עמק 05.04.24

חצי שנה של געגוע למאיה פודר ז"ל שנרצחה בפסטיבל נובה כל יום אני לומדת עליה משהו חדש" הצער והכאב הגדול על החיים שלא יהיו לבתה הבכורה, שגדלה ביישוב שמשית וחלמה להיות מפיקה ובימאית, מלווים בריאיון כואב מדברת האם לראשונה ‰ יום-יום את אילה פודר באוקטובר: על השעות הארוכות שלא ידעו מה קרה 7־ מאז ה איתה, על איך הגיבה כשראתה את התמונה האחרונה שלה, על ההודעה הקולית שהיא לא מפסיקה לשמוע, על התסריט שכתבה שבועיים לפני הטבח וגם על המאבק שהיא שותפה לו להכיר בזכויות של משפחות הנרצחים

משפחת פודר 7־ לפני ה באוקטובר. מאיה ז"ל שנייה משמאל

/ דניאל דדון /

מאז נגדעו חצי שנה חלפה באכזריות חייה של מאיה פודר ז"ל בת , שגדלה ביישוב שמשית, בידי 26 ה- באוקטובר 7 מחבלי החמאס בשבת ה בפסטיבל הנובה ברעים. חצי שנה שבה הזיכרונות אינם מרפים והגעגוע נוכח בכל פינה. "הגעגועים גדלים מיום ליום, זה לא נעשה קל יותר", אומרת בעצב האם אילה, " חודש אחרי שקברנו אותה, בנובמבר, חגגנו לה יום הולדת. 26 ב־ עכשיו אנחנו עומדים לפני פסח רא־ ש � ה 26 שון בלעדיה, פעם ראשונה ב - נים האחרונות שאנחנו לא מארחים ולא מתארחים ולא נהיה בבית כי זה קשה מדי וכואב מדי". להתחבא ולברוח בבוקר שבת שמחת תורה, עם תחילת מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס על ישראל, הייתה בטוחה אילה כי בתה מאיה נמצאת במקום מוגן ובטוח. "חשבתי שהיא בתל אביב כי יום קודם לכן היא נסעה לחתונה של אחותו של בן הזוג שלה. יד־ ענו שהם בילו בחתונה והיו אמורים לישון שם. בשעה שש וחצי בבוקר כשהתחי־ לו האזעקות התקשרתי אליה, זו הייתה בעצם שיחת הטלפון האחרונה, היא אמרה לי 'אני במרחב מוגן, הכל בסדר'". רק כמה רגעים לאחר מכן, התחוור להורים הדואגים כי בתם נמצאת בפס־ טיבל. "הערתי את אבי בעלי ואמרתי לו שהיא בעוטף עזה ובכלל לא באזור שח־ שבנו שהיא נמצאת. התחלנו להתכתב איתה בווטסאפ, שמענו ברדיו שהייתה חדירה של מחבל על גלשן ממונע ואבי אמר לה שהולכת להיות חדירת מחב־ לים וביקש ממנה להינעל במרחב המוגן. היינו בטוחים שהיא בממ"ד. היא כתבה לנו: 'אל תדאגו, אני בסדר', זה היה וזו למעשה הייתה הפעם 7:59 בשעה האחרונה ששמענו ממנה". גם בשעות לאחר מכן לא הפנימה אילה את גודל האסון. "כל היום היינו די

"כל היום היינו די רגועים, חשבנו שהיא מתחבאת. מתוך מאיה ידענו שהיא יודעת להתחבא ולברוח. היא שירתה שם בצבא ולא פחדה מהטילים" ההיכרות שלנו עם

רגועים, חשבנו שהיא מתחבאת. מתוך ההיכרות שלנו עם מאיה ידענו שהיא יודעת להתחבא ולברוח. היא שירתה שם בצבא ולא פחדה מהטילים. היא גם נתנה לנו תחושה שהכול בסדר ועקבנו אחרי הטלפון שלה. באיזשהו שלב ראינו שה־ טלפון שלה הגיע לאזור אופקים". רק בדיעבד התגלה כי באותם רגעים מאיה ז"ל כבר לא הייתה בין החיים והטלפון שלה נלקח על ידי החבר שלה ליאור בראור, שהצליח להיחלץ מהתו־ פת. "מאיה נסעה לפסטיבל עם רותם נוימן ז"ל, שנרצחה ונמצאה במיגונית, וליאור בראור שהצליח לברוח מהמיגו־ נית. הוא נשכב לא רחוק מתחת לאחת הגופות בשטח. הוא שכב שם שש שעות וכשהוא יצא הוא לקח את הטלפון שהיה ליד מאיה והזעיק עזרה. כשבאו לחלץ

מיום שבת בערב, התחילו להגיע חברים שלה והם היו איתנו עד יום רביעי בערב. חיכינו למישהו שיבוא להגיד לנו משהו". באוקטובר, 7 ביום רביעי שאחרי ה־ בשעת ערב, קיבלה המשפחה את הב־ שורה הקשה על הירצחה. "אני חושבת שהייתי מוכנה לידיעה הזאת" אומרת האם, "יש לי שתי בנות צעירות, אליה ב � והיו פה המון ח 18 והללי בת 25 בת רים של מאיה. פשוט עברתי מאחד לאחד וניסיתי לעכל יחד איתם ולהחזיק אותם. הגענו בעצם מאירוע של נעדרת למצב של נרצחת וסידורי לוויה ושבעה. עבד־ תי על סוג של אוטומט". מאיה ז"ל, שלמדה בשנה האחרו־ נה כסטודנטית לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, גדלה בשמ־ שית והתחנכה בבית הספר העמק המע־

אותו הוא השאיר את הטלפון באוטו של השוטר שבא לחלץ אותו. באותו זמן ליאור לא ידע בדיוק מה קרה. כשליאור יצא משם הוא לא דיבר במשך כמה ימים. הוא היה בהלם". לא סבלה בארבעת הימים הבאים הוגדרה מאיה ז"ל כנעדרת, כאשר בכל אותו זמן קיוו משפחתה וחבריה שהיא תחזור בחיים. "ביום הראשון היינו בטוחים שהיא מת־ חבאת ועוד מעט היא תצא והכל יהיה בסדר. לאט לאט הבנו שהיא כנראה לא מתחבאת. קיווינו לפחות שהיא חטופה. התחלנו לחפש אותה, נסעתי לסורוקה והפעלנו כל 433 ולברזילי ואחר כך ללהב קשר אפשרי שייצאו לחפש אותה. כבר

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

באדיבות המשפחה צילום: | באדיבות המשפחה ‰ פרוספר ברששת ז"ל צילום: | מאיה פודר ז"ל בשער:

6

5.4.2024 ˆ ידיעות העמק