עמק 09.09.22

על החופים הלבנים של גואה, רק שם מצאתי לי מרגוע, רוקד שם אסיד כל היום, שוכח מה זה לבנון

על כל סיור על כל תו"ס, לוקח צינגלה של גראס, על כל חבר שמתפוצץ, על ג'ניפר אני קופץ

רשקס בזמן שירותו צילום: פרטי | הצבאי

על החופים הלבנים של גואה, רק שם מצאתי לי מרגוע, עוד חצי שנה ויום וסלאמאת ללבנון לבקו"ם לתל השומר,

אחי נוסעים להשתחרר, על ציודים שם נזדכה, המטוס כבר מחכה הטייס יושב מוכן, שואל אותי 'לאן-לאן', למקום לא מסומן, קח אותי רחוק מכאן

"אבי אברהם ז"ל נהרג במלחמת ששת הימים כשהייתי בן חמש. הוא היה לוחם בצנחנים. הוא נהרג ביום החמישי לקרבות בג'לבינה ברמת הגולן. הרגישות נובעת מזה שאני בן שכול. אני מכיר מקרוב את האירועים ואת ההחמצה הזו"

על החופים הלבנים של גואה, רק שם מצאתי לי מרגוע, עוד חצי שנה ויום וסלאמאת ללבנון

רועי רשקס. פצעי לבנון

"את סוג'וד כתבתי חמש שנים לפני באתי עם ההצגה 199 שההצגה עלתה. בשנת לתיאטרון גדול ונפגשתי עם המנהל האמנו ר תי. סיפרתי לו על מה המחזה והוא אפילו לא הסכים לקרוא אותו וגם לא הסכים שאשאיר לו את המחזה. הוא לא רצה שיגידו שהוא אומר שהמלחמה הזו מיותרת כי זו בגידה בחיילים שלנו. לקח חמש שנים עד שייפול האסימון. אני הקדמתי את תנועת ארבע אימהות". הביקורות על ההצגה היו מצוינות, אך היא רצה במשך שלושה חודשים בלבד. מה ההסבר של רשקס? "זו היתה הצגה חשובה שקיבלה פרסים, אבל אנשים בתקופות קשות רוצים הצגות מצחיקות ובאותה תקופה אנשים לא רצו לראות הצגה כזו. בכל מקרה היתה לי שליחות לעשות אותה". כאב אמיתי דקות, הוא 67 אחד השירים במחזה, שנמשך כ־ כאמור 'החופים הלבנים של גואה' שאותו שר השחקן דרור לוי. רשקס בגאוניות וברגישות כתב שיר שגורם לכל מי שהיה שם במוצבים החודרים ובמוצבים על הגדר להזדהות איתו. הוא מעביר בו תחושה כאילו השיר נכתב עליו או על חבר שלו. איך נולד השיר? רשקס חושף לראשו ר נה: "עשיתי טירונות בחורף במקום נוראי. האוהלים עפו לנו והיינו רטובים. בתוך המצב הגרוע הזה חבר שהיה איתי שם עשה דמיון מו ר דרך ותיאר לנו איך הוא גומר את הצבא ונוסע לניו זילנד. זה היה תיאור של שעתיים. השיא היה שאנחנו יושבים על סלע בים כחול שקוף, שמים את הרגליים במים הקרירים ודגים מד ר גדגים אותנו בין האצבעות. והאמת שהרגשתי שאני נמצא שם. כשכתבתי את השיר 'החופים

הלבנים של גואה' חשבתי על זה. החבר הזה נהרג בלבנון בשיירה שחיל האוויר הפציץ. הדימוי שהיה לי בראש שמתוך העשן והאש החיילים מתים. כתבתי את השיר על חייל מת שיוצא מלבנון אל החלום שלו שלא התגשם". ומי זו ג'ניפר? "סתם שם של בחורה. כשאתה בורח מלבנון, אתה בורח מהכול. האישה היא מטאפורה של בריחה למשהו שהוא בניגוד למה שקורה בלב ר נון. המילים של השיר זה לא אלתרמן. זה שיר שצריך להעביר מסר ומצב. היתה לי מחשבה שאם יש גן עדן איפשהו החייל יושב שם והד ר גים מדגדגים אותו". למה דווקא השיר הזה זוכה לחשיפה חדשה? "ההצגות לא נשארות, אבל השירים כן נשארים. זה שיר שיש בו כאב אמיתי ולכן הוא נשאר רלוונטי. מה שנקרא חוק שימור הכאב". מאיפה הרגישות הזו שלך? איפה הכאב נוגע בך? "אבי אברהם ז"ל נהרג במלחמת ששת הימים כשהייתי בן חמש. הוא היה לוחם בצנחנים. הוא נהרג ביום החמישי לקרבות בג'לבינה ברמת הגולן. הרגישות נובעת מזה שאני בן שכול. אני מכיר מקרוב את האירועים ואת ההחמצה הזו". שנה שרשקס מחזאי פעיל, שממקד 3 כבר את יצירותיו בנושאים חשובים בחברה היש ר ראלית. באמצעות המחזות הוא מביע זעקה, ביקורת או פוקוס על נושא מסוים. בפרשנותו הגאונית, הבאה לידי ביטוי בכתיבה לא פחות גאונית, הוא מספר סיפור שלא יכול להשאיר כבר ידעתי שזה מה 16 אותך אדיש. "מגיל שאני רוצה להיות - מחזאי", הוא מודה, "בני ר תי לי את זה בשלבים. כשהייתי ילד הלכתי המון להצגות עם אמא שלי, נחשפתי להצגות וזה התחבר לי עם חוויה נעימה וטובה".

במטרה לחזק את חיילי צד"ל. משימתם של הכוחות במוצב היתה לשמור על הציר בין מרג' עיון למובלעת ג'זין פתוח. עלילת המחזה מספרת על כתבת טלוויזיה בשם ריקי שמגיעה למוצב סוג'וד בלבנון בחי ר פושיה אחר חייל שלא יצא לביתו המון זמן. כשהיא מגיעה למוצב היא מגלה את האמת מה קרה לו. המחזה, שקיבל את פרס ברנשטיין , הציג את המציאות 1999 למחזאות לשנת הבלתי נתפסת של חיילי צה"ל במוצב חודר בעומק לבנון. הוצג המחזה שביים אבי מלכה, 2000 בשנת אותו רשקס מגדיר "גאון", ושיחקו בו עדי אייזנמן, דרור לוי, מיכל ורשאי, גבי כהן, צחי מנע, בועז אברהם ואלדד תמיר. על המוסי ר קה היה אחראי אריה זונשיין המוכשר וההצגה רצה במשך תקופה קצרה בצוותא תל אביב.

שלי. במקצוע שלי הדרך היא הכתיבה. עשיתי את ההצגות כי חשבתי על אוריה החיתי. הוא היה הדמות שהיתה לי בראש - זה שדוד שלח אל המלחמה בידיעה שהוא הולך למות ובלי סיבה. למות למען סאסא או למען מדינת יש ר ראל - בסדר. למות במקום שאני לא יודע מה איבדתי בו זה היה נראה לי מטורף לגמרי". תחושת שליחות כשרשקס החל לכתוב את המחזה השלישי על לבנון הוא כבר היה משוחרר יותר מעשור, אך הכעס על מה שראה וחווה בלבנון עוד בער בו. באותם תקופה צה"ל עוד היה עמוק בתוך רצועת הביטחון, ממשיך לספוג אבדות, אך גם מכה בעוצמה באויבו העיקרי ארגון חיזבאללה. איך הגעת לכתוב הצגה דווקא על מוצב סוג'וד? "עשיתי תחקיר מעמיק. דיברתי עם לפחות ר � איש על לבנון, על המצב שם, מה הם מ 500 גישים, מה הם הרגישו. אני מצוין בלהקשיב לאנשים. במשך חודשים דיברתי רק על לבנון. הבחירה בסוג'וד היתה כי המקום הזה הוא דימוי קיצוני למה שרציתי להציג. הרי המוצב הזה שמר על הכניסה לג'זין. המוצב הזה היה מיותר, אבל נשארו בו ולא נסוגו ממנו. מבחינתי זה די מטורף לשים חיילים במוצב שהוא מגן על דרך ללא מוצא. לכן הוא היה עבורי דימוי למה שיש לי להגיד. הטכניקה שאני עובד בה היא לקחת מקום ולשתול עלילה בדיונית לגמרי לתוך המצב שאני מכיר שהוא אמיתי לחלוטין, כדי שלא יהיה מצב חלילה שמישהו שיקרא את ההצגה ימצא בה חבר, בן או אח שאיבד שם". מוצב סוג'וד היה מוצב בצפון הגזרה המזר ר חית ברצועת הביטחון, שאויש על ידי חיילי צבא דרום לבנון אך גם על ידי כוחות צה"ל

צילום: באדיבות אריה זונשיין

השחקן דרור לוי מתוך ההצגה 'סוג'וד או החופים הלבנים של גואה'

31

ידיעות העמק ˆ 9.9.2022