מפרץ 3.3.23

צעדתהמחאה הגדולה לירושלים, צילום: | 2023 פברואר יואב דודקביץ

נילי אלדר מנהלת אורט מוצקין לשעבר וקצינת ח"ן ראשית, תא"ל נילי אלדר, רואה את המראות ושומעת את הקולות וזה גורם לה להצטער שהיא שאינה מנהלת בית ספר יותר. "אי אפשר לנהל חינוך בצורה כזו, כשהפוליטיזציה נכנסת", היא אומרת. "לא צריך לסגוד לאדם אלא לרעיון, כש ־ נאמנים לאדם הנאמנות הזו הופכת להיות חשובה והחינוך הופך להיות שולי וזה אסון למערכת החינוך. כמנהלת לא הייתי עוברת בשתיקה על מצב כזה. הייתי עושה הכל, בהתאם לחוק, כדי שהרעיונות והמ ־ שמעויות יהיו לב ליבו של החינוך ולא הסגידה לאיש כזה או אחר". מנהלים כתבו מכתב לשר החינוך שהמהפכה המשפטית סותרת את ערכי החינוך. "זה לא מספיק. צריך לשבת ליד משרדו של שר החינוך ולא לעזוב, לא לתת לו לצאת משם. להילחם עד הסוף על הר ־ עיון. אולי המכתב הגיע לידיו של ראש לשכה שלא העביר אותו בכלל לשר? אנחנו מכירים את הכל. צריך לבוא עם אוטובוסים כמו שמפגינים עכשיו בכל 50 מקום, לשבת ולא לזוז עד שיקבל אותנו לשיחה ויקשיב למה שיש לנו לומר. ירצה לחשוב? בבקשה, נחזור בעוד יומיים. אני מאמינה שיש מי שירים מאבק כזה במע ־ רכת החינוך, יש במערכת מספיק אנשים טובים, השאלה אם מספיק להיות טוב. צריך להיות גם מנהיג, אחד שיקום ויגיד "אחרי". כמו בצבא. שישאל 'אתם יודעים איפה כוכב הצפון? שם, ולשם אנחנו הול ־ כים. אני לא מספיק מכירה, אבל אם יש אחד כזה, ילכו אחריו המונים. אילו הייתי במערכת החינוך הייתי עושה את זה. הל ־ וואי ויכולתי אני לעשות את זה". את לא יכולה כי את לא מנהלת יותר? "נכון. אני מאוד מצטערת כרגע שאני בחוץ כי דווקא אנשים שפרשו הם בעלי הניסיון ויכולים ללמד את הדרך. זה מט ־ ריד אותי יום ולילה ואני חושבת מה אני יכולה לעשות. להצטרף למפגינים הצוע ־ דים בסך? מה זה נותן? כלום. זה נורא כואב לי כי המפגינים נורא רוצים ומשתדלים, והייתי הולכת גם, אבל מה קורה למחרת - עוד הפגנה, ועוד אחת? מישהו בכלל יוצא

"צריך לצעוק. השאלה מי ישמע אותנו". אלדר צילום ארכיון: | דורון גולן

אלדר: "לא צריך לסגוד לאדם אלא לרעיון, כשנאמנים לאדם הנאמנות הזו הופכת להיות חשובה והחינוך הופך להיות שולי

אליהם? זה אוכל אותי. צריך לפעול בדר ־ כים חוקיות אחרות. צריך צוות מוחות, יש מוחות טובים במערכת החינוך, מנהלים ומורים מצוינים, קצינים ובוגרי חילות חשובים שעשו המון דברים ועכשיו מוח ־ קים אותם? לא מקשיבים להם? הם יכולים ימי מילואים, 50 ללבוש מדים וללכת ל אבל אי אפשר לקבל אותם לישיבה של שעה במשרד שר"? העיסוק בחינוך, היא מסבירה, אינו מפסיק כשמפסיקים לנהל: "אין לי הקלה בכך שאני לא מנהלת, להפך. והכי מדאיג אותי שהחינוך לא יהיה עצמאי. שלא תהיה קבוצת אנשים שזה בדמה והיא זו שתחליט החלטות מקצועיות חשובות. אסור שתהיה דריסת רגל לפוליטיקאים במערכת החי ־ נוך, אחרת למי יקשיב המנהל? לפוליטי ־ קאי שיכול לקדם אותו, או לצו המקצוע?" ואיך ייראו שיעורי האזרחות עכשיו? "זה נורא שמזמינים מורה לשימוע כשהוא מנהל דיון על המצב. אם היו מב ־ קשים ממני ללמד אזרחות היום, הייתי הולכת ללמד תנ"ך. אנשים לא מבינים את גודל הבעיה. הייתי ספורטאית בנבחרת ישראל והתמודדתי בארץ ובחו"ל, ובס ־ פורט אתה נלחם לנצח, אבל בסוף הקרב אתה לוחץ ידיים. אתה מכבד את היריב ולא מכה אותו. המצב מורכב ויש המון שאלות, צריך לעזוב הכל ולחפש תשו ־ בות, ולא לשמור על המקום עד שיוצאים לפנסיה. צריך לצעוק. השאלה מי ישמע אותנו היום, אבל אסור להתייאש. השאלה היא מה הכי רלוונטי היום שישפיע, שיזיז משהו".

וזה אסון למערכת החינוך"

מי מנסה להסביר אותה, אפילו אם לא האמנתי בזה. כעת זה לא איזה נושא שסתם נמצא בראש מעינינו, פה מדו ־ בר על המהות שלנו, האם נמשיך להיות מדינה ישראל או משהו אחר, או בכלל לא. על זה לא לדבר עם תלמידים? חובה לדבר. אומר עוד משהו: יש נטייה הול ־ כת וגוברת בקרב התלמידים, בשנים האחרונות, ללכת אחר סיסמאות פופו ־ ליסטיות. לא להתעמק, לקרוא כותרת וזהו. תעמולה שקרית מצליחה לפע ־ מים לשכנע אותם כמו תעמולת אמת. למשל, ביבי אומר שלאחר המהפכה, המדינה תהיה יותר חזקה. בוא תס ־ ביר איך, למה. מדברים שבית המשפט חוסם חוקים. האם מישהו יודע שבמשך חוקים? מי 22 כל השנים העליון שינה שמקשיב לדוברי הממשלה יכול להבין שמדי שנה העליון פסל עשרות חוקים. מצד אחד יש חוסר ידע, מצד שני יש חוסר עניין להבין ולהתעמק בנושאים. ראיתי סרט על איך פולין הפכה תוך שש שנים למה שהיא כיום. דברו עם סטודנטים שבכלל לא ידעו מה זו רשות שופטת, מה חשיבות הפרדת רשויות. האדישות גמרה לפולין להגיע למצב שבה היא כיום". בארץ אין אדישות "הייתי בשבת בהפגנה חיפה, התרחב ליבי. כל כך הרבה אנשים חדורי אמו ־ נה שאפשר לשנות, בהחלט מחמם לב. לא יודע אם זה ישנה במציאות, אבל יש תקווה".

מצפה לגדולות בחודשיים של פעילות, אבל לדעתי הם עשו את כל השגיאות וממשיכים לעשות. מתעסקים רק בה ־ פיכה המשטרית. איך העם נתן לכם סמכות? לא דברתם על זה בכלל. כל הסקרים מראים היום שרוב העם, כולל חצי מהימין, נגד ההפיכה השלטונית. ולא רק הם: רוב הכלכלנים, רוב אנשי המשפט בארץ ובעולם, מאות אלפים שיוצאים כבר שמונה שבועות להפגין מדי שבוע, איך יכולים להתעלם מהם? תראו את כל הברדק שהם עושים במש ־ טרה ובצבא. זו קטסטרופה". אתה מאלה שיש להם מרצדס ורו ־ לקס? "יש לי שלושה מרצדסים מתחת לבית ועם הרולקס אני משתמש כדי לדעת באיזו שעה להשתמש באיזה מהמר ־ צדסים. הרמה של חלק מחברי הכנסת פשוט מייאשת. אני מקבל קצת עידוד מהעמידה של כל המתנגדים, ששבוע אחרי שבוע יוצאים להפגין ולומר פה לא יקרה מה שקרה במקומות אחרים. לא יודע לומר אם אופטימי, בעיקר חושש". האם מנהלי בתי הספר צריכים לדבר על מה שקורה עם התלמידים? או שאולי חוששים מפגיעה בהם. "חייבים לדבר. במשך שנים, גם כשהייתי מנהל, המשכתי להיות מחנך והייתי עושה כל שבוע חמש שעות מחנך, מדבר איתם על הכל, מנסה לה ־ ביא תמיד שני צדדים. ואם עמדת צד אחד לא הייתה מיוצגת, הייתי בעצ ־

אלדר: "הייתי ספורטאית בנבחרת ישראל והתמודדתי בארץ ובחו"ל, ובספורט אתה נלחם לנצח, אבל בסוף הקרב אתה לוחץ ידיים"

בעוד שחיפה הופכת למוקד המחאה השני בגודלו בארץ אחרי ת"א, בקריות השטח רדום לגמרי. בשבועיים האחרונים מתפשטת המחאה לערים כמו כפר סבא, נתניה, הרצליה ובאר שבע, ובקריות עם יותר מרבע מיליון תושבים לא היתה אפילו הפגנה אחת. אחד ההסברים לכך הוא שהקרייתים שבאמת אכפת להם נוסעים לחיפה, מה שמסביר בין השאר את כמות המפגינים מדי שבוע. הסבר אחר הוא של ־ פחות שתי קריות: אתא וקרית ים מזוהות עם הימין והמגזר הדתי שמצדדים ברפורמה. אבל מה עם מוצקין וביאליק?. במחאה החברתית הציבור הקרייתי דווקא היה פעיל ונערכו הפגנות בצומת צבר ומאהלים של צעירים בכמה מוקדים כמו מול עיריית מוצקין. גורם הקשור לארגון המחאה בצפון, מסר שבקרוב מתוכננות יוזמות גם בערי הקריות ועובדים על זה. מדוע אין הפגנות בקריות?

adyg@012.net.il אדי גל: miritp@gmail.com מירית פנחס: shahaf.dikla@gmail.com דיקלה שחף nadav.shaha@gmail.com נדב שהרבני:

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: סיגל רגב עורכת ראשית: ליאתשרון מנכ"לית:

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

יש לכם מידע מעניין? אל תהססו לכתוב לנו:

7

ידיעות המפרץ ˆ 3.3.2023