עמק 14.06.24

הניצחון של משי

הילדה ששנאה את עצמה בגלל היותה כבדת שמיעה פליסה את דרכה בעולם החינוך והפכה למורה ומנטורית לילדים עם עכשיו משי שטרית מיבנאל לקויות שמיעה מספרת איך ניצחה את המגבלה, מה קרה כשהתלמידים שלה גילו שיש לה מכשיר באוזניים כמו שלהם, איך שיחה מרגשת גרמה לה לכתוב ספר ילדים מכונן ועל המאבק להביא לשינוי במרחב הציבורי עבור אנשים עם מוגבלויות

/ דניאל דדון /

/ צילום: אפי שריר /

) מהמושבה 28( כשמשי שטרית יבנאל הבינה שהיא לקוית שמיעה בשתי האוזניים היא קיבלה עם עצמה החלטה שהמגבלה הזו לא תמנע ממנה להגשים את כל החלומות. ואכן, בעזרת כוח רצון, נחישות ואומץ בלתי רגיל היא התגברה על כל מכשול, כבשה יעדים וגם החלי־ טה להקדיש את חייה עבור ילדים עם לקויות שמיעה. היא למדה תואר ראשון ושני בחינוך מיוחד, כתבה ספר ילדים 'המיוחדת במינה' שמשמש ככלי חינוכי ראשון במעלה להסברה על מגבלת הש־ מיעה והחלה ללמד ילדים עם לקות, כמו שיש לה, במסגרת מרכז 'שמע' בבתי ספר בטבריה. למה אני שונה כשהיתה שטרית בת ארבע היא אובח־ נה לראשונה עם לקות בשמיעה. האבחנה באה לאחר הפער שנוצר בינה לבין בני גילה בתחום הדיבור. בעוד הם הצלי־ חו כבר להגיד משפטים שלמים ולנהל שיחה, שטרית התקשתה בכך מאוד. "ההורים לקחו אותי להתפתחות הילד ושם עשו לי בדיקת שמיעה ונמצא שיש לי ירידה בינונית חמורה בשמיעה בשני האוזניים. ההורים שלי לא ידעו איך לעכל את הבשורה הזאת, נפלו להם הש־ מים", היא מספרת. החלה שטרית להרכיב 4 כבר מגיל מכשירי שמיעה והשתלבה במרכז שמע ובגן מיח"א בטבריה. בכיתה א' שולבה במסגרת רגילה בבית הספר 'נפתלי' ביבנאל ונעזרה במורת שמע, אסנת שחף, שהיום היא הקולגה שלה לעבודה. "היא עזרה לי וליוותה אותי במשך שש שנים, גם בהיבט הלימודי כדי לצמצם פערים וגם בהיבט החברתי". באותו זמן הייתה מודעות לכבדי

שטרית מלמדת על הספר שלה | בכיתה צילום: פרטי

ההכלה ואת לקות השמיעה".

עניין של רצון אחרי התיכון התנדבה לצבא ושירתה שירות מלא כמדריכה בחיל האוויר. "כשהגעתי לגיל גיוס נתנו לי על השולחן שתי אפשרויות: או שירות לאומי או שירות צבאי בהתנדבות, ולא היה לי שום ספק שאני עושה שירות צבאי ולא רק שירות צבאי אלא שירות משמעותי. רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה ומסוגלת. עשיתי בגרות מלאה. לא הייתה סיבה שלא אצליח. הייתי גם מדריכה בצופים. כל ההצלחות הק־ טנות האלו גרמו לי להאמין בעצמי. בצבא החלום הגדול שלי היה להיות מדריכה בחיל האוויר, בהתחלה כמו־ בן שקיבלתי סירוב והגעתי עד מפקד חיל האוויר בקריה בתקווה שהוא יקבל אותי להדרכה בחיל האוויר. הסברתי לו את המשמעות של זה וכמה זה חשוב לי. התקבלתי והייתי מדריכה שנתיים בחיל האוויר בתפקיד מאוד משמעותי בפלמחים. הדרכתי בפני טייסים ובפ־ ני כל צוות התעופה. בשירות הצבאי תמיד הייתי עם שיער אסוף, כי לא היה

לי באוזן וחשפתי את זה בפני הכיתה וגם בפני כיתות אחרות, אז הילדים כבר קיבלו את זה. הייתה מודעות והשתל־ בתי כתלמידה רגילה. גם אסנת, מורת השמע, עזרה לי מבחינה חברתית לה־ שתלב בכיתה ובזכות הביטחון שההורים נתנו לי השתלבתי גם בקהילה בחוגים. זה מה שעזר לי לפתח את הכישורים החברתיים ולהסתדר בחברה". בחטיבת הביניים חוותה שטרית משבר שהקשה עליה להשלים עם המגבלה שלה. "כל שנות היסודי הייתה עבודה של קבלה עצמית להכיל את המגבלה - עבודה עם מורת שמע, עם מטפלת רגשית ועם ההורים שלי. כשעליתי לח־ טיבה הגעתי לשכבה עם המון תלמידים ומורים חדשים. זה גיל ההתבגרות והיה שוב משבר שעוד פעם התביישתי בל־ קות שלי. הייתי הולכת עם שיער פזור גם בשיעורי הספורט בשיא החום. הייתי משקרת שאני לא לקוית שמיעה. הת־ ביישתי בזה נורא. רק החברות הקרובות ידעו. לאט-לאט עם עבודה מחדש על עצמי, עם השנים קיבלתי מחדש את

השמיעה? שנה ויותר 20 "לא כמו היום. לפני פחות ידעו מה זה מכשיר שמיעה. המכ־ שיר היה גדול והיה נראה מוזר. היום הם בקושי נראים". בבית הספר היסודי חוותה שטרית קשיים בעיקר מבחינה לימודית. "הק־ שיים נבעו בעיקר ממורים שלא דיברו עם הפנים אליי כי אני נעזרתי בקריאת שפתיים כמו הרבה תלמידים כבדי שמיעה. זה יצר אצלי המון תסכול וש־ נאה כלפי עצמי. שאלתי את עצמי למה אני שונה. היו לי המון קשיים בקבלה עצמית. הרגשתי מאוד חלשה. אני חו־ שבת שאם בזמנו היה לי את פרויקט 'קול הנתינה' שהתחיל במרכז שמע לפני שמונה שנים ומגביר את תחושת המסוגלות, את הדימוי העצמי והביטחון היה לי הרבה יותר קל. הייתי מגלה את החוזקות שיש בי עכשיו". בהיבט החברתי השתלבה שטרית בבית הספר באופן מלא, בעיקר בזכות אומץ הלב שלה. "בכיתה א' ערכתי שי־ עור הסברה לתלמידים. סיפרתי מה יש

14

14.6.2024 ˆ ידיעות העמק