עמק 04.11.22

הגלבוע

הלך לעולמו המנהל המיתולוגי של הגבעטרון: "עוד לאהשלמנו עםהאובדן" ), שניהל ביד רמהאתהלהקההמפורסמת, נפטר אחרי שסבל בשנההאחרונהממחלתהסרטן ‰ 87( יואל פרנס בנו הבכור רענן מספר על אהבתו ללהקה ולקיבוץ גבע

הוא הצליח להביא את הלהקה להישגים כמו הזכייה בפרס ישראל. הוא ניהל את הלהקה ביד רמה ותחת ניהולו הם קיימו הופעות כולל מסעות ברחבי 700 יותר מ העולם והופעות משותפות עם ירדנה ארזי וחנן יובל". ביום רביעי שעבר הלך פרנס לעולמו, שנה אחרי שהתגלתה אצלו מחלת הסר ס טן. הוא נפטר בדיוק ביום השנה של אשתו אילנה ז"ל שנהרגה בתאונת דרכים לפני שנה. "בשנה האחרונה התגלתה אצלו 32 מחלת הסרטן והוא לאט-לאט הלך ודעך עד שהמחלה הכריעה אותו. אנחנו היינו לצדו לתמוך בו". רענן, הבן הבכור מבין שלושה אחים, מתגורר עד היום בקיבוץ גבע. הוא רוצה שיזכרו וינציחו את אביו בדיוק כמו שהוא היה בחייו. "אני חושב שהוא יונצח דרך הגבעטרון, זו גם היתה דרכו. הוא היה איש עשייה בתחום הכלכלה והתעשייה וגם בתחום החברה והתרבות עם הגבעטרון. הוא היה דמות ציבורית לעומתנו שאנחנו אנשים פרטיים. אדם צנוע ועניו שמסתכל על טובת הקיבוץ וטובת הכלל לפני שהוא מסתכל על עצמו. רק קמנו מהשבעה ועוד לא השלמנו עם האובדן".

דניאל דדון

יואל פרנס, מנהלה המיתולוגי של .87 הגבעטרון, הלך לעולמו בגיל פרנס שניהל ביד רמה את הלהקה המפורסמת שהוקמה בקיבוץ גבע והיה שותף מלא להצלחתה הגיע איתה להישגים רבים ששיאם היה קבלת פרס ישראל בשנת .2007 ס � במילווקי, וי 1935 פרנס נולד בשנת , לאחר 19 קונסין, שבארצות הברית. בגיל שהתייתם משני הוריו, עלה ארצה עם קבו ס צת עבודה של הבונים לקיבוץ גבע. בקי ס בוץ הוא הכיר את אשתו אילנה ז"ל והם ונולדו להם שלושה 1959 התחתנו בשנת

צילום: שרון צור | יואל פרנס ז"ל. דמות מרכזית בעשייה של הקיבוץ

הגבעטרון כנער צעיר וניגן ושר בלהקה. ג � , שנים לאחר מכן, הוא חזר ל 1989 בשנת בעטרון והפעם כמנהל הלהקה. "הגבעטרון היה חשוב לו מאוד. זה היה תחום עיסוק מאוד חשוב ורגשי אצלו", אומר בנו הבכור רענן, "הוא היה דמות מאוד מרכזית בכלכ ס לה ובעשייה של קיבוץ גבע וגם בגבעטרון

הוא עבד בחקלאות 60 ילדים. עד שנות ה ולאחר מכן הוא הצטרף למפעל 'בקרה' שנה הוא 30 ובמשך 70 ומאמצע שנות ה שימש כמנכ"ל המפעל. בתחילת שנות הוא יצא לשליחות כנציג חברת 'כור' 90 ה בניו יורק. הצטרף פרנס ללהקת 60 עוד בשנות ה

"הוא היה דמות ציבורית לעומתנו שאנחנו אנשים פרטיים. אדם צנוע ועניו שמסתכל על טובת הקיבוץ וטובת הכלל לפני שהוא מסתכל על עצמו"

עפולה

: RMC ליצניתרפואיתבמרכז הרפואי "זו עבודהעםסיפוקאדיר" עמיתחלדמן-שרביטעובדת כבר ארבעשנים במקצועהלאשגרתי הזה ומשמחתאתהילדיםהמטופלים או מאושפזים במקום ‰ החיוךשהיאמקבלתמהם בחזרהממלאאותה באנרגיות

התגובות שהיא מקבלת מהמטופלים מחממות את הלב: "כולם נהנים. יש אחוז קטן של ילדים שלא משתפים פעולה אבל למדתי לקבל את זה. רובם הגדול, כמעט כל ילד שנכנס, מגיע בהתחלה עם חרדות ואז אחר כך אני שומעת אותו אומר לאמא שלו 'וואי, איזה כיף פה' ואני מרגישה שזה הרבה בזכותי ושאני חלק בלתי נפרד מה ס מערך של המרכז הרפואי". מה שנותן לחלדמן-שרביט את הכוח לה ס משיך בעבודתה הוא החיוך שהיא מקבלת בחזרה מהילדים. "זו עבודה ששואבת מלא אנרגיות ואני מגיעה הביתה עייפה, אבל אני מטעינה את עצמי מחדש. זו עבודה עם סיפוק אדיר. כשהם מחייכים ונהנים זו ההרגשה הכי כיפית בעולם. הם נכנסים לניתוח צוחקים ולא בבכי וזה כיף". לצד עבודתה כליצנית רפואית עובדת חלדמן-שרביט גם כמאפרת ערב וכלות וכמפיקת מסיבות יום הולדת, שילוב שבהגדרתה הוא מנצח. "זה מאזן אותי מאוד. העבודה כליצנית רפואית נותנת לי אנרגיות לעיסוקים הנוספים שלי".

דניאל דדון

"יש אחוז קטן של ילדים שלא משתפים פעולה אבל למדתי לקבל את זה. רובם הגדול, כמעט כל ילד שנכנס, מגיע בהתחלה עם חרדות ואז אחר כך אני שומעת אותו אומר לאמא

לפני כארבע שנים נתקלה עמית חלדמן-שרביט מעפולה במודעה בעיתון של קורס ליצנות רפואית אותה פרסמה עמותת שמחת הלב, ומיד הבינה שזהו הייעוד שלה. מאז היא מתנד ס בת בעמותה ועובדת במקצוע הלא שגרתי של ליצנות רפואית. "אני קוראת לזה יד אלוהים. אני חושבת שמישהו מלמעלה כיוון אותי. זה גם באופי שלי שאני אוהבת לשמח אנשים", היא מסבירה. , תושבת עפולה, 29 חלדמן-שרביט, בת סיימה את קורס הליצנות הרפואית והשת ס לבה מיד בעבודה כליצנית רפואית במרכז בעפולה. "אחרי RMC הרפואי מדיקה שסיימתי את הקורס סיפרו לי שמדיקה בדיוק נפתח והם מחפשים ליצנית רפואית, התקשרתי אליהם והתחלתי". עיקר העבודה היומיומית שלה היא לשמח אנשים חולים, מאושפזים או מטו ס פלים ולהסיח את דעתם מרגעי הקושי והכאב ויש לה גם שיטות משלה: "אני

צילום: שרון צור | עמית חלדמן-שרביט. עבודה ששואבת מלא אנרגיות

לראות אותי כל פעם בתלבושת אחרת. אני כל הזמן מחליפה. אני עובדת בעיקר מול ילדים אבל גם מבוגרים שמסתכלים, צוחקים ונהנים".

מתחילה עם מופע בלונים ואחר כך עושה משחקי פנטומימה וקסמים ופעילויות שונות. כל שנה אני משנה תלבושות ויש ילדים ומשפחות שחוזרים אלינו ושמחים

שלו 'וואי, איזה כיף פה'"

12

4.11.2022 ˆ ידיעות העמק