מפרץ 27.05.22

"היה בו משהו כובש". צביקה ברנד צילום: יובל חן |

בחיפה מעריצות ומעריצים ובני המ ־ שפחה שלנו, וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש. מייק נטמן בבית העלמין הישן ליד בית העלמין הצבאי, וההורים עד 60 שלנו קבורים לידו. מגיעים חבר'ה שאני מתרגש לפגוש בכל 80 שנה. אני מביא איתי חזן שנושא תפי ־ לה ושר, ולאחר מכן אנחנו משמיעים על קברו של מייק את המוזיקה שלו, שירים שלו שהוא שר בקולו. שתי מעריצות מביאות באופן קבוע עוגות ושתייה ומסדרות הכול על השולחן והספסל. אנחנו מדברים עליו ומזילים דמעה, וזה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם, שזוכרים אותו גם אחרי חמי ־ שה עשורים. "בשנה שעברה לא יכולתי להגיע, כי בדיוק חליתי, אבל המעריצים הגיעו כמו תמיד מהנגב, מירושלים, מהגליל ומכל קצוות הארץ. הם מחוברים ומ ־ תואמים ביניהם, מודיעים אחד לשני תאריכים ושעות ובאים לבית העל ־ מין. לפעמים הם מגיעים אפילו לפניי ושוטפים את המצבה של מייק, וגם את של אמא ואבא שלי. אנחנו פוגשים אותם לרוב רק באזכרות, וכשמישהו מהם עושה סוג של יום הולדת למייק, הם מזמינים גם אותי, וזה הופך למפ ־ גש חברתי של העצמה". רחוב בפריס וחיפה יש לכם קשר עם חוגי מעריצים מה ־ עולם? "למייק יש מועדוני מעריצים בש ־ ווייץ, בלגיה, ספרד, ובמיוחד זוכרים אותו בצרפת, שם זה ממש חם אש, ואוהבים אותו עד היום. לפני שנתיים קראו על שמו כיכר בלב פריז, ברובע היפהפה שבו התגורר. והשנה גם 16 ה קראו רחוב על שמו בחיפה והיה טקס עם ראש העיר. למייק יש המון מערי ־ צים בפריז והם נוהגים לעשות שם מעין אזכרות במסעדה או באולם. מועדוני המעריצים עומדים בקשר ביניהם וחל ־ קם שומרים על קשר גם איתי, שולחים ברכה בכל חג. בזמן האחרון אני חולה קשה ולא פשוט עבורי לשמור איתם על קשר רציף והם מבינים את זה. אני מקווה שאהיה בסדר". שמרת לעצמך משהו מעיזבון אחיך? "מסרתי למוזיאון את כל מה שהיה לי. המכתבים שהוא כתב אלינו באהבה היו כמעט הקשר היחיד איתו באותן שנים, והיו גם קצת שיחות טלפון. כל המכתבים, התמונות, פרטי הלבוש הם חלק ממנו, ואני מרגיש שהבאתי את העיזבון של אחי למקום מכובד. כבר היו על מייק תערוכות יפות, אבל זו בחיפה ממש מצוינת, בקנה מידה בי ־ נלאומי. מרגש אותי שהקדישו תשומת לב לפרטים הקטנים. "אני עזבתי את חיפה ועברתי לרמת אביב לפני שנים, אני כבר מזמן לא חושב על חיפה כעל הבית, אבל האהבה שלי לעיר גדולה, ולא רק בגלל מייק. אני פשוט אוהב את העיר".

התערוכה

זוכרים את מייק בין המוצגים בתערוכה 'עד כלות הגוף' שנפתחה בסוף שבוע שעבר, תרגום פונטי בעברית מנוקדת של השירים שמייק שר בצרפתית קהל רב הגיע במוצאי שבת אל מוזיאון העיר לכבוד פתיחת הת ־ ערוכה 'עד כלות הגוף', באוצרותן של עינבר דרור לקס ויפעת אשכנזי. הקהל ישב על כיסאות פלסטיק לבנים, שהוצבו מראש בחצר, ועשרות נוספים נותרו ללא כיסאות. התערוכה נולדה בעקבות תרומת אוסף ייחודי ונדיר של צבי ־ קה ברנד לאוסף המוזיאון. מדובר באלפי תמונות נדירות, פריטי אספנות, פתקים בכתב ידו של מייק, פריטי לבוש ועוד. היא מא ־ פשרת לסקור את מסלול חייו: שנות ילדותו והתחנות המשמעו ־ תיותשלו בחיפה, העיר שבה גדל; התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו בארץ והופעותיו עם להקות שונות בחיפה, תל אביב ואילת, בעודו מלהטט בין בלדות איטלקיות וצרפתיות לבין להיטי פופ אמריקאיים ורוק'נרול בריטי; הרגע הגורלי שבו התגלה כישרונו במועדון לילה בטהרן; הפיכתו לכוכב על, שזכה להצלחה מסח ־ ררת באירופה, ושאלבומיו נמכרו במיליוני עותקים; ושלבי חייו באפריל 25 האחרונים עד ליום בו מת האיש ונולדה האגדה - . 1975 האח צביקה, שאינו בקו הבריאות, נשא את דבריו בעודו יושב על כיסא. הוא היה נרגש מאוד, וניכר עליו שהמעמד הזה הינו רגע חשוב בחייו. בני המשפחה עקבו במשך השנים אחר הקריירה של מייק ואספו וליקטו כל מזכרת אפשרית אחרי מותו. האימא ברו ־ ניה והאח צביקה נסעו לפריז ואספו את כל הדברים והחפצים שלו. בין המוצגים בלטו פוסטרים ממגזינים מישראל ומרחבי אירופה, תקליטי הזהב שהוענקו לו וכתבות על מותו הטראגי. בנוסף, יש תמונות מאלבומי המשפחה, מכתבים בכתב ידו של מייק, תרגום פונטי בעברית מנוקדת של השירים ששר בצרפתית (מייק לא ידע צרפתית ורשם את מילות השירים ששר כפי ששמע אותם), בגדים וחליפות שלמות מהופעות שלו, נעליים, מעילים ופרטי לבוש נוספים, הגיטרה שעליה ניגן. י ורם מארק רי יך

המום, ביקשתי שידבר בשקט. ישבנו קצת ביחד עד שאמא שלי התעוררה, ובינתיים השמועה נפוצה ואנשים החלו לזרום אל הבית. כשאמא נכ ־ נסה לסלון וראתה כל כך הרבה אנ ־ שים וכולם יושבים בשקט, היא שאלה 'מה קרה, מה החגיגה'? הכנסתי אותה לחדר שינה ואמרתי 'אמא, מייק מת. הוא התאבד', והיא התפרצה ואמרה 'אני לא מאמינה, הרגו אותו, הבן שלי לא רצה למות'. אחרי המשבר הראשון וניסיון ההתאבדות הקודם בפריז, בכל פעם שמייק התקשר הביתה הוא סיפר על הקלטות ועל קונצרטים. לא ידע ־ נו על הקשיים, ולא היה לנו מושג מה המצב האמיתי שלו. ואז מייק הקליט , Dis Lui שיר חדש, אחד היפים שלו, ולמחרת קפץ אל מותו". מי מארגן את האזכרות בחיפה, ומי מגיע אליהן? "בכל שנה מתאספים בבית העלמין

יכולה להיות יופי של תזמורת'. והוא הצטרף אליהם. "מייק, עם כל הקונצים שלו, היה בחור מרגש ורגיש ברמות על. הוא היה מצ ־ חיקן, טוב לב, עזר לחברים שהתקשו בדרכם. חבר אמיתי עם אינטליגנ ־ ציה רגשית גבוהה, כזה שראה את מי שעומד מולו וידע להקשיב. אמא שלי, שהיתה ניצולת שואה, לקחה קשה את מה שקרה איתו". עוגות באזכרה את היום בו נודע דבר ההתאבדות צביקה זוכר בבירור: "זה היה ביום שישי אחר הצהריים, ובחיפה בשישי אחר הצהרים אנשים נחים. הלכנו לנוח וניתקתי את הטלפון, ופתאום דפקו בדלת. בפתח עמד פיטר, חבר טוב של מייק. הוא התפלא לראות שאני ישן, ושאל איך לא שמעתי מה קרה. הייתי

צילומים: אמנון זמיר

27

ידיעות המפרץ ˆ 27.5.2022