מפרץ 24.10.25

רס"ן (במיל') אלמוג גלבסקי, בנו של חבר מועצת קרית אתא לשעבר, יזם אתגר ספורטיבי, שמונה טריאתלונים "אני חושש שבעוד ‰ בשמונה ימים, במטרה לעורר מודעות ולגייס תרומות למען פצועי צה"ל שנאבקים על חייהם כמה חודשים הם יישכחו", אמר מסע יוצא דופן 8- איש הברזל מהקריות יוצא ל טריאתלונים למען פצועי צה"ל

"לקחתי את עצמי למחלקות השיקום, שם ראיתי את הניצוץ בעיניים שלהם, חלקם נאלצו להפסיק לעסוק בספורט, ולאחרים הספורט דווקא הוליד מחדש את תחושת החיים"

אדי גל

שנים בצה”ל כלוחם ומפקד, ומאז תחילת המב לחמה משרת ברצף במילואים בתפקיד מפקד מערך האש של חטיבת הקומנדו. הוא רץ מרב תון, השתתף בטריאתלונים ובאיש ברזל, תחב רות שביצע בישראל בתקופת הקורונה. איזה סוג טריאתלון אתה הולך לבצע במ־ סגרת המיזם? “אנחנו נבצע טריאתלון אולימפי, שחייה של ק”מ וריצה 40 ק”מ, רכיבה על אופניים של 1.5 א � ק”מ. התחרויות יתקיימו בנתניה, ר 10 של שון לציון ותל אביב, בעיקר מסיבות לוגיסב טיות. אני מקווה שכמה שיותר אנשים יצטרפו וייקחו חלק כדי להעלות את המודעות". איך אתה צופה שהיוזמה תשפיע על הצי־ בור? “עבורנו המלחמה אולי הסתיימה, אבל החיים שלהם כפצועים רק מתחילים. אסור שנשכח אותם. אנחנו נוטים לשכוח, ואני לא רוצה שהפצעים יישכחו. חשוב שנמשיך לדבר עליהם ולהתעניין במצבם גם חודשים ושנים אחרי. כל תחרות תוקדש לפצוע אחר, וכך, אני מקווה, נצליח להחזיר את הנושא למרכז השיח הציבורי". אנחנו יכולים להיות ביחד בלי הכאב?" שאל עמיחי. "וכל פעם שתצליחו תדעו שאתם מחזקים מסלול חדש שנפתח — מסלול של אהבה, חום ושלווה. כל הצלחה כזו תפחית את התלות שלכם בסבל." "ומה נעשה כשניכשל?" "זה חלק מהתהליך, לחזור לדפוסים המוכרים, כי זה מה שאתם יודעים… אי אפשר פשוט לזרוק אותם, אלא יש ללמוד לחיות לצידם. זה דורש סבלנות, מודעות ואומץ. אתם לא צריכים להיות מושלמים, אלא ללמוד להיות נוכחים עם פיתוח של יכולת הקשבה בלי שיפוט ודרישת הסברים." כשהם קמו, השקט ביניהם כבר לא היה אותו השקט הכואב של ההתחלה, אלא שקט חדש ורך, שקט של התחלה אחרת. האהבה האמיתית לא נוצרת כשאין סבל, אלא כשיש מקום טוב, כך שגם הסבל כבר לא מפחיד יותר". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

רב סרן (מיל') אלמוג גלבסקי, בנו של חבר מועצת קרית אתא לשב עבר אילן גלבסקי, יצא 8 השבוע לאתגר יוצא דופן: טריאתלונים בשמונה ימים רצופים, במטרה להחזיר את פצועי ופצועות המלחב מה האחרונה למרכז התודעה הציבורית, ולגייס עבורם מיליון שקל לפתרונות שיקום חדשניים. באוקטובר 29 ל- 22 בין ה הוא יבצע בכל יום טריאתלון אולימפי, כשכל מרוץ יוקדש לפצוע אחר. היוזמה, שנקראת , היא פרויקט של 8 FOR 8 ב � , שגל UPLOUD הארגון סקי הקים עם כמה חברים לפני כשנה במטרה לא לתת לנוב שא הפצועים לרדת מסדר היום.

צילום: דובר צה"ל | פינוי פצועים על ידי מסוקי החילוץ

דרך הפרויקט הזה אנחנו רוצים להעצים את הסיפור של הפצועים ולהעלות את המודעות לנושא. אני חושש שבעוד כמה חודשים הם יישכחו". ו � , יליד קרית אתא ות 35 אלמוג גלבסקי, בן שב כפר יונה, החל לרוץ עם אביו כבר בגיל עשר, אך העיסוק האינטנסיבי בספורט החל 11 , במהלך קורס מ”פ. הוא שירת 22 בגיל

איך נולד הרעיון? ‏“לפני שנה, בהפוגה בין עזה ללבנון, לקחב תי את עצמי למחלקות השיקום בבתי החוב לים וחילקתי לפצועים את הספר שלי בעב קבות תחרות איש הברזל שבה השתתפתי. שם ראיתי את הניצוץ בעיניים שלהם, חלקם נאלצו להפסיק לעסוק בספורט, ולאחרים הסב פורט דווקא הוליד מחדש את תחושת החיים.

| גלבסקי צילום: פרטי

222 טור

למה זוגות רבּים מכורים לסבל? הסבל הופך לאיזור הנוחות, השקט מפחיד — והאהבה נלכדת בין לבין

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

עמיחי ודנה התיישבו מולי בלי להביט זה בזה. "אנחנו כל הזמן נלחמים זה בזה, ונמאס לנו," דנה פתחה את השיחה בשם שניהם. "והאמת, זה מרגיש כאילו אנחנו לא מסוגלים פשוט להיות יחד בלי לסבול." הוסיפה דנה. "אני מרגיש שלא משנה כמה אנחנו מנסים, תמיד אנחנו חוזרים לאותו המקום. פשוט מכורים לדרמות שלנו, וזה מייאש," אמר עמיחי. "זה נראה כאילו החומר שמדביק אתכם יחד ומחזיק את הקשר הוא הסבל. אתם שמים לב לזה?" "זה מרגיש לנו נורא, אבל כאילו אנחנו לא מצליחים להתחבר אחרת," ענה עמיחי. עמיחי, שתמיד ניסה לגשר ולמצוא פתרונות, נראה הפעם מותש, כמעט מובס. "לגוף ולנפש יש נטייה להתרגל לסבל, ואז הוא מייצר איזור בטוח שכל התשתית שלו זה המקום הסובל הזה. ואז, כשמשהו טוב קורה לכם…"

"אנחנו לא מוכנים לקבל אותו," התפרצה דנה. "כי אתם לא מפחדים מהכאב אלא מהשמחה, השלמות והתחושות הטובות." "מה את אומרת? שאנחנו מפחדים להיות מאושרים?" עמיחי צחק. "בדיוק. כי אם פשוט תרגישו טוב, הגוף שלכם לא ידע מה לעשות עם זה, הוא זקוק לאדרנלין של הסבל," עניתי. "זה כל כך מטורף, אנחנו סובלים, פצועים ולא מסוגלים לשחרר," אמרה דנה בבלבול. "אתם פשוט תקועים ב'תוכנה' שהגוף שלכם למד, שבה הסבל הוא זה שמחזיק אתכם יחד. כשחיים שנים בתוך דרמה רגשית מתמשכת, הסבל נעשה כמו מוזיקת רקע קבועה. שקט מדי, מרגיש מאיים בריקנות אימתנית. גם כשכבר מתרחשים רגעים טובים, הגוף ממהר "להחזיר את הצליל המוכר", רק כדי להחזיר את היציבות".

"למה?" שאלתי. "אני מרגישה שזה קצת יחזיק, ואז יקרה משהו וניכשל." היא לא ידעה להסביר למה, אבל הפחד הזה היה מוחשי כמעט כמו הכאב עצמו. "פה בדיוק הסוד. הרי זה הפחד שלכם: שהכל קל, שיש שמחה והכל מושלם. הרי הגוף שלכם רגיל לסבל וזה מה שאתם מכירים. ברור לי שתרגישו חוסר יציבות כשהכל ילך טוב, וזה נורמלי, כי אתם לומדים מחדש להיות במקום הטוב." "אבל איך עושים את זה?" שאל עמיחי. "תתחילו מדברים קטנים; לדוגמא, בפעם הבאה שדנה תכעס עליך — אל תתגונן, ופשוט תשב ותקשיב לה. תאפשר לעצמך להקשיב ולהרגיש את מה שהיא מרגישה, והגוף יתחיל ללמוד משהו חדש. תחושה של שקט, קירבה ואהבה שלא דורשת סבל". "אז מה שצריך זה בעצם לתרגל כל יום ולראות את הרגע שבו

"אין איזה עדכון לתוכנה הזו? איך יוצאים מזה? איך אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי כאב?" עמיחי שאל. "בהתחלה אפשר להכיר ברגעים הקטנים בהם אתם פשוט יכולים להיות יחד בלי להוכיח כלום. בלי לריב, בלי להתנצל ובלי לנסות להחזיר את העבר," עניתי. "זה לא פשוט," מחתה דנה. "צודקת, זה באמת לא קל, כי הגוף מתנגד לזה, אבל בכל זאת הצעד הראשון — צריך להסכים לראות ולהבין שאפשר אחרת". "אני מרגישה ממש התנגדות, אולי אפילו פחד להיות במקום טוב כזה..." אמרה דנה.

hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705 | אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים ניתן לעקוב אחר הטורים בערוץ הוואטסאפ של חנה דיין (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים

8

24.10.2025 ˆ ידיעות המפרץ