עמק 02.09.22

עמק יזרעאל

אתי מלך. לא מפחדת | מעבודה קשה צילום: שרון צור

דניאל דדון

חוזרים ללימודים

שנת לימודים חדשה החלה ומי שמתייצבת כמדי שנה בשנה בשערי בית הספר ודואגת לכל

הבעיות הלוגיסטיות היא אתי מלך מקי א א � שנה ממלאת בנ 30 בוץ מרחביה, שכבר מנות ובמסירות רבה את תפקידה. מלך ), אם לבת וסבתא, תושבת הקיבוץ, 67( היא אם הבית של בית הספר היסודי 'אופ א קים' ואחראית לטיפול בבעיות התחזוקה השוטפת של בית הספר. למרות השנים שעברו היא לא מרגישה שום שחיקה וכל עוד זה תלוי בה היא תמשיך לעבוד עוד שנים רבות. "הכי חשובים לי הם הילדים", היא אומרת השבוע, "אני מעניקה להם חום ואהבה והם מעניקים לי בחזרה. הם מחב א קים אותי בכל בוקר ואני מחבקת אותם בחזרה". מחוברת לתלמידים מלך נכנסה לתפקידה כאם הבית של שנה 30 בית הספר אופקים במרחביה לפני עוד כשהיה בית ספר פרטי של הקיבוץ. שנה הפך בית הספר למשותף 20 לפני כ־ והצטרפו אליו ילדי הקיבוצים מזרע, יזר א עאל, עין דור וגזית ומלך הפכה לעובדת מן המניין של המועצה האזורית עמק יז א רעאל. מלך מסורה ומחויבת מאוד לתפקידה; בכל יום היא מגיעה ראשונה, פותחת את בבוקר ויוצאת 5:00 שערי בית הספר ב־ ממנו אחרונה בסיום יום הלימודים אחרי כל הצוות. החיבור שלה עם תלמידי בית-הספר הוא מיוחד במינו. הסוד, לדבריה, הוא ההקשבה והידיעה שיש להם על מי לסמוך. "הילדים מאוד רוצים שיקשיבו להם", היא אומרת, "לפעמים הם באים עם מצב רוח לא טוב, או שהמורה הרגיזה אותם. הם מסתובבים בחוץ ותמיד באים אליי למשרד, ומספיק שאני מקשיבה להם. לפעמים אני אומרת לילד: 'אתה צודק' ולפעמים אני אומרת משהו אחר והוא יחזור לכיתה אחר-כך, אבל הוא יישב אצלי קצת כשאני אומרת לו: 'זה בסדר, אל תמהר להיכנס לכיתה, תירגע ותספר'". גם לאחר סיום לימודיהם בבית הספר, חלק מהבוגרים ממשיכים לשמור על קשר עם אם הבית האהובה וזוכרים אותה לטו א בה. חלקם גם מתנדבים לסייע לה בחו א פשים באחזקת בית הספר. "יש בוגרים שלומדים היום ב'עמקים' והם עזרו לי פה בחופש, הם הציעו לי את עזרתם ורק חיכו שאזמין אותם. כשאני מסתובבת בעפולה וכל הזמן עוצרים אותי אנשים: 'אתי, את זוכרת אותי? תראי כמה שנים עברו, אני כבר עם ילדים'. לא תמיד אני מזהה כי הב א נאדם משתנה. זה עושה לי כזה טוב לראות אותם". כוח מהילדים במסגרת תפקידה מלך מטפלת בכל בעיות הלוגיסטיקה והתחזוקה בבית הספר, כולל תיקונים של רהיטים ועבו א דה הנחשבת פיזית. "אם משהו נשבר אני מתקנת, מבריגה וקודחת. אני לא דוחה את העבודות, אני מסדרת ישר באותו הרגע. בגלל זה גם בית הספר נשמר, אני לא

אם הבית המיתולוגית של 'אופקים': "אעבוד כל עוד אני יכולה" אתי מלך מקיבוץ מרחביהאחראית כל השניםהאלהעל התחזוקההשוטפתשל בית הספר היסודי 'אופקים' שבקיבוץ ‰ למרותשכבר הגיעה לגיל פנסיה, היאמבחינתה מוכנה להמשיך בתפקיד כל עוד כוחה במותניה ‰ בין תיקון לתיקון היא גםמשמשת אוזן קשבת לתלמידיםשפותחים בפניהאת לבם ואףמופיעה במסיבותסוף השנה ‰ "אני מעניקה להםחום ואהבה והםמעניקים לי בחזרה"

"אני כבר 67 בת וקיבלתי מכתב מהמועצה שאני צריכה לצאת לפנסיה. קיבלתי את זה למרות שהיה לי קצת קשה אבל אז פנו אליי המנהל והסגנית ושאלו אותי אם אני מוכנה להמשיך. עניתי מיד 'כן'. הם פנו למועצה ואישרו לי עוד שנה. כל עוד אני יכולה, אני אעבוד בכיף"

השנה שלהם. מדי שנה אני עולה בסוף השנה לבמה ומופיעה עם כיתות ו'. זו מסורת. אפילו שהשנה לא רציתי, הם לא ויתרו לי". איך הילדים של פעם לעומת היום? "אני לא מרגישה שינוי מהותי. אולי בגלל שבית הספר שלנו הוא קיבוצי. יש לנו כמה שמגיעים מעפולה אבל הם מעט. אני עובדת בעיקר עם ילדי קיבוצים וכו א לם מאוד מחונכים". מ � אילו קשיים ואתגרים את נתקלת ב ב סגרת התפקיד? "אם אני לא מצליחה להגיע ללב של הילד והיו צריכים לקרוא להורים לקחת אותו, אז קשה לי עם זה. חוץ מזה אין לי קושי מיוחד". ישתלמידים שאת לא שוכחת עד היום? "יש הרבה. יש בוגרים שכבר סיימו את הלימודים בבית הספר ועזבו, שאני לא אשכח אותם. יש את משפחת פנירי ממושב מרחביה, שני אחים שעבדו איתי עכשיו בחופש ועזרו לי". מחדירה ערכים למרות שכבר הגיעה לגיל פנסיה, מלך מוכנה מבחינתה להמשיך בתפקיד כל עוד היא יכולה וכוחה במותניה. "אני וקיבלתי מכתב מהמועצה 67 כבר בת שאני צריכה לצאת לפנסיה. קיבלתי את זה למרות שהיה לי קצת קשה אבל אז

מחכה שהעבודות יצטברו. אני גם מזמינה את כל הציוד המשרדי ועושה המון דברים מעל ומעבר לתפקיד של אם בית בבית הספר - אני אחראית על ההגברה, על החגים ועל כל הצילומים. במסיבות של החגים אני מעמידה את כל ההגברה והמי א קרופונים. אני עושה את הכול בשיתוף הילדים שעוזרים לי. תמיד אני לוקחת כמה ילדים מכל כיתה ואני מלמדת אותם איך להפעיל את הציוד". מה מחזיק אותך כל כך הרבה שנים בתפקיד? מה נותן לך את הכוח? "קודם כל הילדים. גם הצוות פה מדהים. יש לי רק דברים טובים להגיד על כל המ א נהלים שעבדתי איתם: אפרת זוהר המנה א לת שהיתה בבית ספר הישן, אחריה רון אופיר ואפרת שגב ועכשיו המנהל הנו א כחי אבנר גרוסר. כל הצוות מדהים ות א מיד הולך לקראתי. אני רוצה גם להודות למועצה שלנו ובפרט למחלקת ההנדסה. אני עובדת צמוד למועצה ואם יש לי בעיה רצינית, מחלקת ההנדסה של עופר דרור, אבי כהן וחמוטל בק תמיד מוכנים לעזור לי. אבל מה שנותן לי את הכוח הם בעיקר הילדים. כמו השיר 'ילדים זה שמחה, יל א דים זה ברכה', זה מה שאני מרגישה". יש רגע שלא תשכחי? "יש הרבה רגעים. אני לא אשכח את הילדים שתמיד עזרו ותמכו, אפילו שראו אותי בוכה. בכל סיום כיתה ו' הילדים לא מוותרים לי ואני משתתפת בהצגת סוף

אבנר המנהל פנה אליי, הוא ונעמה הסג א נית ישבו איתי ושאלו אותי אם אני מוכנה להמשיך. עניתי מיד 'כן'. הם פנו למועצה ואישרו לי עוד שנה. כל עוד אני יכולה, אני אעבוד בכיף". נעמה שיאון, סגנית בית הספר, מאש א רת: "כשהבנו שאתי אמורה לצאת לפנסיה מבחינת המועצה, פשוט לא השלמנו עם זה. בית ספר אופקים מבחינתנו לא יכול להסתדר בלי אתי והיה לנו ברור שנע א שה הכול כדי להשאיר אותה, בטח ובטח כשהיא בכושר ועושה את עבודתה נפלא. מבחינתנו אין סיבה שהיא תצא לפנסיה אם היא רוצה להמשיך. אתי לא מפחדת מעבודה קשה. היא כל-כך חרוצה ועובדת קשה. בכל החופש היא לא לקחה יום חופש אחד. "אתי יוצרת אצל הילדים מחויבות. הם לא מפחדים ממנה, הם מכבדים אותה", מוסיפה שיאון, "הם מחויבים למקום ולני א קיון ולתחזוקה של בית הספר מתוך כבוד דבר ראשון לאתי. כל היום אתה שומע ילדים שמציעים לה את עזרתם. אם היא מעירה להם על משהו שהם עשו לא בסדר הם ישר מנקים ומסדרים. בית הספר מאוד שמור מבחינת אחזקה וניקיון מעבר לע א בודה של אתי גם מזה שהילדים מחויבים למקום. אתי מכניסה אווירה של אחריות אישית ומחויבות. הרבה הורים לא מצלי א חים לעשות את זה בבית ואתי משיגה את זה עם המון הערכה וכבוד".

14

2.9.2022 ˆ ידיעות העמק