיך לחיות. בפנים אני לא חיה. בפנים הכל ריק, אני לא יודעת איך לחיות בלעדיו", אמרה בכאב עצום, "שהיינו בבית חולים וניסו להציל אותו אמרתי שייקחו כל מה שצריך מהגוף שלי וישימו אצלו כדי שיחיה. אמרו שזה לא עוזר. הוא עמד לסיים צבא, התכוון ללמד משפטים, החלום שלי כאימא היה שיילמד, יתחתן ויביא לי נכדים. עכשיו אין לי אף אחד, בשביל מה אני אחיה?". רצה להיות לוחם 1990 אלנה ולב ציטרין עלו לארץ בשנת ללא ילדים. לדברי אלנה היא המתינה עש־ רים שנה ללידתו של בן, לאחר טיפולים וכשהיה 2004 ליולי 31 שעברה. בן נולד ב- המשפחה, שגרה תחילה בנוף הגליל, 12 בן עברה לעפולה. הוא למד בכיתת 'מופת' בכפר הנוער ויצו ניר העמק ולאחר מכן בתיכון אורט אלון בעפולה. איך היה בן בתור ילד? אלנה: "ילד שובב וחכם. תלמיד מצטיין שתמיד אמר לאחרים מה שהוא חשב ולא משנה מי עמדו מולו המורה או המנהל. בן תמיד אמר להם ישר מה הוא חושב. לא היו אצלו טריקים, פעם שמאלה או פעם ימינה, אמר את האמת שלו ישר בפנים. פעם אמ־

שבועיים ‰ בערב יום הזיכרון נהרג חייל הקומנדו, סמ"ר בן ציטרין, בתאונת אופנוע אחרי האסון, האם השכולה מספרת על בנה, משחזרת בקול שבור את רגע הפרידה 65 ממנו בבית חולים העמק ומחפשת מידע מה קרה שם בכביש

בחייה: "אני לא הייתי בבית. צלצלתי לב־ עלי שאלתי מה קורה ולפי הקול הבנתי משהו לא טוב קרה. אבל הוא לא אמר דבר. מסתבר שהוא צלצל לבן וענו לו איש צוות רפואי מתוך האמבולנס, אמרו שבן נפגע והוא בדרך לבית חולים העמק בעפולה. לב שאל אם הוא בהכרה ואמרו לו שכן. בשעה הוא התקשר ואמר לי שבן בדרך 16:40 לבית החולים. שאלתי מה יש לו? והוא ענה שהוא לא יודע. הגענו לבית חולים אמרו לנו לחכות שיעדכנו אותנו. חיכינו בחוץ שעה ורבע. שאלנו כל הזמן מה קורה והצ־ וות הרפואי ענה לנו שעוד מעט יעדכנו אותנו. חשבתי שבר ביד או ברגל. אחרי זמן מה הכניסו אותנו לחדר ואמרו לנו שהוא איננו, שהוא לא חי. ביקשתי לראות אותו. נישקתי חיבקתי אותו. אמרתי לו: 'תפתח את העיניים', אבל הוא לא פתח אותן". אלנה מתקשה לענות לשאלה איך תמ־ שיך בחייה בלי בנה האהוב. נכון לעכשיו, מבחינתה, גם חייה וחיי בעלה הסתיימו ביום בו בן מת: "הוא היה החיים שלי, לא יודעת איך אפשר לנשום כשהוא לא בחיים. זה לא חיים, בפנים הכל מת".

רתי לו: 'בן אל תעשה את זה' הוא ענה לי: 'אם אני חושב שהמורה לא יודעת את החו־ מר אגיד לה'. היה ישר עם עצמו עד הסוף". אלנה מגדירה את בן כאחד שנולד עם ההגה ביד. מגיל צעיר אהב בימבה, אחר כך קורקינט, אופניים, אופניים חשמליים ולבסוף, כשגדל רכש אופנוע. "אף אחד לא לימד אותו לנסוע באופניים בלי גלגלי עזר הוא לימד את עצמו לבד. נולד עם הגה ביד וראו את זה עליו מגיל צעיר", סיפרה. בן התגייס לצה"ל לחטיבת גולני ועבר מסלול במסגרת יחידת אגוז, למרות היותו בן יחיד. כדי להתקבל לשירות קרבי כבן יחיד הוא סיפר לאימו כי בוטל הצורך בח־ תימת הורים. רק בהמשך סיפר כי חתם בעצמו על הטופס. לדברי אלנה חודש לפני סוף המסלול הוא שבר את היד ושוחרר משירות קרבי באגוז, אך נשאר בחטיבת הקומנדו ושירת במשך כל המלחמה בגבול הצפון כנהג ברכבי הקרב של הלוחמים. "הוא לא סיפר הרבה מה הוא עשה בצבא. תמיד אמר שהכל בסדר וזהו", סיפרה אלנה, "לא ידענו אפילו חצי ממה שעבר. נשארו לו פחות מחודשיים לשיחרור, אחר כך עוד

חודשי מילואים וזהו. אני כל הזמן דאגתי. 4 לא ישנתי בלילות ותמיד הסתכלתי בטלפון לראות אם הוא כתב משהו או שלח משהו". מה קרה שם באפריל, ערב יום הזיכרון לחיילי 28 ב־ צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הוזמן בן ז"ל על ידי מנהלת בית הספר בו למד להשתתף בטקס, כך אלנה גילתה לאחר מותו. הוא חזר הביתה מוקדם, אבל לאחר שלא הצליח להפקיד את הנשק,החליט לחזור לבסיס ולהשאיר בו את הנשק. עוד לפני כן קבע תור לספר והספיק להסתפר. בדרך חזרה בואכה עפולה אירעה 65 מהבסיס, בכביש התאונה. אלנה ציינה השבוע כי עד עכשיו לא ממש ברור מה קרה שם. לדבריה, בן רכב על האופנוע בשוליים ושם נפגע בידי רכב. "אני מחפשת מידע", ציינה. באפריל, 28 אביו של לב חזר באותו יום, ה־ הביתה וראה שדלת חדרו של בן סגורה. הוא חשב שהוא בחדר, אבל כשהתברר לו שהוא לא בבית הוא צלצל לפלאפון שלו. אלנה שיחזרה השבוע את היום הקשה

16.5.2025 ˆ ידיעות המפרץ 16