עמק 07.07.23

‰ נחוםעטר מאביטל ואשתו חגגו 16 עופריתסורפין ממושב רםאון עשתהטיולי אופנועים בעיר כנערה בת בחתונהשל עובד במחנההפליטים ‰ דורון שרביטמרמתצבי התיידד עם נער בן גילו שלימיםהפך לאישחמאס ‰ וסבח דניאל ממיטב היהמבלהשם במסעדותבשעותהערב ‰ תקופהשהייתה וכנראהשלעולם לאתחזור בחזרה לימיםשתושבי הגלבוע נכנסו לג'נין על רקע המציאות הביטחונית שהשתנתה בצפון השומרון:

דניאל דדון

כשבוע לאחר ששתי רקטות נורו מאזור ג'נין לכיוון יישובי המוע ־ צה האזורית הגלבוע (נפלו עוד בשטח הפלסטיני) ערך צה"ל מבצע צבאי, 'בית וגן', לטיפול ביעדי טרור במחנה הפליטים ג'נין שנמשך כיומיים. על רקע המצב והמציאות הביטחונית שהשתנתה לאחרונה באזור חזרנו לימים אחרים בהם תושבי הגלבוע נכנסו באופן חופשי וללא פחד לג'נין במטרה לבלות, לאכול ולע ־ שות עסקים. ) במקור מהמושב רם- 61 עופרית סורפין ( און בגלבוע וכיום תושבת עפולה הייתה יוצאת עם האופנוע שלה כנערה לטיולי . "היינו 70 אופנועים בג'נין בסוף שנות ה נוסעים עם האופנועים לטייל בג'נין, זה היה לפני שהתגייסתי 16 כשהייתי נערה בת לצבא", נזכרה, "אז היה הרבה יותר רגוע מבחינה ביטחונית. נכנסנו ממש לתוך ג'נין, לא עשינו משהו מיוחד, אבל עשינו סיבוב במרכז העיר וחזרנו". הרגשת פחד? "ממש לא, זה היה ממש טבעי. התושבים התייחסו אלינו בסדר גמור, לא הייתה להם בעיה שאנחנו באים לבקר. למרות שלא הייתה לנו אינט ־ ראקציה מיוחדת איתם, בכל אופן לא הרגשנו מאוימים ושיש לנו ממה לפחד. הייתה אווירה טובה. יכול להיות פוטנציאל טוב לאזור היום אם יהיו יחסי שכ ־ נות טובים בינינו, הלוואי שדברים יסתדרו". בלי פחד דורון שרביט מרמת צבי ביקר בג'נין מאות פעמים כילד וכנער בשנים לאחר מלחמת ששת הימים ואפילו פיתח יחסי חברות עם נער מג'נין בן גילו. "אבא שלי עבד במסגרת המילואים בממשל הצבאי בג'נין והתלוויתי אליו", החל לספר, "הוא ידע ערבית טוב והתחבר עם הרבה מאוד אנשים בג'נין, עם חלקם עד היום יש לי קשרים. כילד קטן טיילתי בג'נין לבד. הייתי קונה פיצוחים וחוזר לבית הממשל. אנשים הכירו אותי ולא הרגשתי אי פעם פחד. היו הרבה יהודים שבאו לבקר באותם ימים, כמובן מי שידע ערבית הסתדר טוב יותר". אחד הסיפורים המרתקים שחווה שרביט בג'נין ממחיש את הקירבה והיחסים הטובים שהיו בין הגלבוע לג'נין באותם ימים. "אחד החברים שהיה לאבא שלי בג'נין היה רג'אח אל-עבושי ממשפחה עשירה, הוא היה קצין תותחנים בצבא של קאוקג'י בתקופת המרד הערבי הגדול, לפני קום המדינה, ואחר כך הוא הפך לחקלאי. הבן הקטן שלו חדאר גדול ממני בשנתיים. אחד הזיכרונות הרא ־

צילום | השוק של ג'נין ארכיון: גיל נחושתן

מבצע 'בית וגן'

מראה איך העולם משתנה לנגד עינינו". יש פוטנציאל עדיין ליחסים בין תושבי הגלבוע לתושבי ג'נין? "יחסי החברות והמסחר היו יכולים להימשך ולהישאר טובים כמו קודם לכן, החלה ההקצנה וחבל. כילד 80 מאז שנות ה וכנער לא הרגשתי את העוינות הזו שיש היום. הרגשתי בג'נין הרבה יותר נוח מאשר היום אני מרגיש באום אל פאחם". קניות בזול גם סבח דניאל מהמושב מיטב בתענך מת ־ רפק על הימים ההם שלאחר מלחמת ששת הימים. "היינו נוסעים פעם פעמיים בשבוע לג'נין וקונים דברים בזול. היו מקבלים אות ־ נו בסבר פנים יפות", נזכר דניאל, "לפעמים היינו נשארים עד מאוחר בערב, היה אפשר לשבת במסעדה ואף אחד לא היה אומר לנו מה לעשות. הם אהבו שהיהודים באים לבקר. אז היה רק קומץ שלא אהב, אבל עכשיו זה קומץ גדול כי הצעירים האלה שהיו אז עוד ילדים ואפילו עוד לא נולדו, הם עושים את כל הבעיות. אני לא מאמין שהיחסים הטו ־ בים שהיו אז יחזרו אי-פעם". יהודים עדיין 2000 גם בתחילת שנות ה נכנסו באופן חופשי לג'נין, אחד מהם היה נחום עטר ממושב אביטל, חקלאי שהעסיק עשרות עובדים מג'נין ועדיין מעסיק כמה עובדים משם. "היינו גם מעסיקים אותם וגם סוחרים איתם בתוצרת חקלאית. היו חס ־ רים לנו ידיים עובדות ואז לא היו עובדים

תאילנדים. הייתי נוסע לפועלים לג'נין הביתה להביא אותם, הייתי נכנס גם לעו ־ מק ג'נין, לוקח את הפועלים הביתה ושותה איתם קפה". לא הרגשת מאוים? "בכלל לא. זה היה טוב לנו וטוב להם, להם זה היה מצוין כי לא היה מי שיעסיק אותם. הם חיים בדלות ובעוני עד היום ומקבלים שקל ליום עבודה. גם עכשיו יש 20 בקושי לי שני עובדים מג'נין ברישיון, אח ואחות שנה. אני נותן להם 18 שעובדים אצלי כבר להרגיש בבית ורוחש להם כבוד. אני משלם להם כמו שצריך דרך לשכת התעסוקה במחיר מלא כי הם עובדים ועושים עבודה הרבה יותר טובה מהתאילנדים". איך התייחסו אליך שם? "הייתי עבורם אבא ואח, ממש כמו מש ־ פחה. אני זוכר שהיינו אני ואשתי בתחילת דרכנו במחנה הפליטים בג'נין בחתונה של אחד העובדים שלנו. הם הזמינו אותנו. מערכת היחסים אז הייתה מאוד מיוחדת ולדעתי היא גם נשארה עם התושבים הכ ־ פריים. מה ששינה את המשוואה היה הש ־ תלטות החמאס והג'יהאד בקרב הצעירים. זה שינה לגמרי את המגמה. לאמא של הצעירים האלה שעבדה אצלנו אני עדיין בשבילה מלך העולם, אבל בשביל הילדים שלה כבר לא. אחת העובדות שלי ביקשה פעם בחופש להביא את הילד שלה ואתה רואה מבט אחר, המבט של הצעיר שונה מאוד מהמבט של אלה שהעסקתי אותם בעבר ושאני עדיין מעסיק".

שונים שלי מג'נין היה שישבנו אצלם בבית והיו להם אורחים מגרמניה. אף אחד מהילדים הגרמנים לא ידע ערבית ובטח לא עברית, ואני כילד לא ידעתי כל כך ערבית

וחדאר לא ידע עברית וגרמנית. למעשה אף אחד לא ידע מילה בשפה של השני ועדיין שיחקנו יפה והסתדרנו", נזכר שרביט, "לי ־ מים קנו לחדאר אופניים יקרות מתוצרת פיליפס, וכשהוא גדל הוא קיבל אופניים יותר גדולות ואני קיבלתי את האופניים שלו. בשנים לאחר מכן לא היה בינינו קשר. גירשו פעילי חמאס 90 בתחילת שנות ה מהשטחים ללבנון וביניהם היה חדאר. זה "יחסי דורון שרביט: החברות והמסחר היו יכולים להימשך ולהישאר טובים כמו קודם לכן, מאז שנות החלה ההקצנה וחבל. 80- ה כילד וכנער לא הרגשתי את העוינות הזו שיש היום. הרגשתי בג'נין הרבה יותר נוח מאשר היום אני מרגיש באום אל פאחם"

10

7.7.2023 ˆ ידיעות העמק