עמק 01.04.22

עפולה

גל טרור

הפצועממכוניתהתופת: "הפיגועיםהאחרונים נתנו לי תזכורת נוראית" מחבל נצמד עםמכוניתו לאוטובוסאגד, פוצץ אתעצמו ורצחשמונה בני אדם 1994 כשבשנת 14 אבי לוי היה נער בן ‰ הוא נפצעקשה בראשו וברגלו, סבל מכוויותבכל גופו והשתקם, אבל עד היום כל פיגוע רצחני מחזיר אותו ליום הנוראההוא ‰ "חזרו לי כל החוויותהנוראיותשחוויתי אז"

דניאל דדון

להיזהר ולהישמר א � ב 6 עד היום הוא חי את אותו יום, ה - ומקפיד בכל שנה ביום השנה 1994 פריל לפיגוע לשבת עם בני משפחתו ולשוחח בפתיחות על מה שקרה. "זה חשוב לנו במשפחה. ההורים שלי עברו מאה מדורי גיהנום איתי וחשוב לנו במשפחה לדעת ולהבין ששום דבר הוא לא בטוח בחיים שלנו ותמיד צריך להיזהר ולהישמר. אני לא אדם גזען בכלל אבל כשאתה שומע שיש כאלה בקרב ערבים אזרחי ישראל שחיים איתך באותו מקום על אותה אדמה ומתנהגים ככה, צריך להישמר ולהיזהר ואף פעם לא להפנות עורף. "זה לא הגיוני שככה אנחנו חיים בפחד במדינת ישראל", ממשיך לוי, "כשיש לך ילדים הפחד שנכנס בך כשאתה שומע על מקרים כאלה מתעצם. אני חושב על ההורים של החיילים האלה שנרצחו וזה משגע אותי. אני חושב על הילדים האלה שאמא שלהם נרצחה בפיגוע בבאר שבע בכזו אכזריות. אי אפשר להתמודד עם זה, משפחה שלמה שנהרסו לה החיים". עכשיו הוא מקווה שהמדיניות בישראל תשתנה בכל הנוגע לטיפול במחבלים והש י בת השקט על כנו. "לאן נעלמה ההרתעה של הביטחון שלנו במדינת ישראל? אני רואה בחדשות בירושלים ובבאר שבע, ערבים צעירים מדברים לשוטרים ולחיילים כאילו עומד מולם קונוס, זה לא הגיוני. פה נעל י מה ההרתעה שלנו. פה נעלם הפחד שלהם. אני רואה ערבי צעיר אומר לחייל 'מי אתה' ומקלל אותו. איך אפשר לתת להם לדבר לחייל או לשוטר שלנו בצורה כזו? איפה אנחנו חיים? המדיניות חייבת להשתנות. החיילים והשוטרים שלנו לא צריכים לפחד מאף אחד. כל אדם שעושה שגיאה כזו צריך לשאת בתוצאה". "אני משתדל לא לצפות בטלוויזיה ולא לראות תמונות. אני מבקש מהחברים לא לשלוח לי סרטונים בווטסאפ של דברים ששולחים להם. אני לא רוצה להיזכר במה שראיתי אבל אי אפשר להתעלם מזה לחלוטין, אנחנו חיים במדינת ישראל"

י � , ערב יום הז 1994 באפריל 6 בי כרון לשואה ולגבורה, בסביבות בצהריים, הגיע מחבל 12:10 השעה מתאבד של החמאס עם מכונית תופת לר י חוב חטיבה תשע בעפולה. המחבל נצמד עם (קו 348 מכוניתו לאוטובוס של 'אגד' מספר עפולה־מגדל העמק) שעמד בתחנה ואסף נוסעים, ופוצץ את עצמו. שמונה בני אדם נפצעו. 55 נרצחו ו־ בין הפצועים היה אבי לוי מעפולה, אז . השבוע עם רצף הפיגועים הקשים 14 בן במדינה - בבאר-שבע, בחדרה ובבני ברק - התחושות הקשות חזרו אליו. "זה מחזיר אותי אחורה, הפיגועים האחרונים נתנו לי תזכורת כל כך נוראית. זה תסריט מאוד רע, חזרו לי כל החוויות הנוראיות שחוויתי '. לא תיארתי לעצמי שבשנות 94 בשנת נחיה ככה. היום אני אב לשני ילדים 2000 ה- שנה אנחנו 20 ולא חשבתי שאחרי יותר מ־ נפחד שוב על הילדים שלנו, על ההורים ועל החיילים שלנו במדינה". כשקרה הפיגוע בחדרה, לוי היה בביתו בעפולה עם בת זוגו ושני ילדיו. הוא עדיין לא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות. "מה שקרה בחדרה גרם לי לבכות. שני נרצחו לנו במדינת ישראל, 19 ילדים בני מדינת השלום, מדינת החיים הטובים של השקט והשלווה. זה היה פשוט מזעזע. אני גר בעפולה וכשאתה שומע שהמחבלים, ערבים אזרחי ישראל, יצאו מאום אל פחם ופשוט לקחו שמאלה במקום לפנות ימינה לעפולה. אני חושב על הדברים האלה ופשוט רואה אותם מול העיניים, זה קשה". שנה מאז הפיגוע של מכונית התופת 28 בעפולה שבו הוא נפגע, הוא נמנע מלהקשיב לדיווחים בחדשות מזירות הפיגועים. "אני משתדל לא לצפות בטלוויזיה ולא לראות תמונות. אני מבקש מהחברים לא לשלוח לי סרטונים בווטסאפ של דברים ששולחים להם. אני לא רוצה להיזכר במה שראיתי, אבל אי אפשר להתעלם מזה לחלוטין, אנחנו חיים במדינת ישראל". תהליך שיקום ארוך . 14 ביום הפיגוע היה לוי, כאמור, נער בן הוא היה בדרכו חזרה מבית הספר כאשר מכונית התופת התפוצצה מטרים ספורים ממנו. "היה בסמוך לבית הספר סנדוויץ' בר שקראו לו 'סמי בורקס', ששם היינו נפגשים אחרי סיום יום הלימודים", משחזר לוי את הרגעים שקדמו לפיגוע הקשה. "באותו יום יצאנו אני וחבר שלי מבית הספר והצעתי לו לשבת לאכול בסמי בורקס והוא אמר לי 'לא, אין לי כוח היום, אני עולה לאוטובוס'.

צילום: שרון צור | " אבי לוי. "הנפש שלי נפגעה חזק מאוד

אני החלטתי להישאר והתחלתי לאכול את הסנדוויץ' שלי והוא עלה לאוטובוס ונסע. כמה רגעים לאחר מכן הגיע שוב אוטובוס אחריו ואז הגיעה מכונית תופת, חסמה את האוטובוס והתפוצצה". ו � מטר ממכונית הת 15 לוי שישב במרחק פת התעופף מההדף לקיר דוכן הסנדוויצ'ים. אחד מהמסמרים של חומר הנפץ נכנס לרא י שו ובנס לא גרם לו לפגיעה חמורה. נוסף על כך הוא סבל מכוויות בכל גופו ומפגיעה קשה ברגל. "היה לי מסמר שנעמד בתוך הראש עם אחורי המסמר ולא עם השפיץ שלו וזה המזל שהיה לי", הוא נזכר ברגעי הזוועה, "סבלתי מכוויות בכל חלקי הגוף ועברתי השתלת פלסטיקה בברך שמאל אחרי שהתפרקה לי הברך. הייתי שחקן כדורגל בצעירותי והספקתי אפילו להתאמן שבועיים בנבחרת ישראל ופשוט הלכה לי הקריירה, מאז לא חזרתי לשחק כדורגל". תהליך השיקום שעבר מאז אותו יום היה ארוך וקשה. עברו שנתיים עד שהצליח

לוי לחזור לאיתנו ולהשתקם. "עברתי שנתיים נפשיות קשות ביותר. הייתי ישן בלילה ופשוט רועד מפחד ולפעמים בוכה. דמיינתי שבאים מחבלים מחוץ לדלת ורוצים לרצוח אותי. לא נרצחתי בפיגוע הזה, אבל חשבתי שהם פשוט רוצים לבוא ולרצוח אותי כי לא נרצחתי. במשך שנ י תיים רצוף הייתי מטופל אצל פסיכולוגים בבריאות הנפש". היום לוי הוא הבעלים של 'פרי הגפן', עסק בוטיק לממכר פירות וירקות בעפולה ומ י רגיש בכל יום שקרה לו נס שהוא חי. הוא הצליח להשתקם אבל עדיין קשה לו בסי י והיום 14 טואציות מסוימות. "זה קרה בגיל והשנים עשו את שלהן, 43 אני אוטוטו בן אבל זה עדיין קשה מאוד. הנפש שלי נפג י עה חזק מאוד. אני לוקח דברים מאוד קשה, ממש לעומק הלב וקשה לי להשתחרר מה י דברים האלה. נעשיתי אדם עצבני יתר על המידה. אין לי סבלנות לשום דבר, כל דבר מעצבן אותי".

12

1.4.2022 ˆ ידיעות העמק