עמק 12.08.22

הבקעה והעמקים

דניאל דדון

חקלאי עמק המעייניות והבקעה מתכוננים בימים אלו לעונת הג ־ דיד, קטיף התמרים, שתחל בעוד

שבועיים. אבנר רותם, חבר קיבוץ טירת צבי ויוחנן דה ולנסה ממושב פצאל, שני מומחים בתחום המחוברים בכל נימי נפשם לאדמה ולארץ, ממשיכים בעבודתם במ ־ לוא המרץ לאורך השנים למרות הקשיים והפגיעה ברווחיות. רגע לפני שהם יעלו לקטוף את הפרי העסיסי, הם מספרים על ייחודיותו של התמר הישראלי שנחשב למבוקש ואהוב במיוחד בשווקי העולם ועל מצב ענף התמרים בארץ. ראשונים ביצוא ) מנהל את מטע התמרים 47 אבנר רותם ( של קיבוץ טירת צבי. התוצרת השנתית עו ־ טון תמרים בשנה, רובם 1,500־ מדת על כ מזן המג'הול הפופולרי, אבל גם מהזנים הפחות מוכרים כמו הברי – התמר הצהוב וזן התמר הלח 'חייאני' וזנים יבשים נוספים. רותם נשבה בקסמיו של התמר עוד מגיל קטן. כשכל חבריו הלכו לעבוד ברפת וב ־ לול או בגידולי השדה, הוא בחר בתמר. "בקיבוץ כל ילד היה צריך לבחור ענף איפה לעבוד. אני לא רציתי לעבוד עם בעלי חיים, כולם הלכו לגידולי השדה ואני הלכתי לתמרים. חילקו מזמרה לכל מי שעבד שם וזה היה נחמד. מאז אהבתי את התחום ונשארתי בו". למרות שענף התמרים נחשב עדיין לר ־ ווחי, בשנים האחרונות לדבריו המגמה השתנתה והרווחיות נשחקת. "המצב לא הכי טוב. לא כמו שהיה פעם. יש ירידות מחירים, יש הפרשי שערי מטבע ועלויות הובלה גבוהות. עלויות הגידול רק עולות כל הזמן. בשנה שעברה איכויות הפרי היו גבוהות מאוד, גם הכמות היתה בסדר, אבל המחיר היה מאכזב. אנחנו מקווים שהמצב ישתפר". התוצרת במטע משווקת חציה לשוק המקומי וחציה לחו"ל לשווקים העיק ־ ריים בארצות הברית ובאירופה. "בעולם אוהבים את זן המג'הול הישראלי. יש ־ ראל היא המגדלת הכי גדולה בעולם של מג'הול כרגע והאיכות של המג'הול שלנו נחשבת טובה מאוד". מה הייחודיות בישראל שהיא היצואנית הכי גדולה של מג'הול? "פשוט הקדמנו את כולם בנטיעות. בי ־ שראל זיהו את הצורך מוקדם ונטעו הרבה, היו גם מגדלים טובים שהגיעו לאיכויות טובות. למיקום הגיאוגרפי יש גם השפעה;

אבנר רותם. מקווה | שהמצב ישתפר צילום: שרון צור

אבנר רותםמקיבוץ טירתצבי ויוחנן דה ולנסהממושב פצאלשבבקעה, שני חקלאיםשמגדלים זניםשוניםשל תמרים, מתכונננים בימיםאלה לעלות לצמרתהדקלים ולקטוף אתהפרי המתוק והעסיסי ‰ השבועהםמספרים על מצב הענף בארץ, על הקשיים ועל תחושתהסיפוק עונת הגדיד מתחילה: "לגדל תמרים זה תענוג צרוף"

דונם. 5,000־ שמתפרש על שטח של כ 40־ "המטעים הראשונים התחילו לפני כ שנים ולאט-לאט התקדמנו. בהתחלה המ ־ חירים היו נמוכים, אבל עם הזמן גילו את האיכותשל התמרים ואז היו מוכנים לשלם יותר וכבר היתה כדאיות כלכלית לגדל תמרים. גידול תמרים זה מסובך - צריך לנטוע ולפתח, שנה ועוד שנה עד שאתה שנים עד 8-7 יכול להניב אותו. נדרשים שאתה מגיע למטע בהנבה מלאה". מטע התמרים של דה ולנסה משתרע דונם. כל 5,000־ כאמור על שטח של כ דונם מניב טון-טון וחצי תמרים בשנה, בעיקר זן המג'הול ועוד כמה זנים כמו ברי ודקל נור. חלקו הגדול והאיכותי של היבול מיועד ליצוא. "יש איכויות שלא מתאימות מדרגות איכות. 25־ ליצוא ובתמרים יש כ המדרגות הנמוכות יותר לא מתאימות ליצוא ולא שוות את העלויות שלו לכן הם משווקים בארץ. יש לנו מערכת מסועפת של שיווק ואנחנו משווקים לכל הגלובוס - מארצות הברית, קנדה, אירופה כולה, סין, יפן ואפילו לאוסטרליה". גם דה ולנסה, כמו רותם, נקלע לקשיים בשנים האחרונות. "יש לנו בעיות של מכסים שמטילים עלינו באירופה בגלל שאנחנו מיהודה ושומרון. עד כה הביקוש לתמרים חזק יותר מהחרם. בינתיים זה עוד כלכלי, אבל עם השנים הרווח הולך ויורד. יש גם את הבעיה הכי גדולה שלנו של הפערים בשערי המטבע: אנחנו מוכ ־ רים באירו או בדולר ושערי המטבע בחמש השנים האחרונות שחקו לנו את הרווחיות. נוסף על כך יש עלויות מאוד דרסטיות בתשומות של דשנים, מים וחשמל שעלו, מה שמקטין מאוד את הרווחיות של המטע. לדעתי יש כאלה שלא מרוויחים בכלל". מה זה בשבילך לגדל תמרים בארץ יש ־ ראל ובפרט בבקעה? "תענוג צרוף. לפני שנים עוד לפני שה ־ תמקצעתי בתמרים הייתי הכורם הכי גדול בבקעה. בסוף עונת הבציר נסעתי להורים שלי להולנד עם שני קרטונים של ענבים והסתובבתי שם מנופח מגאווה. אבא שלי היה גאה ואמר לשכנים 'תראו מה הבן שלי מגדל בבקעה', ואני הייתי כוכב לרגע. בהולנד לא מגדלים ענבים ולבוא מארץ הקודש עם ענבים זה נחשב משהו. עברו שנה מאז ואני מרגיש את 30 כבר כמעט זה כמו היום, זו גאווה לאומית. הבן שלי גם עובד במטע ונכנס לעניינים לאט-לאט. זה האושר של חיי שהוא ממשיך את המסורת של מה שהתחלתי".

יש לנו בעיות של מכסים שמטילים עלינו באירופה בגלל שאנחנו מיהודה ושומרון. עד כה הביקוש לתמרים חזק יותר מהחרם. בינתיים זה עוד כלכלי, אבל עם השנים הרווח הולך ויורד. יש גם את הבעיה הכי גדולה של הפערים בשערי המטבע"

שים. זה הליך יותר איטי. זה גדיד סלקטי ־ בי ולוקח יותר זמן". לא קשה לקטוף בחום הזה בקיץ? "כן, כל העבודות בקיץ הן קשות בעיקר בתמרים שזו גם עבודה בגובה. אבל אין מה לעשות, אנחנו עומדים בזה". רותם לא מתחרט לרגע על היותו חק ־ לאי ואפילו מרגיש סיפוק ברמה האישית להיות מגדל תמרים בישראל. "אני מר ־ גיש את החיבור לאדמה. זה עושה טוב לא להיות סגור במפעל אלא להסתובב בחוץ במרחבים. יש בזה גם חיבור לטבע ולעו ־ נות השנה". יש בזה גם ציונות? "אני מניח שכן. כל מי שגר פה כמוני בעמק בית שאן מבחינתי זה ציונות". אתה אוהב תמרים? "כן. אני אוהב את זן הדרי שהוא פחות ידוע. יש לו טעם מאוד מיוחד. אני גם אוהב את התמר הצהוב הברי, זה פרי עונ ־ תי ואין אותו כל השנה". הרווחיות נשחקת גם החקלאי יוחנן דה ולנסה, ממושב פצאל בבקעת הירדן, הוא בעל מטע תמ ־ ) הגיע לפצאל בתחילת 67 רים. ולנסה ( ו � בשנותיו הראשונות של המ 80 שנות ה־ שב והחל לעסוק בגידולי ירקות. עם הזמן תפתח גידול התמרים בבקעה, בעיקר בת ־ מרים מזן מג'הול, וגם דה ולנסה הצטרף ועד היום הוא מגדל תמרים במטע שלו

התמר גדל באזור מדברי ואנחנו מדינה מד ־ ברית. אזור הערבה, ים המלח ובקעת הירדן מתאימים מאוד לגידול תמרים, אבל עכשיו יש מדינות נוספות שנושפות בעורפנו". מחובר לאדמה תהליך הגדיד הוא מורכב ומתבצע באופן שונה מזן אחד של התמר למשנהו. "בברי הצהוב חותכים את כל האשכול ומביאים אותו לסככה", מסביר רותם, "בזן החייאני גודדים את כל האשכול ומנערים את הת ־ מרים לתוך מיכל; במג'הול הגדיד מתבצע אחרת לגמרי - אנחנו עולים לעץ ומורי ־ דים רק את התמרים המוכנים לתוך מג ־

יוחנן דה ולנסה. | " "האושר של חיי צילום: פרטי

18

12.8.2022 ˆ ידיעות העמק