עמק 14.06.24

תרבות

/ דניאל דדון /

ב � של התל אחר מספר שנםםי טויות החליט שבתאי גל און-גולדמן, ההיסטוריון הבלתי רשמי של כפר תבור ומי שמכונה שר ההיסטוריה של הגליל, לכתוב את סיפור חייו. הוא צלל אל תוך זיכרונותיו, סרק כל אלבום אפשרי, אסף חומרים, דייק את התאריכים ואחרי שגיב בש את הקו הכללי התיישב מול המקלב דת וכתב. וגל און-גולדמן יודע לכתוב. תשעה חודשים אחרי שלקח על עצמו את המשימה, אולי הכי אישית שלו, יצא לאב חרונה ספרו האוטוביוגרפי - 'הבזים כבר עפו'. זה מסמך היסטורי מרתק ואפילו חשוב על ציונות, ראשית ימי המדינה ואהבת הארץ. תשעה חודשי כתיבה ב � ) נשוי ואב לאר 87 גל און-גולדמן ) עה, שניים מהם מתגוררים בכפר תבור, וסב לעשרה נכדים, הוא נצר למשפחת גולדמן ממקימי כפר תבור. הוא עסק שנה ולאחר צאתו לגמלאות 30 בחינוך התפנה לעסוק בכתיבה ועריכת ספרים. ספרים וכתב 70 בסך הכל הוא ערך כ שישה. הספר האחרון שיצא כאמור הוא האוטוביוגרפיה על חייו: 'הבזים כבר עפו'. "כשהייתי ילד בכפר תבור, היו שלושה עצי אקליפטוס ענקיים, ליד בית הספר הראשון בכפר תבור שהיום הוא ספרייה", מספר גולדמן על הבחירה בשם המסתוב רי של הספר, "לקראת ערב, אלפי בזים היו באים לנחיתת לילה בעצים. הייתי משקיף עליהם ועוקב אחריהם. לאט לאט הבחנתי שמספרם התמעט והולך. התברר לי שהעכברים בשדה היו מזיב קים לחקלאות והחקלאים היו מרעילים אותם. הבז שאוכל גם עכברים, מת גם הוא מההרעלה. לאט-לאט נעלמו הבזים ולגביי כשהבזים עפו, גם ילדותי נעלב מה. כשיצאתי לגמלאות, לא הסתכלתי אחורה. זה לא דגדג לי בידיים, לגביי זו כאילו ילדות שנייה". ההחלטה על העלאת קורות חייו על הכתב התגבשה אצלו לאחרונה, בעקבות בקשות חוזרות ונשנות של נכדיו שהיו להוטים לשמוע את סיפור חייו השזור בדברי ימיה של כפר תבור. "היה חשוב לי שנכדיי יקראו את הסיפורים. כל הזמן הנכדים שאלו אותי שאלות כשסיפרתי להם על ילדותי. הם היו סקרנים ואמרתי שאני אוציא להם ספר. אשתי ואני גיבב שנו את הדבר הזה לאט-לאט. כל אחד מהנכדים קיבל ספר מתנה עם הקדשה. בזמני כשהייתי ילד לא היו סמארטפוב נים והרבה דברים אחרים, ידענו לשעשע את עצמנו". כתיבת הספר ארכה תשעה חודשים, עמודים בו 250 בסיומם יצא הספר בן מספר גלאון-גולדמן את פרקי חייו בליווי תמונות רבות המלוות את הספר: "סיפרתי על הילדות ועל מהלך החיים, על הצבא ועל עבודתי החינוכית".

שבתאי גל און-גולדמן. לא הדפיס הרבה צילום: | עותקים שקד גולדמן

צילום: אוסף משפחת גולדמן

הנער גל און-גולדמן

השכלה זה כוח כפר תבור של ילדותו ונעוריו של גל און-גולדמן היא כבר לא אותו הדבר. שיב נויים רבים עברה מאז נולד. "אני מתגעגע בעיקר לאווירה של פעם, לא לתנאים הפיב זיים. אני מעדיף לנסוע במכונית עם מיזוג אוויר, לשחות בבריכת שחייה - מה שלא היה פעם", סיפר למה הוא מתגעגע, "אני אוהב שיש מדרכה, תאורה וללכת להצגת תיאטרון מה שלא היה אז. אבל אני מתגעב גע לאווירה שהייתה פעם. לא נעלו דלתות בבתים ולא חששנו מגנבים. ידענו שאם היה גנב זה היה אחד שבא מבחוץ". החזון של המשפחה שלך שהיו ממקימי כפר תבור אכן התגשם? "הם לא חשבו על התקופה המודרנית. 1882 סבא רבא וסבתא רבתא עלו לארץ ב והיו ממייסדי ראש פינה. היו להם שבעה ילדים, ארבעה מהם עברו עם הזמן לכפר . החזון שלהם היה 1901 תבור שהוקמה ב להקים מדינה עברית. הם לא ידעו אם כפר תבור תהיה גדולה. כשהקימו את כפר תבור חקלאות הייתה הפרנסה העיקרית. היום מספר החקלאים ירד". אבל בשנים האחרונות היא התרחבה. היא הפכה כבר להיות מועצה 1949 "ב מקומית והמושבה התחילה לגדול, היום 5,000- משפחות ובסך הכל כ 1,400- יש כ נפש. הרבה משפחות צובאות על המועצה כדי לעבור לגור בכפר תבור כי איכות החיים טובה פה. כשאני רואה בחג העצב ילדים על הבמה הלב מתחיל 200 מאות לפרוח. חוץ מזה, עברתי כל כך הרבה בחיי שאני יודע שהכול משתנה". מה הדבר הכי חשוב שצריך לקרות לד־ עתך עם כפר תבור בשנים הבאות? "חשוב לי שרמת ההשכלה של התושבים תהיה גבוהה. יש לי ארבעה ילדים, כולם בעלי תואר שני ובן אחד הוא כבר ד"ר להיסטוריה. אני חושב שהשכלה זה כוח. אני מסביר את זה לנכדיי. דלתות נפתחות בפני משכיל יותר מאשר מי שאינו משכיל. אני אשמח אם זה יקרה".

אלה הם חיי מכפר תבור 87־ ההיסטוריון שבתאי גל און-גולדמן בן ה הוציא לאחרונה אוטוביוגרפיה - מימי ילדותו ב'מסחה' ולאורך כל תחנות חייו ‰ עכשיו הוא מספר מה הביא אותו לכתוב ספר על עצמו, למה קרא לו 'הבזים כבר עפו' ואיך הוא משתלב במושבה שכבר שינתה את פניה

לסנן את החומרים אחת מהאנקדוטות בספר הייתה בתקופת לימודיו בסמינר, אז ניצתה בו האהבה למילה הכתובה ולניקוד העברי. "אני זוכר בסמינר, המורה ללשון שאהבתי אותו והוא אהב אותי, כתב על הלוח משפט קצר: 'מזה בן מזה הוא יזה', מזה הוא כהן. הוא התכוון לקרוא לאחד התלמידים שינקד את הקטע, הסתכלתי מסביב וראיתי שאף אחד לא מתנדב לקום. קמתי והלכתי על הלוח וניקדתי את הקטע בדיוק באופן הנכון. המורה צעק עלי ואמר: 'אתה יותר לא קם ללוח'". במהלך חייו למד גלאון-גולדמן גם בלשנות ובנוסף לספרים שהוציא לאור הוא כתב עד כה כאלף מקאב מות שונות בחרוזים. "אהבתי את המקצוע, חגגתי 87 "כשמלאו לי עם המשפחה והתמונות מופיעות בסוף הספר. גם הנשיא בוז'י הרצוג בירך אותי ויש קוד בספר, שכשסורקים אותו רואים את הנשיא מברך אותי"

אולי משום כך אני גם כותב. כשאני משתב עמם אני כותב ולכן לא משעמם לי, למרות גילי ולמרות היותי גמלאי". מה אתה מצפה שיקרה עם הספר? "במסיבת השקת הספר כל מי שהגיע 200 קיבל עותק. ספר למשפחה. הדפסתי . אני לא מפיץ 40 עותקים ונשארו לי כ אותו, חילקתי אותו חינם. זה לא ישנה לי. גם כך אין לי הרבה עותקים. את הספר על כפר תבור הפצתי והמועצה הייתה קונה ממני, כל תושב כפר תבור חדש קיבל מתנה ספר כדי שיכיר את המושבה". באלו קשיים נתקלת במהלך הכתיבה? "מאחר וידעתי לראיין אנשים. ניסיתי לראיין את עצמי, תוך כדי היו עולים דבב רים אחרים. אני בטוח שהרבה דברים לא כתבתי, אבל אני לא מצטער, כתבתי דבב רים עיקריים שהיו בעיניי חשובים. הקושי היה בעיקר לסנן את החומרים - מה ייכנס ומה לא ולהדביק אותם בסדר הכרונולוגי הנכון. קושי נוסף היה גם מתי לסיים ולהב פיץ את הספר, בעיקר כי אני כבר לא ילד. ו � חגגתי עם המשפחה והתמ 87 כשמלאו לי נות מופיעות בסוף הספר. גם הנשיא בוז'י הרצוג בירך אותי ויש קוד בספר, שכשסוב רקים אותו רואים את הנשיא מברך אותי".

18

14.6.2024 ˆ ידיעות העמק