עמק 03.05.24

ניות. הוא השאיר לי המון דברים שגורמים לי לחשוב ולהבין כמה הפסדנו אותו". יצא לך לבקר במקום של האסון? "כן, זה היה חשוב לי. היינו פעם אחת במקום שבו היה הפסטיבל - אני, בן הזוג שלי, אח שלו אור והחברה שלו. שתלנו עץ זית איפה שהוא נראה לאחרונה וכתבנו לו כמה דברים. שתלנו עוד עץ בחלקה של קק"ל". שאלת את אלוקים למה זה קרה לך? "ברור. אין לי תשובה למה שקרה. זה לא הגיע לליאב ולא הגיע לאף אחד מהפרחים המ־ דהימים האלה שהיו שם. בסך הכל הם רצו ליהנות, לרקוד ולבלות". הלב נקי פינת ההנצחה בפארק בשכונת לב העמק היא רק ההתחלה במסע של שריקי להנציח את בנה. "היה לנו ברור שאנחנו חייבים לה־ נציח אותו. אם לא ננציח זה פספוס לכולם. גם לאלה שהכירו אותו, כדי שהוא יישאר בזיכרון, ולאלה שלא הכירו כדי שיכירו מי היה ליאב: צעיר עם דרך ארץ, ערכים, מוסר וכבוד לאחר. אלו לא דברים שאתה מוצא היום אצל צעירים. יש הרבה דברים שאפשר ללמוד ממנו". איך את מתמודדת עכשיו? "חזרתי לעבודה. היה קשה מאוד בהתחלה, יש עדיין רגעים שהם קשים, אבל יש לי מקום עבודה שמאוד תומך, ומאוד מבין ומחבק ועו־ טף". זה גם מה שליאב היה רוצה? "חד משמעית. כל דבר שאני עושה אני יוד־ עת שליאב היה רוצה שככה זה יהיה. לפעמים אני מדמיינת שאם אי פעם היה יוצא לנו שוב לדבר, אז ברור לי שליאב היה אומר לי לחזור. הייתה לנו פעם שיחה בנושא כללי והוא אמר לי: 'תמשיכי בחיים שלך. עשית מספיק בש־ בילנו, זה הזמן שלך לעשות לעצמך'. זה משפט שמהדהד ומלווה אותי. לא ידעתי שהוא יקבל משמעות כזו, כי המשפט הזה נאמר בשיחת חולין סתמית, אבל פתאום הוא קיבל משמ־ עות אחרת. אין לי ספק שליאב היה דוחף אותי לחזור לעבודה, לקום ולעשות את מה שעשיתי לפני. לי אישית זה קצת קשה, אבל החזרה לע־ בודה, להעסיק את עצמי ולא כל היום להיות בבית מול התמונות והזיכרונות זה משהו שמקל עליי ועוזר לי". יש משהו שאת מצטערת שלא הספקת לומר לו? "לא. תמיד אמרתי לו ולאחיו אור שאני 'שרופה' עליהם ואוהבת אותם. הוא ידע את זה. הלב שלי כל כך נקי וטהור מהבחינה הזאת. אין משהו שליאב לא ידע. הייתי מתייעצת אתו, מתלבטת ומשתפת. היינו גם מדברים בעי־ ניים, אני הוא ואור. היינו מבינים בעצמנו מה אנחנו רוצים. היינו משולש שאף אחד לא היה יכול להיכנס בינינו. אני רוצה לבקש סליחה באוקטובר זו הייתה הפעם 7 מליאב על זה שה הראשונה מהיום שהוא נולד שלא יכולתי להיות איתו לידו ולעזור לו, ולהפוך את העו־ לם בשבילו כמו שתמיד הייתי עושה". יש צוואה או מסר שאת יודעת שהיה חשוב לו להעביר? "שאני אמשיך בחיים שלי. תמיד זה עשה לו טוב שאני עושה, מצליחה ושואפת ליותר. הוא גם היה גאה בי. ביום ההולדת האחרון שלי של הוא כתב לי ברכה וכתב בה כמה הוא 50 גיל גאה בי וכמה הוא אוהב אותי".

מיכל שריקי | עם בנה ליאב ז"ל צילומים: פרטי

עבודה טובה, לבנות את עצמו ואת החיים שלו ולדאוג לי ולאח שלו. ליאב היה כולו מיוחד. ילד טוב. תלמיד מצטיין. אי אפשר להגיד עליו משהו שלילי. גבר-גבר, שנון, עם ציניות והומור שחור". חצי שנה חלפה מאז האסון והאם, רכזת חקי־ רות מרחבית במשטרת ישראל בדרגת רס"ב, מתקשה לאסוף את השברים. "זו התמודדות של כל שנייה ושנייה. יש רגעים שאני למטה ויש רגעים שאני ממש למטה. בחצי שנה הזאת גיליתי רק דברים חיוביים על ליאב, כמה אהבו אותו, כמה הוא היה מקובל, איך הוא ידע ללכד בין אנשים ושאר הדברים שידעתי: שהוא מצחיק, אוהב לספר בדיחות ולהסתלבט. ילד מיוחד, מוביל ובעל דעה. ליאב היה מדריך וחונך ב'כנפיים של קרמבו'. הוא ראה לנגד עיניו את האחר, ידע לקבל את השונה, להוביל ולחבק ולתת לו את התחושה של שווה בין שווים. הוא גם אהב את המדינה. זה כל כך ברור לנו שהוא היה מתייצב למי־ לואים כבר מהשטח. יוצא למילואים ומצטרף לחברים שלו מהצבא". איזו מזכרת נשארה לך ממנו? "כל שנייה ושנייה היא מזכרת. כל שיחה זה זיכרון, כל תמונה יש מאחוריה משהו שמזכיר. האהבות שלו לספורט, האנימה, הדמויות היפ־

את יודעת מה היה עם ליאב ז"ל ברגעיו האחרונים? "אך אחד לא יכול להגיד לנו מה היה עם ליאב ברגעיו האחרונים. ליאב הוא אחד מתוך מאות שנרצחו. אין לאף אחד תשובות מה עבר עליו ברגעיו האחרונים. אנחנו משערים כמעט בוודאות שהמקום שבו הוא נראה בתמונה מס־ תתר, זה המקום שזה בעצם קרה - על כביש ביציאה מחניון הפסטיבל, איפה שהייתה 232 בדיוק ההתקפה של המחבלים". מוביל ומצחיק ליאב ז"ל גדל בנוף הגליל. הוא התחנך בבית הספר היסודי יודפת ולאחר מכן בתיכון ע"ש יגאל אלון במגמת 'מופת'. כשסיים את לי־ מודיו התגייס להנדסה קרבית ושירת כלוחם ומ"כ. לאחר השירות הצבאי עבד במלון רויאל ביץ' באילת כקב"ט במסגרת עבודה מוע־ דפת. זמן קצר לפני השבעה באוקטובר הוא נרשם ללימודי תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. "הוא כבר שכר דירה בבאר שבע ואז הכל נעצר", מספ־ רת שריקי בכאב, "החלומות שלו היו להצליח. קודם כל להיות סטודנט טוב ומצטיין, למצוא

וזה לא GPS מסתבר שהיה שיבוש של ה היה בדיוק המקום". דפיקה בדלת ימים מלאי מתח וחרדה חלפו עד ששריקי 12 קיבלה את הבשורה הקשה שבנה ליאב ז"ל נרצח. "זה היה הבוקר היחידי שלא רציתי לצאת מהמיטה. אין לי הסבר למה", משחזרת שרי־ קי, "אופיר, בן זוגי, ביקש שאני אצא מהמיטה. שאלתי אותו למה והוא לא ענה. ואז הוא הוריד את העיניים ואמר לי שנציגים של פיקוד העו־ רף באו. אני זוכרת שקמתי, יצאתי לאט-לאט, הסתתרתי מאחורי הקיר, פחדתי. פחדתי לקבל את ההודעה. כל עוד לא קיבלתי אותה היה בתוכי שביב של תקווה". איך בכלל אפשר להגיב לבשורה כזאת? "היו שם נציגה של הצבא ונציגה של הרווחה. אני זוכרת ששאלתי את הקצינה של הצבא איך מצאו אותו ואם הוא נשאר שלם והיא אמרה לי שהוא נשאר שלם. לא הייתי במצב נורמלי והגיוני כדי להבין את מה שהם אומרים. הם צריכים להגיד את מה שהם באים להגיד אחרי הדפיקה בדלת".

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

7

ידיעות העמק ˆ 3.5.2024