עמק 13.06.25

איבוד זיכרון ו � שבועות היה הרב מוסאי מ 7 משך רדם ומונשם. הוא עבר ניתוח ראש מסובך וחמישה ניתוחים ברגליו, שהיו מרוסקות לחלוטין. לפני חודש הוא עבר עוד ניתוח ברגליים וכעת הוא נזקק לכיסא גלגלים, לתקופה קצרה בלבד. אחרי הניתוחים בחיפה הוא עבר לשיקום, תחילה ברעות בתל אביב ואחר כך לבית לוינשטיין, בכפר סבא. "לא זכרתי כלום. לא זכרתי איך הועו ברתי מרמב"ם לרעות. התחלתי לפתוח עיניים ולסגור בחזרה מהר, אומר מילה פה מילה שם. ואז התעוררתי והבנתי מה קרה לי", סיפר, "זה לא היה, קל אבל הכל משמים. ואז החל תהליך שיו קום אר ךו וקשה. הדבר הראשון שחיזק אותי הייתה העובדה שהילדים חזרו ללמוד כמו אריות. למדו תורה בכל הכוח והמשיכו לבקר אותי". עברת תקופת שיקום קשה מאוד. "קשה מאוד. כל חיי אני רגיל לפו עילות, לעשייה ופתאום לא הייתי מסוגל לעשות לבד דברים בסיסיים. הזמנים הכי קשים היו כשהייתי לבד ולא ראיתי את הילדים ולא יכולו תי לחבק אותם. הבנתי שאני במקום אחר ואני חייב להרים את עצמי. היו הרבה קשיים. למדתי ללכת מחדש, עברתי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ושעורי כושר לחזק את השרירים מחדש. לא יכולתי תחילה לקום לבד מהמיטה ולהסתובב. וכמובן שלא זכו רתי כלום. הזיכרון נפגע קשה. הצוות בבית לוינשטיין היה נהדר, עבדו איתי לאט-לאט והזיכרון החל לחזור. זה

יחזור והוא חזר ואני יכול לחזור לעבוד ולהעביר שיעורים. עדיין עושה פיו זיותרפיה שלוש פעמים בשבוע, ועדיין עובד כדי להתחזק. כשנפצעתי היו לי המון תיקים בטיפול, חלקם רגישים. אז העבירו חלק לדיינים אחרים וחלק המתינו לי. לשמחתי חזרתי לעבוד וגם להעביר שעורי הסכמה. אני עושה דבו רים שאני אוהב". מה הלקח העיקרי שלך מהמקרה? "אני למדתי שכשאדם מתעורר בבוקר, פותח עיניים, מסוגל ללכת, יכול להתעסק בכל העיסוקים היום- יומיים, זה לא דבר מובן מעליו. והוא צריך לומר תודה על זה. כל עוד זה קיים זה כאילו מובן מאליו, אבל ראיתי אצלי מה קורה כשאני לא מסוגל להסו תובב לבד בלילה במיטה, שהזיכרון לא עבד ושלא יכולתי ללכת מרוב כאבים. כל דבר שמסוגלים לעשות לבד צריך להודות. לפעמים אנשים מתלוננים על דברים חשובים יותר או פחות כמו תפו קיד שלא קיבל, משכורת שלא עלתה. אני לא אומר שזה לא חשוב, אבל צריך לקחת הכל בפרופורציות ובעיקר אל תקטינו דברים מובנים מעליהם, כמו לפתוח עיניים בבוקר, ללכת או לראות. צריך לנצל את העולם הזה לדברים טובים, זה המפתח אצלי וגם אצל בני משפחתי". מה הלאה? "יש לי עוד ביקורת ברמב"ם, לראות איך מצב הרגל. ואני חזור בכל הכוח לעבודה שלי. מקווה בלי כיסא גלגו לים, איעזר בקביים בשלב הראשון עד שגם אותם אזרוק. אשים מאחורי את כל מה שעברתי ואחזור לעיסוקים שלי הרגילים".

הרב מוסאי. רגליו היו מרוסקות לחלוטין

לחייך לאנשים ולכן אני חושב שרבים התחברו אלי. גם כאלו שלא הכירו אישית השתתפו בתפילות. אני תמיד השתדלתי להיות מאיר פנים לכל אדם כי כל אדם הוא עולם ומלואו". להודות להכל תשעה חודשים אחרי התאונה והרב מוסאי עוד לא חזר לעצמו, אבל הוא בהחלט צועד לכיוון. "הגוף חטף טראומה קשה מאוד", הוא מסביר על מצבו כיום, "לפני חודש עברתי עוד ניתוח ברמב"ם, בגלל חשש לנמק ברגל. הצילו את כף הרגל אבל לא את האצבעות. אבל לפחות יש לי רגל. עד לתאונה היה לי זיכרון מעולה. פתאום לא זכרתי את השמות של אשתי והילו דים. עבדו איתי קשה מאוד שהזיכרון

מסע ארךו ואני עדיין עובר גם היום פיזיותרפיה". אתה יודע שבזמן שהיית מורדם מונשם נערכו תפילות המוניות לב־ ריאותך? "שמעתי על זה אחרי שהתעוררתי. זה מאוד ריגש אותי. אני תמיד דאגתי "עבור אשתי החל מסע חיים אמיתי. היא חילקה בני 4 את עצמה בין משפחה. תחילה לא היה לה מה לעשות אצלי כי הייתי מורדם ומונשם. היא עברה תקופה מאוד קשה ומורכבת"

בין המוות והחיים

13.6.2025 ˆ ידיעות העמק 10