עמק 19.04.24

מישהו לרוץ איתו צילום: ענת | חרמוני

במהלך חג הפסח, באפריל, 22-30 בין התאריכים עיריית נוף הגליל תצא לחופשה מרוכזת. יחידות העירייה המספקות שירותים חיוניים ימשיכו לפעול כרגיל: פיקוח ושיטור עירוני, תברואה, ניקיון ורווחה במתכונת חג (תורנות למקרי חירום) עיריית נוף הגליל חג פסח שמח וכשר לתושבי נוף הגליל ולכל בית ישראל רונן פלוט, ראש העיר סגניו, חברי מועצת העיר ועובדי העירייה

בנוכחות בוחנת ממשרד החינוך. "אני מרוצה מהתוצאה", הודתה זק, "ההצגות היו מוצלחות, גם ברמה היצירתית. הת־ למידים הציגו רמה גבוהה של כישרון וזה היה שלהם ובשביל מורה לתיאטרון זה מעורר גאווה". בערב של אותו יום ראשון הציגו התלמי־ דים את שלוש ההצגות באירוע הסיום של לימודי המגמה בהשתתפות הורים, חברים, תלמידים, מורים, מנהל בית הספר גיא צליל ובוגרי המגמה משנים עברו. "הערב המסכם היה בשבילי סגירת מעגל או עיבוד ראשוני של האבל", ציינה זק בהתרגשות, "עד שלא עשינו את זה, היה קשה לקלוט את מה שקרה. התהליך הזה של הפקת המחזות אפשר לי אישית לעבד את כל האבל הזה. הגיעו המון בוגרי המגמה שידעו במה מדובר. הם פשוט באו להיפרד מהחברים שלהם. זה היה חזק ומרגש. מב־ חינתי השיא היה לראות את החבר'ה האלה שלמדו עם מאיה, נועה ורותם". בר דוד-מטליס גם ציינה שהתרגשה לפ־ גוש את הבוגרים שבאו לצפות בהצגות. "התחלתי לבכות כשראיתי אותם", סי־ פרה בר דוד-מטליס, "יש משהו בתלמידי מגמת תיאטרון שהם כמו הילדים שלי. אני אוהבת אותם. ממש התפרקתי. זה בא ממקום של דאגה ופחד ומתוך אהבה גדולה אליהם. כשהסתיים המופע הרגשנו כולנו כמה התיאטרון הוא דבר מרפא. כמה הוא מזכיר לנו את יופיו של האדם, הטוב שבאדם והבריאה של יש מאין. זה מרומם את הנפש בתקופה שכזו שבה הרוע נמצא בכל פינה וכל כך קרוב אלינו".

הרוש ז"ל מרמת דוד נפל בעזה. הידיעה הזו בשילוב המשפחות שהגיעו הפך את הערב הזה לטעון רגשית. זו הייתה סיטואציה לא נורמלית. בערב הזה חיבקנו את המשפחות דושי ופודר". איך כמורים מתמודדים עם אובדן של תלמידים. זק: "שלושתם היו התלמידים שלי. הכר־ תי אותם טוב. היה בינינו קשר מיוחד מאוד. באוקטובר היה קשה. תחילה פרסמו 7 ה שמאיה נעדרת וזה גרם לי להרגיש נורא. הלב נפל. אחר כך פרסמו שנועה נעדרת וזה גרם לי לשאול את עצמי 'מי עוד? וכמה עוד תלמידי עבר אני הולכת לאבד'. כשפרסמו שרותם נפל זה היה בלתי נתפס. רק לפני שלוש שנים הוא סיים. אני ולירון לימדנו אותו והוא היה כל כך חי. אחד האנשים הכי חיים שהכרתי". בר דוד-מטליס: "את מאיה ונועה לא לי־ מדתי. את רותם כן. ילד עם נשמה גדולה שתמיד היו סביבו חברים. מותו היה עבורי בום בלב. זה היה קשה מאוד. רותם היה שובב גדול. מאוד חי ועם קסם אישי שאין להרבה ילדים. אי אפשר היה להתעלם ממנו. רותם תמיד היה שם בשביל החברים שלו ואף פעם הוא לא התלונן או התמרמר. תמיד אמר: 'מה שצריך אני פה'. זה גם מה שצריך לקחת ממנו וזה נאמר כל הזמן בחזרות". חזק ומרגש ביום ראשון, לפני שבועיים, הציגו הת־ למידים את הפקות הגמר (כל הצגה נמ־ שכה כחצי שעה) באולם התרבות ביפעת

המוקד העירוני יעבוד 24/7 במתכונת מלאה 04–6478888

הנצחה על הבמה

צילום: | ' גריניץ ענת חרמוני

18

19.4.2024 ˆ ידיעות העמק