עמק 01.12.23

מהעוטף שנמצאים פשוט בהדחקה מוח־ לטת. אני יודעת שזה קרה ושיש הרבה מאוד אנשים שנרצחו, אבל הגוף לא מצ־ ליח לעכל את זה. יש הרבה רגעים שאני אומרת לעצמי שהייתי מעדיפה לבכות כל היום, אבל אני לא מצליחה להגיע לרגשות בכלל". מי תומך בך ומעודד אותך בימים האלה? "כל האחים נמצאים ביחד. אחי איבד את הבית וגר פה בגזית בחדר אירוח. גם האחיות שלי אצלי, ואחות של אמא שלי איתנו מהיום הראשון ולא עוזבת אותנו. גם לי יש תפקיד כאמא לשלושה ילדים, ואני צריכה לתווך להם את כל הסיטואציה ולענות להם על השאלות". טיב ואחיותיה יוצאים להפגין למען השבת החטופים ומקוות שהמדינה תעשה הכל כדי להחזיר את הוריה ואת שאר הח־ טופים בריאים ושלמים. "אנחנו יוצאות להפגנות בימי שלישי ושבת בצומת כפר תבור. מגיעים מעט מאוד אנשים. אני לא מאשימה, כי כל אחד בהלם שלו. אנח־ נו גם נוסעים הרבה להפגין בתל אביב. בעיקר אחותי, שאין לה ילדים". מה את מצפה שהמדינה תעשה כדי להחזיר את החטופים? "אני לא יודעת. אנחנו נפגשים עם השרים גלנט וגנץ, שאומרים שהם עו־ שים כל מה שאפשר ושהאירוע מורכב ושחמאס זה ארגון שמאוד קשה לתקשר איתו ולהגיע לאיזשהו משא ומתן. אני משתדלת איכשהו, בעזרת האמונה שלי והאנרגיות, לשלוח כוח להורים שלי לעבור את זה. אני משתדלת לדמיין את היום שאחרי, את המפגש איתם ואת החיים שאחרי, את השיקום שאנחנו נע־ זור להם לעשות". מה הדבר הראשון שתגידי להם כשהם יחזרו? "החלטנו שלא אומרים להם, רק מחב־ קים אותם. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לשאול, לספר או לא לספר. אני גם לא יודעת באיזה מצב הם יגיעו לפה. אמא שלי גננת כבר יותר מארבעים שנה, עובדת עם ילדים ומאוד אוהבת את הע־ היא לא מדמיינת 62 בודה שלה. גם בגיל את עצמה יוצאת לפנסיה, אמרה שתע־ בוד עם ילדים כל עוד היא תוכל ויסכימו לה. מאוד אהובה על ההורים והילדים. דמות חינוכית בכל רמ"ח איבריה. מאוד אוהבת את המשפחה ומאוד קשורה לנ־ כדים. אבא שלי תועמלן ועובד בשיווק תרופות, גם הוא עושה את זה רוב חייו. הוא נפגש במסגרת העבודה שלו עם רו־ פאים יהודים וערבים מכל הקשת". הם זקוקים לתרופות? "שניהם לוקחים תרופות על בסיס קבוע, תרופות שאני מאוד מקווה שמ־ ספקים להם אותן בשבי. שניהם אנשים פשוטים, קיבוצניקים, אנשי עבודה שאוהבים את המשפחה שלהם, אוהבים את הדברים הקטנים והפשוטים של החיים, כמו הגשם הראשון והקשת בענן שיוצאת. אני בטוחה שהם מאוד מאמי־ נים כרגע בממשלה ובצבא שיעשו הכל כדי להוציא אותם משם. שניהם מחוב־ רים מאוד למדינה ולארץ. שניהם עולים, אמא שלי הגיעה מדרום אפריקה ואבא שלי מארצות הברית. הם חלמו להגיע לארץ. הרגישו שאין להם שום מקום אחר לחיות בו בעולם חוץ מישראל, וגיד־ לו אותנו על הידיעה הזו שאין לנו שום מקום אחר לחיות בו".

אילן טיב עם התמונות של הוריה. חלמו לעלות לארץ

"יש הרבה מאוד אנשים מהעוטף שנמצאים פשוט בהדחקה מוחלטת. אני יודעת שזה קרה ושיש הרבה מאוד אנשים שנרצחו, אבל הגוף לא מצליח לעכל את זה"

ו � חט 50 עכשיו יש מו"מ על החזרת פים. "כן, ולך תדע מי ייכנס לרשימה הזו. יש מבוגרים וילדים, שברור לי שהם הרא־ שונים שייצאו. ההורים שלי לא קשישים ואני לא יודעת לאיזו קטגוריה הם נכנסים בכלל. וכל הזמן צריך לחשב כמה ילדים ואימהות יש שם, ומי יותר זקן מההורים שלי, ומי יותר סביר שיוציאו אותו. מתי תהיה שוב עסקה והאם התאילנדים בתוך העסקה. כל הזמן הראש מנסה לחשוב בצורה הגיונית בתוך הדבר הזה, למרות שאין היגיון". לא מעכלים את הזוועות מה את חושבת על הזוועות שמחבלי החמאס עשו? "לא מעכלת את זה, אני לא יודעת אם אי פעם אצליח להבין שזה באמת קרה. זה יותר מדי בשביל המוח להבין ובש־ ביל הנפש להכיל. יש הרבה מאוד אנשים

את מצליחה לדמיין אותם בשבי של החמאס? "ממש מעט. כל מנגנוני ההדחקה וההכחשה פועלים טוב. אני ישנה בלי־ לות, אבל חולמת ומתעוררת הרבה, קמה בייאוש ותקווה. בייאוש לעוד יום שאין שהושגה עסקה Ynet כותרת מרעישה ב־ והדברים נסגרו. כל כותרת על עסקה מפילה לנו את הלב, כי זו תקווה גדולה".

איך עוברים עלייך הימים האחרונים? "גם עכשיו כשאני מדברת איתך אני לא מאמינה שאלך לישון בלי שיהיו בשורות טובות. כל הזמן יש בי תקווה ואמונה שהם חזקים ושהם יחזרו בחיים. עם זאת יש גם ייאוש שמחלחל ודאגה. החורף מתחיל, מזג האוויר מתקרר ואני יודעת שהם יצאו מהבית עם בגדים קצ־ רים ויחפים".

צילום: גדי קבלו | באוקטובר 7־ כפר עזה לאחר ה

11 ידיעות העמק ˆ 24.11.2023