מפרץ 2.12.22

"אני לא חסיד אומות עולם ולא בא לתקן את כל העולם". שיר אלקלעי

הרכב של שיר אחרי הלינץ בשנת צילום: | 2021 אמר אסאדי

זה לא היה שבר מבחינתך? "זו אחת הסיבות שרציתי להיפגש איתם. אני הולך לבתי בד ולקניות בכ ־ פרים, ושפרעם היא העיר הגדולה שלנו. אבל למחרת קמתי עם סימן שאלה גדול על הפנים. שאלתי את עצמי לאן זה הולך עכשיו, והאם לא נוכל יותר להסתובב פה חופשי. היום חזרנו לשגרה, ומה אם יהיה שוב בלגן?". , עובד כגנן כעצמאי, נשוי 51 הוא בן ואב לארבעה. הוא נולד בקיבוץ שער העמקים, וכשהיה בכיתה י"ב, משפחה עזבה את הקיבוץ למצפה אבי"ב. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה חקלאית מהפקול ־ טה לחקלאות ברחובות ותואר שני במנהל עסקים מבאר שבע. "אין צדק עם נקמה. הילדים שלנו יודעים כל מה שקרה. הם צריכים לראות שיש לנו עמוד שדרה ושאנחנו לא רק מלמדים אותם דברים, אלא גם מתנהגים ככה כשצריך". "משפט תקדימי" שמעת מהמשפחות אחרי פסק הדין? "לא. דיברתי עם ראש העיר ועם סגנו, והם היו מאוכזבים, קשה להם מאוד. גם בבית המשפט הסברתי שמבחינתי הקטע החינוכי הרבה יותר חשוב מהענישה. אני מבין יותר בפרחים ופחות בעונשים, אבל לא חשבתי שהם יקבלו עונש כל כך קשה. "אני מבין את כאב המשפחות. לקחת צעיר בשנות העשרה לחייו ולשים אותו בבית סוהר למשך שבע שנים, מה הוא ילמד? הוא יהיה פושע או טרוריסט. זה לא אדם מבוגר שיש לו פרספקטיבה, ואפשר לטעות בגיל העשרה. כל המש ־ פט הזה הוא תקדימי. לתובע ולסניגור לא היו תקדימים להציג, כי פשוט אין כאלה. אז אני מבין שהמדינה מסמנת פה קו אדום, שדבר כזה לא יקרה שוב. "אני לא חסיד אומות עולם ולא בא לתקן את כל העולם, אבל כשאני עומד בבוקר מול המראה אני שואל את עצמי איזה בן אדם אני. אני לא מוכן לקבל התנהגות נבזית של בני אדם רק בשם הנקמנות. הורשעתי פעם על לא עוול בכפי על משהו שלא קרה, ועכשיו יש לי הזדמנות להראות שאפשר להתנהג אמת ובעשיית צדק". ַ אחרת. אני מאמין ב

"פתחתי את החלון ואמרתי 'אני שכן שלכם ממצפה אביב' אבל בתוך שתי שניות, כמו מפצצת הדף, כל החלונות באוטו שלי עפו" "חמשת הערכים שמנחים אותי הם אהבה, שלום, צדק, חסד וחמלה, ובסדר הזה. כי רק כשחיים באהבה ושלום יכול לבוא צדק, אחרת תהיה נקמה"

לדבר אחד עם השני". על מה בעצם חתמתם בסולחה? "הם נתנו פיצוי כספי. ההליך מול מס רכוש לקח המון זמן, וקיבלתי רק חלק מהסכום, ומול הביטוח הלאומי אני עדיין בוועדות. לקח לי כמעט שנה לח ־ זור לעבודה, הפצעים הגלידו מהר אבל השיקום לקח זמן. והייתי צריך לגייס מחדש לקוחות. אם הייתי תלוי במו ־ סדות בשנה שלא עבדתי, הייתי מגיע לרחוב. היישוב עשה התרמה וזה הספיק לי לחודש-חודשיים, אכלתי את החס ־ כונות, וגם ההורים קצת עזרו". "לבנות פה גשר" "אנשי טמרה תיקנו לי את השיניים אלף שקל, ועוד פיצויים 80 בעלות של

אלף שקל, שאני הצעתי לפי עלויות 240 מחיה של שנה בערך. חתמתי הסכם מולם, אבל כולנו זוכרים שהיו שם הרבה יותר מהארבעה שעמדו למשפט, ולכן טוב שהעירייה לקחה אחריות. לטובת העתיד של כולנו, ברור שאנחנו צריכים לנסות לבנות פה כל גשר אפשרי. "עוד בשיחת הטלפון הראשונה עם ראש העירייה, הוא שאל מה אני רוצה, ואמר ־ תי שאני מבקש שהעתיד לא יהיה יותר גרוע ממה שהיה לנו עד היום. כי עד היום לא הייתה שום בעיה, הסתובבתי בטמרה חופשי, ולא התבלבלתי גם כשנכנסתי לשם באותו לילה. לא האמנתי שמישהו יעז להגיע למצב הזה, וזו הייתה הערכה מוטעית. אלה אנשים שאני מכיר, חלקנו עובדים יחד, וכמעט לא סביר שיקרה דבר כזה. זו הייתה הפתעה".

השופט אמר שהעונש היה אמור להיות בין שבע לתשע שנים, ובגלל הסולחה הוא פסק שבע. הסולחה כיסתה אותם מהכיוון שלי, כי לא הגשתי תביעה אז ־ רחית, ומי שתבע אותם זו המדינה, אבל הם קיבלו את זה קשה". למה בחרת בסולחה ולא בדרך המ ־ קובלת של בית משפט? "כי אחד הדברים החשובים לי הוא 15 איך נחיה פה בעוד חמש ובעוד שנים. יש לנו ילדים, את מה שקרה אי אפשר לשנות, אבל מה שנעשה עכשיו ישפיע על איך שייראו חיינו וחיי יל ־ דינו בהמשך. הנוף שלי מהמרפסת הוא הים וטמרה, וחשוב שנצליח לפתור את הבעיות שלנו כשכנים, בלי בתי משפט ובלי מתווכים. מה אנחנו, תינוקות בגן? אלה החיים שלנו, ואנחנו חייבים לדעת

15

ידיעות המפרץ ˆ 2.12.2022