מפרץ 29.10.21

בכל פעם ששמעתי את המילה 'הומו', התחלתי לבכות" סימי אקשוטי מקרית חיים רגילה לדבר בהרצאותשלה כקואוצ'רית על תהליכי שינוי והתפתחות אישית, אבל לא תיארה לעצמה שתצטרך לעבור את זה בעצמה, מהרגע שבנה ארז, אז , סיפר לה שהוא הומו ‰ בראיון 28 בן גלוי הם מספרים על הלבטים איך לספר לאמא, איך היא הגיבה ולמה חשוב לה להיות במצעדי גאווה בת"א

כשילדה את בנה האמצעי, ) לתת לו שם 58 בחרה סימי אקשוטי ( חזק. "כאילו הרגשתי שהוא צריך כוח", היא אומרת היום. "קראתי לו ארז, למ ת רות שהיו שמות אופנתיים יותר, בגלל ארזי הלבנון ששימשו את שלמה המלך במפעלי הבנייה שלו. חשבתי על הבחירה וסיפר לי שהוא 28 הזאת כשהוא היה בן הומוסקסואל". יציאה מאוחרת מהארון? "כן, הרבה אחרי היציאה שלו מהארון מול עצמו ומול חבריו. הוא כבר היה אחרי השירות הצבאי, אחרי תואר ראשון באוניברסיטה העברית במדעי המדינה ומזרח אסיה, ואחרי שטייל שנה בעולם והגיע למקומות שאפילו אלוהים שכח שהוא ברא. וכשחזר הביתה, בין סיום התואר לבין נסיעה לעבודה בסין, פתאום באחד הלילות שאל מה לדעתי הגיל הנ ת כון להתחתן. זה לא מהשיחות שארז נוהג לנהל, ותהיתי לאן זה מוביל. אני לא זוכ ת רת מילים מדויקות, אבל הוא אמר משהו כמו 'הדברים לא יקרו בדרך הזאת איתי', ופתח את זה. אמרתי 'אתה הבן שלי, אני אוהבת אותך, אתה בנשמתי. תהיה מאושר, זה כל מה שאני מבקשת'. היה מאוחר והלכנו לישון, אבל לא עצמתי עין כל הלילה. המחשבות הלכו איתי ארבעה ימים, שבהם בכיתי כמעט בלי הפסקה". על מה בכית? "אגיד קודם על מה לא: לא על השא ת לה למה הילד שלי הומו. גם לא לשנייה. בכיתי כי שאלתי את עצמי איזו מין אמא אני, איך לא ראיתי ואיך לא ידעתי. בכי ת תי בגלל חשש מהעתיד. הומוסקסואלים נמצאים היום בגלוי בתקשורת ובכנסת, ועדיין יש מקומות שסוגרים בפניהם דל ת תות, ונחרדתי מהמחשבה שיעשו את זה לילד המוכשר והיפה שלי. רציתי שיראו כמה הוא מקסים, ויתנו לו הזדמנות להת ת פתח ולגדול. בכיתי כי חשבתי איך יקים משפחה, כשאין פונדקאות בארץ ובחו"ל זה המון כסף. והיו המון רגשי אשמה, כי הייתי צריכה להיות שם בשבילו. למי פנה? ממי קיבל תמיכה?". "בצבא הייתי בארון" "יש לי המון חברים, אבל התמודדתי לבד", אומר ארז היום. "יציאה מהארון היא משהו שתמיד מתמודדים איתו לבד, לפחות בהתחלה, עד שמרגישים נוח לספר לאחרים. וכשגדלים בקריות, מביך

ארז: "בקיץ האחרון ראיתי את דגל הגאווה מתנוסס על גג בית הספר שבו למדתי בקריות, וחשבתי שזה מרחק של שמים וארץ מהמציאות שבה אני גדלתי"

לספר דבר כזה, או לפחות כך היה לפני עשור. שנים ארוכות ניסיתי להילחם בזה, עד שיצאתי מהקריות ויכולתי לשאול את עצמי שאלות בלי לפחד. "בקיץ האחרון ראיתי את דגל הגאווה מתנוסס על גג בית הספר שבו למדתי, וחשבתי שזה מרחק של שמים וארץ מה ת מציאות שבה אני גדלתי. אז לא הכרתי את הדגל הזה, ולא ידעתי מה הערכים שעומדים מאחוריו. אני לא יודע מה קורה היום בתוך בתי הספר, אבל עצם העובדה שיש דגל, זה בוודאי מקל על אנשים לקדם את התהליך או לקבל את עצמם. ת � הייתי עם זה לבד, ואז ה 25 "עד גיל חלתי לספר לחברים קרובים. לא קיבל ת תי תגובות של דחייה, ובטח שלא היתה טרגדיה. חוץ מאלה שלקח להם קצת זמן להתרגל לרעיון, הכל עבר חלק. בצבא הייתי עדיין בארון, אבל הייתי כל כך בשלב של הדחקה שלא באמת התעמתתי עם הדברים. לא חשבתי על כך שאני הומו בארון ושאני צריך להסתיר את זה. עבדתי תהליך ארוך, ולאמא היה לי הכי קשה לספר".

סימי: "בכיתי כי שאלתי את עצמי איזו מין אמא אני, איך לא ראיתי ואיך לא ידעתי. בכיתי בגלל חשש מהעתיד"

צילום: שרון צור

מירית קושניר סטרומצה

הקריות

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: רוני ניר / עריכה: מיכל ראובן / סגנית עורך: יניר אלפיה / עורך: אורית זילברברג מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: / דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: אדי טורג'מן / מנהל תפעול וייצור: שלום חכמון / מנהל הפקה: ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאתשרון / מנכ"לית: סיגל רגב / עורכת ראשית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך © כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה אחרת) - ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר - חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

השער: צילום: סימי וארז אקשוטי שרון צור גיל צילום: יורם כהן נחושתן

צילום: מרכז סביניה ארכיון קרית מוצקין

orit-z@yedtik.co.il ‰ 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' חיפה ‰ טל 26 כתובתנו: בעלי המלאכה

29.10.2021 ˆ ידיעות המפרץ 10