עמק 19.07.24

תרבות

/ דניאל דדון /

הפסל 'מילה בסלע' שהוצב במגדל העמק

היצירה 'אנא במח'

צילומים: פרטי | דני קדם. שייך לאנשי הנצרה

יצירה נוקבת דני קדם מתמרת, אמן רב תחומי, יוצר אמנות לא כדי שהיא תהיה יפה לעין אלא כדי שהיא תשקף את המציאות שנה אחרי שהפך לאמן הוא 20 ‰ הישראלית המורכבת מסביר למה בחר לגעת בכל הפצעים שלנו כחברה

כשפרש מעבודתו שנה 20- לפני כ בשירות כוחות הביטחון, החליט דני קדם ) מתמרת להקדיש את עצמי לאמנות. 70( היום הוא אמן רב-תחומי שבעיקר מפסל באבן ובעץ, אך הוא לא מסתפק בפיסול. הוא כתב גם מחזות תיאטרון ובקרוב יפ־ רסם רומן היסטורי. מה שמייחד את קדם הוא השימוש שלו באמנות ככלי להעברת קדם, תושב תמרת מאז הקמתה מקדיש היום את חייו לאמנות. "כשפרשתי לגמ־ לאות היה לי ברור שאעשה את מה שתמיד רציתי", הוא מספר, "ניתקתי את עצמי לגמרי מתחומי הביטחון ותחומים עסקיים אחרים ופניתי לאומנות. לא רק פיסול, גם תיאטרון וכתיבה". למרות שהשתלם בסדנאות בארץ ובחו"ל, קדם מגדיר את עצמו כאוטודידקט: "באמ־ נות האבן שאבתי השראה בעיקר מברנקו־ שי, פסל גדול שהוא המאסטר של כל פסלי האבן. הייתי גם בהמון מוזיאונים ולמדתי וחקרתי". קדם לא מגביל את עצמו לסגנון או חומר אחד והרשה לעצמו להתנסות בהרבה תחו־ מים, גם בעץ ובאבן, גם בעבודת פסיפס, ופה ושם גם ציור. מה שמושך אותו במיוחד לפיסול הוא היכולת להפוך גוש אבן למשהו חי. "מיכאלאנג'לו, אבי אבות הפיסול, אמר פעם שהוא רק משחרר את הדמויות הכבו־ לות בתוך האבן. הפיסול זה משהו עם נשמה ומשמעות, זה קסם לי ומשך אותי מאוד. אמנות בכלל היא מרכיב מאוד חשוב בחיינו כי היא מבטאת צרכים מעבר לצרכים הג־ שמיים, היא לנשמה. מאפשרת דמיון, מא־ פשרת לשחרר את כבלי היומיום ובעיקר לבטא רעיונות שיש לך". יצירותיו של קדם משקפות את המציאות הישראלית על כל מורכבותה. בתערוכה מסרים חברתיים נוקבים. לתוך הנשמה

העיר דאז היה איתי, ואז ראינו את הרב הספרדי הראשי של העיר צועד לכיווננו. ראש העיר קרא לו ואמר: 'כבוד הרב, בוא תראה ש"ס', ובאמת ערמת הספרים היא שישה ספרים, אבל לא מתוך כוונה לע־ שות שישה סדרי משנה. הרב נורא שמח לראות את הפסל וזה עבר בשלום. הפסל עד היום מונח שם. גם פה בתמרת יש לי עבודה במרחב הציבורי אבל רוב העבו־ דות שלי הם יותר למרחב הפרטי". מתוך המועקה בשנים האחרונות, קדם מתמקד בשימוש בחומרים לא שגרתיים. "בעקבות המלחמה יצרתי עבודות מבתי נרות נשמה שאספ־ תי מבתי קברות. אספתי ודמעתי תוך כדי האיסוף. מהבתים שכבר החלידו השתמשתי כחומר לפיסול. זה מה שבעיקר ביטא אצלי את הכאב של השנה האחרונה. באחת הע־ בודות שלי אספתי תיבות דואר ישנות וח־ לודות. תיבת דואר מסמלת בית ומשפחה, את הזהות שלך. יש לנו היום מאות אלפים מפונים, אבל אין להם בית, לכן תיבות הדואר שלי קצת עקומות". מה אתה רוצה שיקרה עם העבודות שלך? לאן הן יגיעו? "החלום שלי שהן כמובן יוצגו בגלריות. בחלקן אלו לא עבודות שאנשים ישמחו לת־ לות על הקיר בסלון אבל הן בעיקר מבטאות את מה שמעיק עלי. אני יוצר מתוך הרעיון מה לוחץ לי ומה אני רוצה להביע ואיתו אני מתקדם. נעמי שמר בשירה 'היאחזות הנח"ל בסיני' כתבה שהיא פגשה בהיאחזות את 'ארץ ישראל האבודה והיפהפיה והנשכחת, והיא כמו הושיטה את ידה כדי לתת ולא כדי לקחת'. זו שורה חזקה מאוד. איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום. היום היא מושיטה את ידה כדי לקחת ולא כדי לתת. אני לא יכול במציאות הזאת לעשות עבודות שיהיו יותר ויזואליות ויפות לעין".

האחרונה של אמני העמק, הציג עבודה בשם 'אנא במח', המתכתבת עם הפיוט 'אנא בכח'. היצירה, שנוצרה לפני עשור, מדמה גרפיטי רחוב ומעלה שאלות נוקבות על כוח וריסון בחברה הישראלית. "זו אמירה שמכוונת לכולנו", הוא מסביר, "אני מחלק היום את החברה לאנשי ההדק ואנשי הנצ־ רה. השאלה היא מה חשוב יותר – היכולת להפעיל כוח או היכולת לרסן אותו. אני שייך לאנשי הנצרה. יש לנו את הרובה והשתמשנו בו המון, בואו נפעיל את הנ־ צרה". זו אמירה שרלוונטית גם היום לתקופת המלחמה? "בוודאי. לכן האוצרת בחרה את העבודה הזו לתערוכה למרות שיצרתי אותה לפני עשור, כי יש לה נוכחות שנמשכת".

בגלל איראן קדם לא חושש להביע את דעותיו על נושאים פוליטיים טעונים, כמו היחסים עם לבנון. "זה לא כמו הסכסוך הישרא־ לי-פלסטיני. לא היה כלום בינינו לבין לבנון במשך עשרות שנים, עם הלבנו־ נים ובעיקר עם השיעים בלבנון לא היו מחלוקות. הם אנשים פשוטים, הכרתי מאות מהם, עובדי אדמה חקלאים שרו־ צים להעביר את חייהם בעבודה ובחיק המשפחה שלהם. היום המחלוקת היא כבר בעיקר בגלל איראן ומחלוקת דתית, אבל אפשר היה מזמן לפעול אחרת. כשנכנסנו ללבנון, המלחמה הייתה בכלל 1982 ב נגד הפלסטינים. השיעים הלבנונים זרקו עלינו אורז בשמחה שבאנו לשחרר אותם". בין יצירותיו הבולטות של קדם נמצאת 'מילה בסלע', פסל מרשים במגדל העמק המורכב מערמת ספרים מאבן המונחים אחד על גבי השני. "הפסל הזה מזכיר לי את ארון הספרים היהודי. זו הייתה ממש עבודה פיזית והעירייה מיקמה אותו בכיכר בתוך העיר, ברחוב די מר־ כזי שיש בו הרבה ישיבות ובתי כנסת. באותו בוקר שחנכנו את הפסל והמנוף הוריד את הפסל לכיכר, אלי ברדה ראש

"בעקבות המלחמה יצרתי עבודות מבתי נרות נשמה שאספתי מבתי קברות. אספתי ודמעתי תוך כדי האיסוף"

18

19.7.2024 ˆ ידיעות העמק