עמק 1.12.23

מאות תלמידים מפונים התשלבו בבתי ספר בעפולה, נוף הגליל ועמק הירדן:

מדינה במלחמה המפונים

לא רגילים ללבוש תלבושת אחידה, מתרגלים לצורת הלימוד השונה, לא מבינים למה אחרי כל שיעור אין הפסקה ומקבלים הרבה חום ואהבה שישה תלמידים שפונו מיישוביהם הסמוכים ‰ לגבול לבנון מספרים על ההתאקלמות בבתי הספר בהם נקלטו ועל הגעגועים לשגרת חייהם שיעור בהסתגלות

מחניתה לעפולה

דניאל דדון // צילומים: פרטי

י � מק 15 בת ה־ ליה שמו ללא בוץ חניתה, תלמידת כיתה י', למדה עד שפרצה המלחמה בבית הספר שלה 'מנור כברי' בקיבוץ כברי. החל מהשבוע שעבר היא לומדת באורט אלון-בן גוריון בעפולה. "היו לי חששות כשהגעתי, אבל קיבלו אותי בזרועות פתוחות כאילו שאני חלק מכולם", סיפרה שמואל, "זו הייתה התאקלמות קלה וגם הכרתי חברים חדשים. גם החומר הלימודי חופף למה שלמדתי בכברי. היו לי פערים בעיקר במתמטיקה אז לקחתי מורה פרטית שעזרה לי. אני גרה כרגע במעונות של המכללה האקדמית יזרעאל בעפולה והם נותנים לנו שיעורים פרטיים של מורים שאני הולכת אליהם". הגעת יחד עם החברים שלך מח־ ניתה? "אין לי חברים מהקיבוץ שלומדים איתי בשכבה. זה קצת קשה שאני מנותקת מהחברים, אבל הכרתי חבי רים חדשים מהשכבה שאיתם אני הולכת לבית הספר. המורה החדשה שלי עזרה לי וחיברה לי ילדה שעזי רה לי להתאקלם".

עד כמה בית הספר שונה מכברי? "שונה מאוד. לימודים בבית ספר בעיר ולימודים בבית ספר בקיבוץ הם לא אותו הדבר. בקיבוץ אין תלי בושת אחידה וסמל ופה מקפידים ובודקים את התלמידים אחד אחד למי יש חולצה עם סמל. בית הספר אורט אלון בן-גוריון הוא גם תיכון שש שנתי והרבה יותר גדול ממנור כברי". למה את הכי מתגעגעת? "לחברים שלי ולהיות במקום שלי, ללכת בלי שאני מרגישה נבוכה ומי בוישת. בבית הספר שלי זה לא היה קורה". מה הכי חסר לך? "הבית שלי והחדר שלי. וגם ללכת לסבא שלי לבד בקיבוץ באיזו שעה שבא לי. אני מתגעגעת לצאת ולהי רגיש בטוחה בקיבוץ שלי". האם בת עמי מוסיפה: "אנחנו ממש מעריכים את אנשי עפולה והעמק. הם אנשים חמים וטובים שעוטפים אותנו. הם נתנו לנו הכל, הילדים קיבלו תגבורים ומערכת עוטפת מכל הכיוונים. עצוב שהגענו לכאן, אבל נותנים לנו להרגיש הכי בבית".

16

1.12.2023 ˆ ידיעות העמק