עמק 16.12.22

| זירת הפיגוע צילום ארכיון: יריב כץ

| מיכל מור ז"ל צילום: באדיבות המשפחה

דניאל דדון

הרב ליאור גבאי מעפולה, מנכ"ל רשת מעונות היום נאות מרגלית, לא ישכח לעולם את היום הנורא

ההוא שבו נרצחה אחותו מיכל מור ז"ל. באותו יום הוא נסע לירושלים, כשתחושה שנה 21 רעה אחזה בו והוא החליט לחזור. אחרי הפיגוע הנורא בתחנה המרכזית בע ־ פולה הוא מספר על ההתמודדות עם הכאב ואיך הזיכרון לא התעמעם, לא אצלו ולא אצל אנשים אחרים שהכירו אותה, שעדיין מתייצבים מדי שנה באזכרה השנתית, כמו זו שנערכה ביום שלישי שעבר - זוכרים ולא שוכחים. תחושה רעה מיכל מור ז"ל נולדה וגדלה בעפולה. אביה הוא הרב אשר גבאי ששימש מעל שנה רב המועצה האזורית גלבוע ויצא 35 לאחרונה לגמלאות; אמה מרים היא מח ־ נכת ומורה בבתי ספר שיצאה אף היא לגמלאות. משניהם ספגה מיכל ז"ל את ערכי הנתינה לציבור. כבר בגיל צעיר, , שימשה כמנהלת מוסדות 27 בהיותה בת החינוך נאות מרגלית בעפולה שכוללים מעונות יום, גני ילדים, מועדונית לילדים אתיופיים ומסגרות של צהרונים. , היא 2001 בנובמבר 27 ביום שלישי, נסעה ברכבה הפרטי לתחנה המרכזית בעפולה לאסוף את אחת המדריכות של משרד החינוך. באותו זמן שני מחבלים מארגון הפתח והג'יהאד, שהגיעו מג'נין, פתחו בירי לכיוון התחנה המרכזית לעבר העוברים והשבים שירדו מרכבם. אחד החיילים שהיה בתחנה, עודד אברהם, נמלט לכיוון רכבה של מיכל שהציעה לו לעלות. המחבלים, שרצו אחרי החייל, ירו לעברם וכתוצאה מכך החייל נפגע ונפצע ומיכל נפצעה באורח אנוש והובהלה לבית החולים, שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. בפיגוע הקשה נרצח גם נועם גוזו ־ מהמושב רמת צבי ועשרה 23 בסקי ז"ל, בן בני אדם נפצעו באורח קשה. מיכל ז"ל, במותה, הותירה אחריה את הוריה, 27 בת בעלה ושלושה ילדים קטנים. אחיה הרב ליאור גבאי, מנכ"ל רשת מעו ־ נות היום נאות מרגלית, זוכר היטב את אותו יום נורא. "אני הייתי בקשר הדוק עם מיכל כאשר מדי יום דיברנו שעות על גבי שעות. באותו יום נסעתי לירושלים וכשה ־ געתי לירושלים היתה לי תחושה רעה. אמ ־ רתי לנהג 'אני לא יודע מה קרה, אבל אנחנו חוזרים לעפולה'. בדרך חזרה שר הבריאות דאז ניסים דהן עדכן אותי על הפיגוע הקשה ודאג שבכניסה לבית החולים מנכ"ל בית החולים יקבל אותי ואת הוריי". ללוויה של מיכל ז"ל שנערכה בעפולה הגיעו אלפים רבים מתושבי העיר. "זו היתה טרגדיה ברמה לאומית. אני חושב

שנה לפיגוע בתחנה המרכזית בעפולה 21 "מיכל ז"ל נגעה בלב של הרבה אנשים" ביוםשלישי שעבר נערכהאזכרה למיכל מור ז"ל, תושבתהעירשנרצחה בפיגועהקשה כשמחבליםפתחו בירי לעבר העוברים והשבים בתחנה ‰ אחיה, הרב ליאור גבאי, מספר השבוע על הקשר ההדוק בין השניים, על הדאגהשלה לזולת כמי שניהלהארגון גדול - שנהאחרי האירוע 21" ‰ מוסדותהחינוך נאותמרגליתבעיר - ועל הדרכים להנצחתה הרבהאנשים באים לאזכרה ואומרים: 'לא נשכחאתהטרגדיההזו'"

שנה 21 היום מרגישים בחוסר. אנחנו אחרי האירוע הזה והרבה אנשים באים לאזכרה ואומרים 'אנחנו לא נשכח את הטרגדיה הזו, אנחנו לא נשכח את מיכל'. שנה הם באים לבית העלמין 21 גם אחרי ולבית הכנסת לאזכרה, רק בשביל להר ־ גיש שייכים לסיפור הזה". איפה החיסרון שלה פוגש אותך היום? "בכמה וכמה היבטים: בהיבט המשפחתי מיכל היא אחות יחידה שלי שהיתה חברה טובה וסוג של אשת סוד. התייעצתי איתה הרבה והיא היתה חסרה וחסרה עדיין. היא הותירה שלושה ילדים, בשבוע שעבר חגגנו את חתונתו של הבן האמצעי שלה. הילדים חיים את אמא שלהם; אמנם היא נפטרה כשהם היו מאוד צעירים, אבל הם בקשר יומיומי עם הוריי. הם גרים במר ־ כז, אבל לפחות פעם בחודש באים להורים שלי לשבתות וגם בחגים ובחופשות. הם מעורבים יום-יום בבית של ההורים שלי ושם אין יום שמיכל לא נמצאת, בשכול ובשמחה, בחגים ובחופשות. הם מעורים ומכירים את הסיפורים עליה. לחתונה בשבוע שעבר הגיעו עשרות אנשים שהיו שנה. הם אמרו 21 קשורים למיכל לפני שזה חשוב להם להגיע ושהם מרגישים שייכים למיכל. היא נגעה בלב של הרבה אנשים".

שעפולה לא ראתה לוויה כזו מאז ומעו ־ לם. הגיעו שרים, רבנים ראשיים, אישי ציבור", מספר האח. איך ההורים התמודדו אחרי האסון? "הוריי ספגו את הכאב באצילות מיוחדת. הם השכילו לאחר מכן להחיות את מיכל במפעלי הנצחה רבים שאני שותף לחלקם. בנינו כמה מסגרות חינוך לעילוי נשמתה כמו מעון יום, 'מעונות מיכל' ברחוב מנחם, ומעון יום בשכונת רמת שלמה בירושלים שנבנה להנצחתה ומקווה טהרה ברחוב כורש בעפולה שה ־ מועצה הדתית יחד עם העירייה החליטה לקרוא על שמה ואני עזרתי בזמנו בה ־ שגת תקציב להשלמתו. במקביל הקימה המועצה האזורית גלבוע מקווה טהרה במושב אדירים לעילוי נשמתה. בספרייה העירונית יש אגף תורני שקרוי לעילוי נשמתה ושני ספרי תורה שהוכנסו לעילוי נשמתה. מפעל ההנצחה שלה חי וקיים בזה שאנחנו מקפידים לקיים שיעורים תמי ־ דיים כסדרם לעילוי נשמתה ומשתדלים להעביר גם לדור הצעיר את התרומה הח ־ שובה שלה לקהילה". מרגישים בחוסר תרומתה של מיכל לעיר כמי שהיתה מובילה מרכזית בתחום החינוך בעפולה

היתה גדולה. "ראש העיר דאז יצחק מירון הוקיר מאוד את מיכל וביקש ממנה להיות מעורבת בפורומים חברתיים וקהילתיים עירוניים שדיברו על הדיאלוג של הגיל הרך ועל כל נושא החינוך בעפולה", מספר האח, "האירוע היה בשבילו עד כדי כך טרגי שהוא נסע באותו יום לארצות הב ־ רית וכשהוא נחת ואמרו לו שמיכל היא זו שנהרגה בפיגוע הטרור, הוא אפילו לא יצא משדה התעופה, אלא עלה למטוס בח ־ זרה ארצה". מה הזיכרון האחרון שלך ממיכל? "יום קודם דיברתי איתה והיא אמרה לי 'יש לי עומס, אני חייבת מחר לרוץ לרו ־ פא לבדיקה'. אמרתי לה 'תישארי בבית מחר', אבל היא סירבה בתוקף, היא אמרה לי, 'אם אני אקח יום חופש ואם מישהו יזדקק לי מה אני אגיד'. היא אמרה שיש אנשים שהיום הזה חשוב להם ואם היא לא תתן להם מענה, אז לא יהיה מי שיענה להם. זו היתה מיכל והדאגה לזולת היא מה שאפיינה אותה. היא ניהלה ארגון כל כך גדול עם צוות של גננות ומורות שהיתה עבורם ממש כמו אמא, למרות שבגילה היתה יכולה להיות בת של חלקן הגדול. הורים רבים מצאו בה אוזן קשבת לבעיות, החל משלום בית ועד בעיות סוציאליות כאלה ואחרות. במרוצת השנים קיבלנו מאות פניות של הורים ושל ילדים שעד

"יום קודם דיברתי איתה והיא אמרה לי 'יש לי עומס, אני חייבת מחר לרוץ לרופא לבדיקה'. אמרתי לה 'תישארי בבית מחר', אבל היא סירבה בתוקף, היא אמרה לי, 'אם אני אקח יום חופש ואם מישהו יזדקק לי מה אני אגיד'

30

16.12.2022 ˆ ידיעות העמק