מפרץ 17.12.21

קריסת העסק של אביה ‰ המאבק שלה כנערה רקדנית עם דמוי גוף קשה וההחלטה לפתוח סטודיו לכושר גם כשאף ‰ בחיפה ומותו בתאונת דרכים עשר שנים אחרי שהקימה את הסניף הראשון שלה ‰ אחד לא האמין בה עובדות 200 בקריות שר פיטנס מנהלת רשת של מכוני כושר עם ‰ הצעירים המבטיחים של פורבס 30 ("רק נשים") והגיעה לרשימת בדרך היא גם התמודדה עם חיידק טורף אחרי לידת בנה, והתנדנדה עכשיו היא חוזרת לעיר הולדתה, ופותחת בחיפה ‰ בין חיים ומוות את מרכז הכושר החדש שלה: "עבורי זו סגירת מעגל" בידייםשלה

/ מירית קושנ יר סטרומצה / / צילומים: נחום סגל /

, קרס העסק 15 היתה בת כששיר סנדה של אביה, מאיר, והמשפחה שקעה בחובות. היא התגייסה לסייע בפרנסת המשפחה, ולא דמיינה שהצעד יוביל אותה להקמת אימפריה משלה. הזיכרון הזה מרגש אותה במיוחד הש מ בוע, כשהיא פותחת בחיפה, עיר הולדתה, את ברוממה החדשה של רשת מתחמי 11 הסניף ה- הבריאות שר פיטנס, "אבא בכלל לא רצה שאצא לעבוד", היא חו מ שנה לאחור. "הוא גונן עלי ולא רצה 20 זרת שהמצב הכלכלי של הבית ישפיע. אבל אני רקדתי מגיל צעיר ואמרתי: 'אבא אל תדאג, זו לא עבודה מבחינתי. אני הולכת לעשות את מה שאני אוהבת, להופיע ולרקוד', וככה הוא הסכים". "אישה היא לא משקל ולא מספר" שר הצטרפה ללהקה קטנה של רקדניות שהופיעה באירועים, והחוויה התפתחה באופן בלתי צפוי: "אבא שלי היה שמנמן ואני הייתי נערה מלאה, יכולנו לשבת עם שתי כפיות מול תבנית עוגה, ולחסל את כולה. זה לא הטריד אותי עד שהתחלתי להופיע, וכל הרקדניות לצידי היו תמירות ודקיקות. פתאום לא התא מ מתי למודל היופי של הגובה ומבנה הגוף שלהן, הרגשתי כמו ברבור שחור לידן. "היום אני לא מאמינה שיש מודל יופי, בוודאי לא לנערות, וגם אז העניין לא היה המשקל שלי, אלא איך שגרמו לי להרגיש. הגעתי לאירועים עם הבוסית שלי ועם עוד שלוש או ארבע רקדניות, ואנשים הסתכלו עלי ושאלו אם גם אני רק מ

כת להיות הגרסה הכי טובה של עצמך, ואת מבינה שאין מושלם, יש שלם". אם מישהו רק יכול היה להגיד את זה לנערה שהיית. "המאבק שלי כנערה עם המשקל ועם דימוי הגוף היה קשה, אבל היום אני מאוד גאה בנערה ההיא ובדרך שעשתה. כי כשבעל האירוע הצ מ ביע עלי ושאל את הבוסית שלי 'מי זאת ולמה הבאת אותה', הלכתי הצידה, ניגבתי את הד מ מעות ואמרתי לעצמי שעכשיו אראה לו שזה בכלל לא משנה איך אני נראית, אלא כמה שמחה אביא לאירוע שלו. אחרי הכול, המטרה היתה לעלות על פודיום ולעשות שמח ולג מ רום לכולם לרקוד, והסיפוק הכי גדול שלי היה שבסיום האירוע הוא היה ניגש אליה, מצביע עלי ואומר 'איזה כייף שהבאת אותה'. הסתבר שגרמתי לאנשים לשנות את דעתם, וזה הפך אצלי לסוג של שליחות. "תמיד ביקשתי מאבא שייקח אותי לאנשים שיעזרו לי לרדת במשקל, והוא לקח אותי לדיאטנים ולמכוני כושר, ותמיד השיח היה רק על הנראות. איך לאכול פחות ואיך לא

להיראות ככה, ואם לא ירדתי במשקל זה לא היה בסדר. רק במבט לאחור הבנתי כמה לק מ חתי מהסיטואציה הזאת. כשאבא שלי נהרג, וקיבלתי המון תובנות, החלטתי 22 הייתי בת לעשות שינוי עמוק, אמיתי, ממקום אחר לגמרי של לאהוב את עצמי ולהיכנס לשגרת אימו מ נים, לחיים מאוזנים בלי מותר ואסור. כמישהי שמאוד אוהבת לאכול, זה היה קשה, וגם היום אני אוכלת הכול ולא מוותרת על כלום. "התוצאה היתה שאת הסניפים שלי הקמתי מתוך ההפך הגמור של מה שאמרו לי כנערה. אישה היא לא משקל ולא מספר, אני מכירה שלהן תקין, אבל BMI נשים שנראות טוב וה- הן נמצאות במקום נמוך מאוד בחיים שלהן. לאהוב את עצמך זה לא תלוי במידה שלך ואין כאן נכון או לא נכון. כי מה שנכון לאחת לא נכון לאחרת". אבל גם את ירדת במשקל. "נכון, כי נכנסתי לשגרת חיים בריאה וס מ פורטיבית, וזה השפיע על הנפש ויצר איזון. למדתי להסתפק בפרוסה או שתיים מהעוגה, ולא לחסל תבנית. השינויים הגיעו ממקום טוב שגרם לי להרגיש לא שאני מוותרת על משהו אחד אלא שאני מרוויחה משהו אחר. אוכל טוב הוא חלק משגרת החיים שלי, גדלתי על זה, אבל כשאת מתאמנת ולא נכנסת לקיצוניות, זה עובד. השינוי הוא תמיד מבפנים החוצה, ולא ההפך". מ � ) נולדה ברמת אלמוגי כבתם הא 35 שר ) צעית של רונית ומאיר סנדה, ולאחר גירושי הוריה נדדה בין בית אמה באחוזה ובית אביה בנווה שאנן, עד שהשתקעה בביתו של אביה. היא למדה בבית הספר נופים באחוזה ובעירוני ה', ויש לה חברים בחיפה גם היום. את אביה איבדה כשנהרג בתאונת דרכים, ולפני שלוש שנים איבדה גם את אמה בנסיבות טרגיות. שני אחיה עזבו את העיר; אחיה הבכור לירון מתגו מ רר בת"א והאח הצעיר מאי חי בארה"ב. למרות שבשנים האחרונות גם היא מתגוררת בצפון ת"א עם בעלה עידן ושני בניהם הקטנים, היא אומרת "בשבילי חיפה תמיד תהיה הבית, "חיפה תמיד תהיה הבית"

"בעבר העניין לא היה המשקל שלי, אלא איך שגרמו לי להרגיש. הגעתי לאירועים עם הבוסית שלי ועם עוד שלוש או ארבע רקדניות, ואנשים הסתכלו עלי

"הייתי נערה מלאה". שיר | בילדותה צילומים: פרטי

דנית. היה ברור ששפטו אותי, וזה משהו שאני מקפידה להעביר היום בסניפים שלי: כן, אנחנו שונות האחת מהשניה. הגובה

שלנו שונה, מבנה הגוף והגנ מ טיקה שונה. היום אני גורמת לאנשים שלי להבין שאף אחד לא יכול לגרום למישהו אחר להרגיש לא טוב, וגם אצל אישה שבמבט מהצד נראה שאין לה קושי – הקושי קיים. אבל כשאת מפסיקה להשוות את עצמך לאחרות, את הופ מ

ושאלו אם גם אני רקדנית"

17.12.2021 ˆ ידיעות המפרץ 28