מפרץ 22.12.23

דובי לכל | ילד בשניידר צילום: דוברות בית החולים

לירון לוינברג

והמשוחררת מרגלית מוזס בוולפסון צילום: | DVAProduction

שניידר פופים ובובות בשניידר הביאו את רותי רוסו ואסף גרניט בוולפסון דאגו גם לכלבים ‰ להכין ארוחת בוקר ובשמיר-אסף ‰ שהתאחדו עם בנות משפחותיהם הצוות ארגן מתחם תפילה עם פסל של בודהה בתי החולים שטיפלו בשבים ‰ לחטופים מתאילנד מהשבי חושפים את שיטות הטיפול הלא שגרתיות / אבישג זוהר / מארוחות גורמה ועד קוסמטיקה ופדיקור כך פועלים במרכזים הרפואיים למען החטופים

עם היוודע על חטיפתם של מאות אזרחים וילדים, במרכז הרפואי שניידר נערכו ליום שבו הם ישובו. בובות של דובונים, פופים, מחלקה מבודדת וטוסטר בחדר המשפחה הם רק חלק מהשירות שניתן לילדים ומשפחוה תיהם על מנת שירגישו מה שיותר בבית. למעשה, חודש לפני חזרתם של הילדים והילדות מהשבי כבר נערכו במרכז הרפואי שניידר לשובם. "שניידר בית חולים לילדים, ולכן זה היה מאוד מתאים שהם יגיעו לפה עם שובם", מספרת עדי ריינזילבר, המנהלת האדמיניה סטרטיבית של המרכז הרפואי. "עוד לפני שדובר על עיסקה כבר ערכנו חשיבה של איך מטפלים בהם ומי. רצינו לתת להם תחושה של בית מתוך ידיעה שזה המקום הראשון שהם יפגשו כשיחזרו לישראל". בשניידר הקימו צוות חשיבה יחד עם צה"ל וירדו לרמת הפרטים הקטנים. "לכל ילד ששב חיכו על המיטה גרביים, נעלי בית חמות, לבנים ובגדים ודובונים, מברה שת שיער לילדים, משחת שיניים לילדים, טרנינג, שיהיה להם כמו בבית", מפרטת ריינזילבר. "תורמת שלא רוצה להזדהות תרמה להם גם מגבות של בית, רכות וצבעוה ניות. דאגנו גם למיטות וחדרים למשפחות". לצוות היה חשוב שהמחלקה לא תיראה כמו בית חולים. "זו היתה מחלקה נפרדת, יפה ומוארת. במסדרונות שמנו את דגלי ישראל ותרמו לנו ריהוט חדש". גם האוכל לא היה הרגיל של בית חולים. "קיבלנו ארוחות צהריים וערב מ'אמדוקס' וארוחות בוקר מרותי רוסו ואסף גרניט", אומרת ריינזילבר. "וכמובן אם ילד בא ואמר 'בא לי המבורגר', זה לווה על ידי תזונאית. היינו קצת כמו מגשימי חלומות כאלה. אני מספרת את זה ומתרגשת". חוץ ממזון הגורמה שקיבלו השבים ובני משפחותיהם, הם גם יכלו להכין לעצמם טוה סטים כמו שהם אוהבים בחדר המשפחה, שם היה גם בופה לאורך כל היום. בשניידר יש בית ספר פעיל כל השנה והמה נהלת שלו הפעילה לשבים כיתת לימוד עם צוות חינוכי ייעודי. "המורות התאימו, בהתאם לגיל הילדים השבים, את המשחקים והספרים. היו פינת יצירה ובית בובות כדי שהילדים

צילום: 'שמיר' | חדר במתחם השבים בשמיר

רגיש בבית תוך שהם מקבלים טיפול רפואי. "מהר מאוד הבנו שהמושג 'בית' הוא רחב מכפי שחשבנו. כך למשל, בשיחה עם משה פחה בזמן ההמתנה להגעת השבות שמעתי על כלבה מתוקה שהיתה נצורה שעות בממ"ד בשבת השחורה, ומייד הבנתי שעליי לפעול להבאתה למשפחה. המפגש היה מרגש בפני עצמו. בהמשך נערכנו מראש והכנו בחדר מיטה לכלבים וכלים לאוכל ושתייה, מתוך ההבנה שבעלי החיים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה". הבחירה של החפצים שישמשו את השבות באשפוז היתה מלאת מחשבה. "הכנו את החדר כך שיעביר תחושה של בית. דאגנו לשבות יחד עם צוותי הלוגיסטיקה והצה בא לבגדים נוחים ורכים במקום ביגוד של מאושפזים. ציידנו אותן בכל מה שחשבנו שיש לכל אחת בחדר הפרטי שלה, שלמעשה נלקח מהן. אפילו דאגנו לדובי קטן ומנחם עבורן או עבור נכדיהן ולכירבולית שיוכלו להתעטף בה. "הן שיתפו שהן הלכו יחפות מרחקים ארוכים, כמעט שלא התרחצו או חפפו את שיערן. בהתאם הצענו להן שירותים שונים, כמו ספר, קוסמטיקאית ופדיקוריסטית. את השירות הזה הענקנו גם לכמה מבנות משפחותיהן, שגם להן לא היה זמן לעצמן בתקופה זו. "בנוסף דאגנו לספק לכולן את המאכלים האהובים עליהן

השבות המבוגרות סיפרו כי במהלך החה טיפה לקחו להן את השעון שהן היו רגילות להיעזר בו. "בגלל שהן שהו במקומות חשוה כים הן איבדו את תחושת הזמן, ולכן מייד דאגנו להביא להן שעונים כדי להחזיר להן את תחושת השליטה על חייהן".

יוכלו לחלוק עם הצוות החינוכי את מה שעבר עליהם, וזה באמת הוכיח את עצמו". איך הילדים והמשפחות הגיבו למחוות? "המשפחות מאוד התרגשו. כל משפחה שיצאה, חלק מהלב שלנו יצא איתה. השאה רנו להם כרטיס פתוח לחזור לשניידר מתי שהם צריכים. אחת הילדות חזרה להגיד לנו תודה ונתנה פרח לכל אחד". וולפסון שעוני יד וקוסמטיקאית ה � מ 10 אל המרכז הרפואי וולפסון הגיעו נשים ששבו מהשבי. "ניסינו לחשוב על הדה ברים הגדולים והקטנים שיקלו עליהן ועל בני משפחותיהן לאורך השהות שלהן כאן", מספרת לירון לוינברג, מנהלת מחלקת השירות וחוויית המטופל במרכז הרפואי, אשר ליוותה את הנשים. גם כאן נערך הצוות שבועות קודם להה געתן במטרה לספק מעטפת שלמה בהיבט הרפואי, הרגשי והלוגיסטי. "הצוותים הרה פואיים כתבו פרוטוקולים ייחודיים וכולנו עברנו הכשרות מתאימות. התפקיד שלי התמקד בעיקר בהקשבה והרבה פעמים במה ציאת פתרונות יצירתיים ומותאמים אישית לכל אחת". בשגרה לוינברג עוסקת בקשר שבין המטופלים לצוותים

שמיר-אסף הרופא להרגיש בתאילנד

המשימה שעמדה בפני הצוות של המרכז 24 הרפואי שמיר (אסף הרופא) לקלוט את השבים מקרב העובדים הזרים היתה ייחוה דית. "בעוד בשאר בתי החולים המשפחות חיכו לשבים והם בתוך זמן קצר יחסית נסעו לביתם - לעובדים הזרים לא היו משפחה והצוותים במרכז הרפואי שימשו להם משה פחה בכל היממה", מספרים במרכז הרפואי. בשמיר הוקם מבעוד מועד מתחם מבודד חדרים ולמעלה 17 לקליטת השבים, שכלל מיטות וחצר פאטיו פרטית. "הצוותים 25 מ־ הרפואיים, הסיעודיים והסוציאליים היו ערוה כים ומוכנים לקליטת השבים עם ציוד רפואי מתקדם, הכשרה מיוחדת שניתנה וציוד רב אשר נקנה למענם וכלל ביגוד, הנעלה ותה כשירי היגיינה וטיפוח. ברגע שהובהר שהה נתינים הזרים יתארחו בשמיר, חברנו אל המרכז הרפואי צה"ל, משרד החוץ ומשרד הבריאות ושגרירות תאילנד והפיליפינים בישראל, ויחד נערכנו לקליטתם". כחלק מהניסיון לגרום לשבים להרגיש בבית הוקמה עבורם פינת תפילה עם פסל בודהה, הובאו אנשי מקצוע, כמו ספר, פדיה קוריסטית ומניקוריסטית, והוכן לכבודם אוכל המותאם לחיכם, לתרבותם ולאורח חייהם.

ובעיקר ניסינו לגרום להן ולמשפחותיהן קצת לחייך, תוך רגישות מלאה לעובדה שלה חלקן עדיין נותר בן משפחה בשבי או שהן קיבלו בשורה מרה".

הרפואיים, בממשקים הרלוונטיים ובחוויית הטיפול הכוללת במסע הרפואי שלהם, כאשר המטרה היא ליצור חוויית טיפול הוליסה טית ולגרום להם להה

22.12.2023 ˆ ידיעות המפרץ 10