עמק 08.12.23

עפולה

מדינה במלחמה

הנשים בעורף

"אני מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשבילו" ג � באוקטובר למילואים ש 4 כפיר סרוסי התגייס ב - רתיים, אבל אחרי שלושה ימים פרצה המלחמה והוא מיהר לגזרה בדרום. אחרי כמה ימים הוא עלה לצפון, אבל עכשיו הוא שוב בעוטף עזה. בבית מחכים לו עמית, גננת במקצועה, ושני הילדים שלהם. "שבוע שעבר הוא חזר אחרי שבועיים במילואים וביום ראשון הוא יצא שוב. אחת לשבועיים הוא בא לבית. זה לא פשוט", סיפרה עמית. עד כמה את חוששת ודואגת לשלומו? איך הגעגועים? "קשים. עברו כבר חודשיים וזה לא פשוט, במיוחד שבעלי לא איש צבא שרגיל להיות מחוץ לבית. בזמן שגרה הוא תמיד מגיע בשעות אחר הצהריים, עוזר, דואג למקלחות וארוחות ערב עם הילדים ופתאום זה חסר. אני מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשבילו, בשביל הילדים ובשביל כולנו. אנחנו מקווים לטוב ומשדרים אופטימיות. הקושי והדאגה בעיקר לילדים. שואל כל הזמן מתי אבא בא ולמה הוא 5 הגדול בן ה בא לקצת זמן ולמה הוא עם נשק והתשובות צריכות ." 5 להיות תואמות לילד בן איך את מסתדרת לבד? "מאוד דואגת. יש לי גם אח קצין והחששות מעורג בים. אני מנסה לשמור על שגרה, אני גננת במקצועי וזה מיטיב איתי לצאת לעבודה ולראות את הילדים".

"הקושי והדאגה בעיקר לילדים. הגדול בן שואל 5- ה כל הזמן מתי אבא בא

"יש לי יומיים חופש שנותנים אוויר לנשימה ואפג שר להספיק את המטלות. ההורים שלי גרים לידי קרוב ומסייעים לי במה שאפשר". איך את מחזקת אותו? "עשינו מארז עם הילדים בגן ושלחנו לכל הגדוד שלו. ביקשתי מהילדים שיכתבו ויציירו והחיילים קיבלו את המארז והייתה התרגשות גדולה. הם הקליג טו לנו הודעה והקרנתי אותה על המחשב לילדים בגן. אני גם שולחת לו המון סרטונים של הילדים שלנו, אני מצלמת את הילדים מציירים לו. אני חושבת שזה הדבר שמחזק אותו, החוזק והחוסן מהבית גורם להם להישאר על הקרקע".

ולמה הוא בא לקצת זמן"

"הילדים חושבים עליו הרבה"

עפולה

מאז שפרצה המלחמה יעקב סבהט נמצא במילואים, כשבבית מחכים לו אשתו אורית ושלושת ילדיהם. הוא לאוקטובר והיה תקופה ארוכה יחסית בצפון 13 גויס ב ואחריה הוא עבר לדרום. "בתחילת המלחמה לא ראיתי אותו שבועיים וחצי. עכשיו הוא מגיע ליום יומיים וחוזר. השבוע הוא נסע ביום ראשון ויחזור רק ביום חמישי הבא אם משהו לא ישתבש", סיפרה אורית, "הוא נמצא באג זור שדרות, שעכשיו ריקה, אבל מאוד קרובה לגבול. זה ממש מפחיד. אנחנו נאחזים באמונה ואני מאמינה שיהיה בסדר". איך הגעגועים? "אני והילדים מאוד מתגעגעים. הוא חסר מאוד, במיוחד בזמן שהילדים חוזרים מהמסגרות". איך את מסתדרת לבד? "זה משהו שלא נגמר. אבל עכשיו אני מעריכה יותר את עצמי שאני מספיקה הכל לבד. ראיתי שאני מספיקה דברים שהייתי בהלם מעצמי. אני עושה סידורים שהוא היה רגיל לעשות, כמו ללכת עם התינוק לעיר לסידורים ולחזור ולהכין ארוחות ומקלחות. יש לי עזרה קצת מסביב מהמשפחה או אחיינים שבאים לבקר ומשנים אווירה". איך את מחזקת אותו? "הרבה שיחות וידאו. אנחנו משתדלים לדבר מתי שאפג שר ולא תמיד מתאפשר להם. הילדים שולחים לו ציורים וחושבים עליו הרבה. אח של בעלי גר בנתיבות ובעלי לפעמים קופץ אליו להתרעננות. זה נותן הרגשה של תמיכה".

"הוא נמצא באזור שדרות, שעכשיו ריקה, אבל מאוד קרובה לגבול. זה ממש מפחיד. אנחנו נאחזים באמונה ואני מאמינה שיהיה בסדר"

17 ידיעות העמק ˆ 8.12.2023