עמק 1.12.23

יאיר ניפוסי ז"ל. באוקטובר 7־ נלחם ב בטיהור קיבוץ מפלסים ממחבלים

מדינה במלחמה החללים

אישרו לו ביקורים ואני באתי מהבסיס", היא נזכרת, "המשפחה שלו באה מהבית עם מלא סירים ואוכל וישבנו ביחד. אמא שלו דאגה אם הוא אוכל ושותה טוב. לרגע הכל הרגיש רגיל, לא דיברנו ממש על המלחמה. ואז המשפחה שלו הלכה והייתה לנו חצי שעה לבד. כשישבנו שנינו מחובקים, הרגשתי פתאום שאין מלחמה, שהוא לא הולך עכשיו לעזה, הרגשתי שרק אני והוא בעולם. זה אחד הקסמים שהוא ידע לעשות. זו הייתה הפעם האחרונה שהתראינו. ביום ראשון בבוקר הוא כבר כיבה את הטלפון וביום שלישי הוא נכנס לעזה". טעות בזיהוי בנובמבר, כוח 1 בבוקר יום רביעי, ה הצנחנים שנכנס לעזה נתקל במחבמ לים. "לפי התחקיר שנערך לאחר הקרב המל"ט שהיה אמור לחפות על הכוחות טעה בזיהוי ופגע ביאיר ז"ל ובחברו נועם שפירא שנפצע. באותו היום הייתי בבסיס. בדיוק הייתי עם חברות באנרמ גיות טובות ואז אמא של יאיר התקשמ רה אלי, ישר הייתה לי תחושה קצת לא טובה. יצאתי החוצה והיא אמרה לי 'יאיר נפצע' והתחילה לבכות. ניסיתי להבין מה המצב והיא אמרה לי שהוא נפצע קשה, אבל הדבר הראשון שעבר לי בראש שעכשיו הוא לפחות יצא מהלחימה והממ לחמה נגמרה בשבילנו". יאיר הובהל במסוק לבית החולים תל השומר במצב קשה מאוד, שם נלחמו שעות על חייו. "הוא 24 הרופאים במשך מ � ואני וה 12 הגיע לבית החולים בשעה שפחה שלו הגענו בצהריים. הוא עבר נימ שעות. הרופאים ממש 9-10 תוח שארך נלחמו על חייו". איך עברו עלייך השעות האלה? "זה היה מטלטל. לרגע לא תיארתי לעמ צמי שזה ייגמר ככה. הייתי בטוחה שהוא ייצא מזה ויחלים. אני זוכרת שישבתי שם והמשפחה של יאיר התפללו ואני ניסיתי גם להתפלל, אבל זה לא דיבר אליי, אז ניסיתי להתחבר ליאיר מרחוק והרגשתי ממש כאילו אני מדברת אתו. הזכרתי לו שלמרות מה שקרה העולם הזה טוב ואני רוצה שהוא יבחר להישאר אתנו. במשך כל הלילה שהייתי שם דמיינתי שהכול נגמר והכל בסדר ושהוא ייצא מהלחימה. ראיתי כבר בעיני רוחי את השיקום ואיך אני עוברת אתו את הכל". נשיקה אחרונה בבוקר יום חמישי החמיר מצבו של ניפומ סי וחברתו ובני משפחתו נקראו להיפרד ממנו. "הרופאים סיימו לנתח אותו ואמרו לנו שהם עשו את כל מה שיכלו לעשות", היא משחזרת, "הוא הועבר לטיפול נמרץ, הם הצליחו לייצב אותו לכמה דקות ואז נכנסנו גם לראות אותו. הרופאים אמרו לנו כל הזמן שהם לא אופטימיים ושהמ מצב קשה וצריך נס, אבל אנחנו נשארנו

דניאל דדון

יום לאחר שנכנס בנובמבר, 1- ב עם יחידתו למבצע הקרקעי בעזה סמ"ר יאיר ניפוסי ז"ל מהיישוב עדי, לוחם בגמ בחטיבת הצנחנים, נפצע קשה 101 דוד מאוד במהלך קרב בצפון הרצועה. בבית החולים הרופאים נלחמו על חייו, אבל הפציעה הקשה הכריעה אותו. בהלוויה, שנערכה בשעת ערב מאוחרת בבית העלמין בעדי, הגיעו מאות להיפרד ממנו וביניהם מי שהיתה בת זוגתו בחצי השנה האחרונה רוני קושטאי מקרית טבעון. הספדה בקול שבור וכואב קרע את הלב ולא השאיר עין אחת יבשה. חודש אחרי, קושטאי עדיין לא מעכלת שלא תראה יותר את אהבת חייה, הצנחן עם החיוך הכובש שרקמה איתו חלומות משותפים. שנינו מחובקים 7 בשעות המוקדמות של בוקר שבת ה באוקטובר הוזעק ניפוסי ז"ל, ששירת , להילחם בקרבות 101 כצלף במסייעת להדיפת המחבלים שחדרו ליישובי עוטף עזה. "היינו שנינו בסופ"ש בבית, אני ישמ נתי אצלו", משחזרת קושטאי את הבוקר בו פרצה המלחמה, "התעוררתי מצלצול טלפון של הקצין שלו. אמרתי לו: 'יאיר, הקצין שלך מתקשר' והוא מלמל 'לא עונים לקצין בשבת'. אחר כך הוא נכנס לווטסאפ וראה את הקפצת הכוחות. הוא התקשר מיד לחבר הכי טוב שלו הסמל נועם שפירא. יאיר החזיר אותי הביתה, שתינו קפה ואני ניסיתי למשוך זמן כמה שיותר ואז הוא יצא לכיוון עוטף עזה". הייתה לך תחושה שהוא יוצא למל־ חמה? "באותו זמן אף אחד לא ידע את גודל האירוע, אבל זה כנראה היה משהו בתמ חושת הבטן שלא רציתי שהוא יעזוב". לאחר שהוקפץ לבסיס הצנחנים בבקעה ומשם במסוק לעוטף עזה, ניפוסי ז"ל וחמ בריו לצוות טיהרו ביום הראשון ללחימה את קיבוץ מפלסים ממחבלים. לאחר מכן הם נשארו לאבטח את הקיבוץ כשבוע וחצי. בשבוע לאחר מכן הם עברו אימומ נים וכשהתחילה הכניסה הקרקעית, באוקטובר, ניפוסי ז"ל וחבריו היו 28 ב בין הראשונים שנכנסו לעזה. בימיה הראשונים של המלחמה היו יאיר ז"ל וחברתו רוני, חיילת מדריכת , בקשר יומיומי. הפעם 17 חי"ר בביסל"ח האחרונה שבה הם התראו הייתה ביום באוקטובר, חמישה ימים 27 שישי, ה לפני הקרב בו נפצע קשה. "באותו יום

חברתו של יאיר ניפוסי ז"ל מעדי שנפל ברצועת עזה:

רוני קושטאי מקרית טבעון הייתה בטוחה שאהובה בחצי יום ‰ השנה האחרונה יחזור בשלום מהקרבות ברצועת עזה לאחר שנכנס להילחם הוא נפצע קשה, פונה לבית חולים חודש אחרי שהשמים נפלו עליה היא ‰ ושם נפטר מפצעיו מספרת איך נולדה האהבה שלה ללוחם בצנחנים, מה היה בפגישה האחרונה ביניהם, על השעות המטלטלות בבית החולים ועל ההתמודדות עם האובדן הבלתי נתפס נשארתי אתו עד פעימת לבו האחרונה. אמרתי לו כמה שאני אוהבת אותו"

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

דוברות המשטרה ‰ צילום: | פרטי ‰ רס"מ איתמר סורק צילום: | יאיר ז"ל ורוני בשער: פרטי צילום: | נחום סגל ‰ תהל לנכרי צילום: | אילן טיב

6

1.12.2023 ˆ ידיעות העמק