מפרץ 19.08.22

את אמא של שחר, שאמרה שהוא בחדר הלם, ושאת עמית היא לא ראתה. באותו שלב ראינו בצד את האח של הנהג הפו ־ גע, שבא לקחת על עצמו את התיק. "לא בדיוק הבנו מה קורה, אבי ניסה לדבר עם אנשים מסביב ושוטרים, ואף אחד לא אומר לנו מה עם עמית. פתאום יצא רופא, אמר בואו, רוצה לדבר אית ־ כם. אמרתי לו לפני הפגישה, רק תגיד לעמית שאנחנו כאן ומטפלים בכל מה שצריך, רק שתירגע, שתדע שאנחנו איתה. הוא התעקש קודם לדבר איתנו. לקח אותנו לחדר צדדי, ואז אמר שלפני שיתחיל לדבר, הוא מבקש לראות תמונה של עמית. אבי התווכח איתו, עזוב אותך מתמונה, רק תגיד לה שאנחנו פה. אתה רואה סיטואציות כאלו בסרטים, אבל כשזה קורה לך, אתה פשוט לא מעכל שזה ניסיון לזהות. היינו בראש אחר. "בעוד אבי מתווכח עם הרופא, אני הראיתי לו תמונה של עמית. אז הוא אמר, 'אוקיי, הייתה תאונה קשה, עם הרוגים ופצועים. עמית הייתה שעתיים בחדר ניתוח, ניסינו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים, אבל לא הצלחנו'. "אני זוכרת את טון הדיבור שלו כשא ־ מר 'לא הצלחנו'. אפילו אז לא הבנתי, מה לא הצלחנו? איך המילה לא הצלחנו מתקשרת לעמית, שהצליחה בכל מה שהיא עשתה בחיים. הדחקתי את הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. "הרופא השפיל מבט, ואז אמרתי לאבי, 'היא מתה, אבי היא מתה'. הוא הסתכל עלי כאילו התכנס לתוך עצמו, לא זו ־ כרת אפילו איך הגיב, כי באותו רגע הרגשתי שכל האנרגיות עוזבות אותי ושואבים לי את כל הדם מהגוף ואני בא ־ פיסת כוחות". "פחדתי לגעת בה" "כך קיבלתי את ההודעה הכי נוראית בחיים. התחלתי לבכות, בכי כזה בלי אוויר. זה לא יכול לקרות, איך אפשר לקחת ממני אדם כמו עמית? היא בא לעולם לחיות את החיים, לעשות טוב, איך יכול להיות שזה נגמר ככה? אבי יצא מהחדר וחזר אחרי כמה דקות, אמר לי בוא ניפרד מעמית. הוא לקח אותי לחדר, היא הייתה שם, עוד חמה. פחדתי לגעת בה, פחדתי שמא אני מכאיבה לה. אמ ־ רתי לה 'תפסיקי עם השטויות, תפתחי עיניים, תהיי איתי'. היא הייתה כל כך יפה ושלווה, ישנה כמו מלאך. נגעתי בה, נתתי לה נשיקה, הבטחתי לה שאלחם כדי שהצדק שלה ייצא לאור, שזה לא יהיה מוות סתם, מוות מיותר. אבל היא לא פתחה עיניים". השאלה הראשונה שעמדה על הפרק הייתה היכן לקבור את עמית. אביה, אבי, הוא בן שכול, שאביו שמואל נפל במ ־ לחמת יום הכיפורים כשאבי היה , ונקבר בחדרה. תמי: "אבי אמר, 3 בן איפה אהיה כל יום זיכרון, אצל עמית או אצל אבא? חיבקתי אותו, אמרתי שאני לא אעמיד אותו במבחן כזה, וקבענו שהיא תיקבר בחדרה. אסון שני שפוקד את המשפחה הזו". מתי התחלתם להבין מי היה מעורב

בני המושבים, אהבה את התפקיד והת ־ גאתה בעשייה עם הילדים, אותם לימדה על ערכים ואהבת הארץ. תמי: "לפני הצבא עשינו טיול בנות - אני, אימא שלי, עמית ועילאי, נסענו לתאילנד, שלושה שבועות של כיף". עמית התגייסה לחיל המודיעין וע ־ שתה תפקיד מסווג ומשמעותי, ויצאה לקורס קצינות של חצי שנה. תחילה שי ־ רתה בפיקוד צפון, ואחרי קורס הקצינים שובצה לפיקוד דרום. תמי: "היא קצת חששה, מקום חדש, אנשים חדשים. היא שירתה ב'שומר החומות' והצליחה להדביק את כל הפ ־ ערים, למרות שהייתה חדשה לגמרי בתפקיד מאוד משמעותי. בגלל שהייתה מוערכת, התחילו לדבר איתה על המשך שירות בקבע". עמית הייתה מגיעה לחופשות בסופי שבוע, בימי חמישי בערב. ההורים היו אוספים אותה מתחנת הרכבת בנהריה לבית באדמית. לרוב הייתה נשארת קצת עם ההורים, מתארגנת ונוסעת לקיבוץ אילון, לחבר שלה, שחר, לוחם בצנחנים, אותו הכירה עוד בבית הספר. "בשבת ההיא, עמית הגיעה עם שחר לאכול, כמו תמיד. באותו יום בעלי, אבי, היה קצת חולה ונשאר בחדר. לפני שיצאה, אמרתי לה, לכי תגידי שלום לאבא, היא נכנסה ושאלה, 'אבוש, הכל בסדר, צריך משהו'. אבי אמר שהכל בסדר, אמר לה תשמ ־ רי על עצמך. היא נישקה אותו, אחר כך אותי ויצאה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה". לאחר מכן נסעה עמית עם שחר לכפר יאסיף, לקנות כנאפה. לתמי הסתבר שזה היה נוהג כמעט קבוע שלהם, שלא ידעה עליו. אחר כך חזרו לאילון, והחליטו לצאת לסרט בנהריה. לשחר ועמית הצ ־ טרף ים, חבר מהשכבה, ששירת כמדריך לנהיגה מבצעית. בדרך חזרה מהסרט קרתה התאונה. הרכב שבו נסע אסלאן, שבדיוק חזר ממסיבה, התנגש ברכב של שלושת הצ ־ עירים. באותה שעה תמי ואבי ישנו בביתם באדמית. "לא ידענו שהיא יצאה לסרט, חשבנו שהיא ישנה באילון. שלחתי לה הודעה שתעדכן כשהיא תהיה למחרת ברכבת לבאר שבע. התקשר הטלפון הנייד 2.30 "בסביבות שלי. מזכירת הקיבוץ התקשרה ואמרה שעמית הייתה מעורבת בתאונה ועלי ־ נו לנסוע לבית החולים. לא אמרו שוב דבר מעבר לכך. צלצלתי לאמא של ים, שהייתה כבר בבית החולים, ואמרתי לה שא ־ נחנו בדרך. לא הייתה לי הרגשה רעה, להיפך, אמרתי לאבי שהכל בסדר, בטח שברה יד או רגל. אבי היה פחות אופטימי ואמר שאין לו תחושה טובה. "כשהגענו לבית חולים, שמעתי את אחד השומרים מדווח למישהו "הם הגי ־ עו". אבי הסתכל אלי ואמר לי 'משהו לא טוב קורה פה'. איך שנכנסו למיון ראיתי "מה זה לא הצלחנו?"

" למה אין התחשבות בנו, הקורבנות?". תמי איטח

"הוא בילה במסיבה וצולם עם

חברים שותה.

הוא בעל אמצעים, אדם עשיר, עורך דין שעלה על הרכב ונסע קמ"ש, 140 עבר קו לבן, חצה

לנתיב הנגדי"

"האבא של הנהג צלצל לקיבוץ, ביקש לבוא לנחם, להביא פרחים, לבקש סליחה. אחר כך שלח מישהו שידבר איתנו שנעשה סולחה. לא הסכמתי"

23

ידיעות המפרץ ˆ 19.8.2022