עמק 02.02.24

תרבות

/ דניאל דדון /

חטוף אחד ביום

מאז תחילת המלחמה מאיירת האמנית מרגנית נצן ארז בת המושב בלפוריה את פניהם של החטופים שמוחזקים בעזה ומעלה את הפורטרטים לרשת ‰ עכשיו היא מספרת למה היא עושה את זה ומדוע חשוב לה להתבונן הרבה בפנים של כל חטוף לפני שהיא מציירת אותו

לאחר תחילת מלחמת ימים ספורים חרבות ברזל החלה האמנית מרגנית נצן ארז, בת המושב בלפוריה והיום תושבת פרדס חנה, בפרויקט מיוחד, במסגרתו היא מציירת מדי יום רישומים בשחור לבן של פניהם של החטופים שמוחזקים בידי חמאס בעזה. את הרישומים היא מעלה לרשת ועד פורטרטים 94 היום היא כבר העלתה יותר מ־ של החטופים. נצן ארז היא מנחת קבוצות ואומנית, שמ- פסלת בחול והציגה את עבודותיה בתע רוכות בארץ ובעולם. "זו עבודה עם הזמ ניות ומעגל החיים, וההסכמה לשחרר את היצירה למים. אף פסל לא נשאר, אבל אני מתעדת את התהליך של הפסל שנשטף עם המים". הרעיון לפרויקט איור החטופים עלה במוחה זמן קצר לאחר תחילת המלחמה. "זה מאוד דיבר אליי והרגשתי שדרך קווי הציור אני מטעינה אותם באנרגיה שאני מקווה שעוברת גם אליהם. זו הייתה הדרך שלי לשמור אותם במודעות, להגיד 'אתם בלב שלי ובלב של כולנו'. דרך ההתחקות הזו אחרי תווי הפנים והייחודיות של כל אחד ואחת מהחטופים, אני מקווה לשלוח אנרגיה, אהבה וכוח בכל דרך שאני יכולה ובאמצעים שיש ברשותי". הרישום הראשון היה של אריאל ביבס בן הארבע ואחריו של אחיו התאום כפיר. מאז היא מציירת מדי יום את אחד מהחטופים. "כשאני מחליטה את מי אני רושמת היום, אני מחפשת תמונה טובה ברשת. לפ עמים זה לוקח זמן, לפעמים אני חושבת לרשום משהו ולוקח כמה ימים עד שאני חוזרת אליו ורושמת אותו. לפעמים זה יכול להיות בתגובה למשהו שקראתי או שמעתי ברדיו. יש גם משפחות של חטו פים שמבקשות ממני ושולחות לי תמונות. קודם ציירתי את הילדים והנשים, והיום

"הם איתי כל הזמן" יצא לך לדבר עם משפחות החטופים? "כן, לא יזמתי שיח, הם פנו אליי בבקשה לרשום. זה מאוד מרגש אותם, בעיקר האכ פתיות והמודעות. זה עוד כלי להגיד 'אנחנו פה ואכפת לנו ואתם לא לבד'". אילו תגובות קיבלת מהקהל שרואה את הציורים? "תגובות מאוד טובות, אנשים מתרגשים מזה. די הופתעתי מכמות התגובות שקיבל תי, הרגשתי שהרישומים האלה מפיחים תק ווה אצל האנשים. קיבלתי גם הרבה תודות שאני עושה את זה ותודות על ההתמדה". עכשיו מקווה נצן ארז שכל החטופים ישובו בשלום והיא תוכל להעניק להם את האיורים. "בכל יום אני מקווה שיגידו שאין כבר צורך ושהם חוזרים, אבל זו ממש משי מה שלקחתי על עצמי וזו הדרך שלי להגיד 'אני אתכם'. בנוסף, בכל יום שישי אני כו תבת בפייסבוק שבת שלום לכל החטופים, אני מונה את השמות של כולם ומצרפת את כל האיורים שכבר עשיתי. זה משאיר אותם במודעות שלי בלי הפסקה". את מרגישה שאת לוקחת חלק במאבק הזה? "לגמרי, הם פשוט איתי כל הזמן. זה כל הזמן להחזיק את שני הדברים האלה ביחד. כשאני הולכת לישון אני חושבת מה קורה איתם עכשיו, וגם כשאני קמה בבוקר, הם כל הזמן במודעות שלי. כרגע הרצון היחיד שלי שאיכשהו הם ירגישו את זה. בדרך לא דרך וכחלק מכל העשייה שנעשית עבורם, שהם ירגישו את האכפתיות ואת האהבה והדאגה אליהם והרצון שהם יחזרו. גם כלפי המשפחות אני יודעת שזה עושה הד חיובי מכמה תגובות ששמעתי. אני רוצה להחזיק באמונה שהם יחזרו ומי שאחר כך ירצה את הרישום יקבל אותו באהבה גדולה".

צילום: אלעד גרשגורן

מרגנית נצן ארז. להשאיר אותם במודעות

אני מרגישה פתאום שיש פנים שקוראות לי. ככה אני מרגישה את החיבור. יש משהו מיוחד בהתבוננות הזו. זה מתחיל מלח פש תמונה טובה ואז אני מסתכלת בפנים ורואה סוג של חיבור. אני מתחקה אחרי הזווית של החיוך, עובי השפתיים, העי ניים, המרחק מהגבות. כל אחד ואחת עם הייחודיות שלו וזה סוג מאוד מסוים של חיבור שנכנס לי ללב".

"אני יודעת שזה עושה הד חיובי במשפחות מכמה תגובות ששמעתי. אני רוצה להחזיק באמונה שהם יחזרו ומי שאחר כך ירצה את הרישום יקבל אותו באהבה גדולה"

החטופה דניאלה גלבוע

| החטוף יוסף חיים אוחנה ציורים: מרגנית נצן ארז

18

2.2.2024 ˆ ידיעות העמק