מפרץ 17.2.23

את ראשה, כדי ששערה לא יתמלא בחול, ועצי במבוק לשכב עליהם. בשחזור טען המשיב כי המנוחה חשבה תחילה לעצור נשימתה במהלך הק ־ בורה, אולם הוא סירב והלך להביא לה צינור דרכו תוכל לנשום. המשיב, לדבריו, גם חשב על חסימת אפה של המנוחה באמצעות נייר כסף/חפי ־ סת ריטלין מקופלת, על מנת שלא תנשום מהאף", כתב. "האפשרות כי אחרי כל זה החליט המשיב בשלב זה להמית את המנוחה, כי כעס או חשש להסתבך עם המשטרה לאור צו הרח ־ קה (למרות שצו הרחקה ניתן כבר כח ־ מישה חודשים קודם, ואין מחלוקת כי השניים המשיכו לשוחח ולהיפגש כל התקופה), עומדת בניגוד לכל היגיון סביר". ייסורי מצפון בתום דבריו התייחס השופט סילמן גם להתנהלותו של קצ'ורה לאחר מעצרו, שאינה מתיישבת עם התנהגות של אדם שאך ביצע רצח. "אמירות והת ־ נהגות המשיב מהלך חקירותיו תומכות בגרסתו כי מועד עזיבתו את המקום המנוחה הייתה בחיים. הרושם העולה מחקירות המשיב, כמו גם תגובתו עת הובהר לו כי נעצר בחשד לרצח (אמר לעורך דינו "היא מתה, היא מתה", ואחז בראשו), הוא של הלם. המשיב חוזר ושואל במהלך חקירותיו מה קרה למנוחה וממה היא מתה. כשנאמר לו כי השומר הגיע לזירה לאחר כשתי דקות, שאל מדוע אם כך לא בוצעה החייאה. אמר כי הוא אשם ויש לו ייסורי מצפון שהותיר אותה שם לבדה", כתב. לאור דברים אלה ועוד כאמור, קבע השופט כי קיימים קשיים ראייתים מהותיים. "הראיות הנסיבתיות גם לשלב לכאורי זה, להתרשמותי, אינן מובילות בהכרח למסקנה מרשי ־ עה אחת, וקיים לכאורה הסבר חלופי הגיוני למותה המחריד והמצער של המנוחה, לפיו, לכאורה, ייתכן שהיא איבדה הכרתה כתוצאה מתת אוורור בנשימה דרך צינור מעוקל בעודה קבורה ובמצב אופקי, ייתכן ואולי אף בצירוף תחושה קלסטרופובית, דבר שהוביל לשאיפת חול ומחנק וכתוצאה מכך למותה", כתב. קצ'ורה נותר במעצר לעת עתה, אולם אין מדובר בהחלטה סופית, וביום רביעי (אחרי מועד סגירת הגי ־ ליון) צפוי להתקיים דיון נוסף בעילת מעצרו בעברות פחותות מרצח בנ ־ סיבות מחמירות. לאחר הדיון יחליט השופט האם להותיר אותו במעצר או לשקול חלופות מעצר. במידה שיוחלט לשחררו לחלופה, אם כי לטענת גור ־ מים משפטיים הסיכוי לכך אינו גדול, הדבר עשוי להשפיע על התביעה גם בהליך העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי.

צילום: אלעד גרשגורן

רות מלניק

"לא יכולה לתארשיתנו לרוצח לשבתבבית"

צילום: שרון צור | אדוארד קצ'ורה בבית המשפט

פה כי ברגע שמלניק נקלעה למצוקה נשימתית, היא תעשה כל שביכולה על מנת לנשום. אולם הדבר לא עלה מהראיות. "לא נמצאו סימני מאבק על המנוחה או המשיב, לא נמצאו סימני מאבק או טשטוש ושיבוש ראיות בזי ־ רה. אין סימני חבלה בפניה של המ ־ נוחה, לא נמצאו ממצאים התומכים בחניקה או הפעלת לחץ על הצוואר או הגו, לא נמצאו פצעי הגנה. טביעות נעליים נמצאו מרחק של כמטר וחצי מידי המנוחה. אכן, ייתכן כי המשיב גבר על המנוחה ללא הותרת סימנים, אך כאמור בעדותו של חוקר הזירה, האפשרות היא פחות סבירה", נכתב. "לו אכן היה המשיב מונע מהמנוחה לנשום ולהוציא ראשה מהחול, סביר להניח כי הייתה נאבקת, בייחוד בא ־ מצעות ידיה, שהיו חופשיות ומחוץ לבור. אולם המכון לרפואה משפטית מצא כי מנח כפות ידיה של המנוחה כולל אצבעות מתיישב עם התכווצות רצונית של השרירים עובר למותה ויכול להתאים לאחיזת צינור". כמו כן התייחס השופט סילמן לע ־ דויות שנשמעו ולמניע לרצח שהוצג על ידי המבקשת. לטענתו, העדות לפיה קצ'ורה עזב את המקום רג ־ לית לאחר שרצח את מלניק, כאשר בידו את חפירה, אינה מתיישבת עם ההיגיון. כמו כן טען כי המניע אינו ברור, מאחר שלא היתה כל עדות למריבה שהתרחשה בין השניים קודם לאירוע. "ממצאים בזירה מעידים כי המנוחה נכנסה לקבר מרצונה. המשיב הביא למנוחה קלקר על מנת להניח עליו

הפרעה חיצונית שמנעה ממנה להוציא את הראש והיא שאפה חול", כתב סילמן. מסקנות אלה, לדבריו, מעלות קשיים ראייתים. ראשית טען כי לד"ר יגלה אין ניסיון בחקירות סיבות מוות, אלא שהוא מטפל באנשים חיים. כמו כן, לדבריו הרופא לא הכיר מחקר שהוצג, לפיו ני ־ סיונות לשיעול במקרה של שאיפת חול רק מחמירות את המצב. המומחה, כך נטען, ביסס את מסקנותיו על בדיקת היתכנות שביצעה המשט ־ רה, במסגרתה שוטר כוסה בחול במט ־ רה לבדוק בין היתר האם ניתן לנשום מהצינור, והאם המנוחה יכולה היתה לכסות את פניה לבד. בבדיקה ראשו ־ נה השוטר הצליח לנשום דרך הצינור לאחר שכיסה את עצמו בחול במשך חמש דקות, ובפעם נוספת שתי דקות. לטענת סילמן, היה הבדל בין הבדיקה לבין המקרה עצמו. "המנוחה, בניגוד לשוטרים בבדיקת היתכנות ושחזור, לא הייתה עם מסכה שהגנה על אפה ומנעה נשימה דרכו ושאיפת חול. על אפה של המנוחה הייתה, ככל הנראה, חפיסת רי ־ טלין מקופלת, שלא ברור אם אכן מנעה אפשרות נשימה מהאף וכניסת חול", נכתב. "לא היה בפני המומחה סרטון שחזור של המשיב מהלכו שוטר שכוסה בחול משך פחות מדקה (!!) הרגיש תחו ־ שת חנק, קושי בנשימה, כובד על גופו, לחצים בחזה ובראש, תחושת סחרחורת והתקשה מאוד לקום". טביעות נעליים השופט סילמן טען בנוסף, כי על פי חוות הדעת של ד"ר יגלה, היה מצו ־

האפשרות שקצ'ורה ישוחרר למעצר בית עוררה אכזבה וכעס

"אין סימני חבלה בפניה של המנוחה, לא נמצאו ממצאים התומכים בחניקה או הפעלת

רב בקרב בני משפחתה של ליטל ז"ל. "אני חושבת שהחלטתו של השופט סילמן הזויה ולא הגיונית", אמרה השבוע אחותה, רות מלניק, שהובילה את המאבק לאישומו ברצח בנסיבות מחמירות. "קשה לי לקבל את ההחלטה, ולדעתי היא גם לא נכונה בשום צורה. בסופו של דבר, הוא האחרון שהיה איתה שם, דקות 5 והוא גם אומר את זה, ולאחר מצאו אותה ללא רוח חיים. אין לי שום ספק שהוא עשה את זה". לדבריה, רוצח לא אמור לשהות במעצר בית. "הוא עבריין ואסור לשחרר אדם כזה למעצר בית, הוא פגע בחסרת ישע במוסד שעבד בו, ניצל נקודות חולשה שלה. אם בית המשפט ישחרר אדם כזה למ ־ עצר בית, זה פשוט ביזיון. אני לא יכולה לתאר שיתנו לרוצח לשבת בבית בזמן שאחותי כבר לא בחיים בגללו. זה מקומם, ואסור לתת לזה לקרות. כששמעתי שהשופט אומר שאין לדעתו מספיק ראיות לרצח אלא לעבירות המתה קלות יותר, לא הבנתי מה עובר לשופט בראש. שהוא קבר אותה בתמימות? הוציא לה את הצינור נשימה בתמימות? כל זה קרה בקלות דעת? ממש לא, הוא עשה את כל זה בכוונה תחילה וחשב על כל פרט".

לחץ על הצוואר או הגב"

"לו אכן היה המשיב מונע מהמנוחה לנשום ולהוציא ראשה מהחול, סביר להניח כי הייתה נאבקת באמצעות ידיה, שהיו חופשיות"

adyg@012.net.il אדי גל: miritp@gmail.com מירית פנחס: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: סיגל רגב עורכת ראשית: ליאתשרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

7

ידיעות המפרץ ˆ 17.2.2023