עמק 19.11.21

בגיל יומיים נמסר מיכה וקנין לאימוץ, וגדל באושר כבן היחיד לשלום ותרז משלומי ‰ רוב חייו ידע שהוא מאומץ, אבל רק אחרי מות אמו העז לפתוח את תיק האימוץ, וגילה לתדהמתו שאמו הביולוגית וששת אחיו חיים בטבריה, לא רחוק מבית סבתו, אותה נהג לבקר כילד ‰ המפגש המרגש עם משפחתו החדשה טילטל את חייו ואת חייהם ידעתי שאני מאומץ, אבל לא חשבתי שאמצא שבט שלם"

מירית קושנ יר סטרומצה / / צילומים: נחום סגל , פרטי

וסיפרתי שכאן ביליתי את כל חופשות הקיץ, והיא אמרה בתדהמה, 'אנחנו גרנו מול הבית של סבתא שלך'. היו לי המון חברות בטבריה, אני לא מבין איך לא נפ ־ גשתי אף פעם עם האחיות והאח שלי. הם דור עשירי בארץ לעיראקים, אבל אני מרוקאי לכל דבר ועניין. מאז שנפגשנו כבר הספיקו להזמין אותי לחתונה, וכו ־ לם באו לראות אותי. עוד לא הספקתי לפגוש את כל האחיינים, אבל התכתבנו ודיברנו בטלפון. אחר מהם כתב לי הש ־ בוע 'תמיד היית חלק מאיתנו בסיפורים עליך, תמיד חשבנו שיהיה מעניין אם ניפגש במקרה ברחוב או שהילדים שלך עברו לידנו בלי שנדע. אושר ושמחה לדעת שאתה שלם היום! סבא היה אדם מיוחד, והמשפחה עברה דרך מפותלת ולא קלה, ואני רוצה שתדע שאנחנו כאן בשבילך'". העובדה שוקנין מצא את משפחתו הביולוגית אינה סוף המסע מבחינתו. "הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה, הייתי לבד והיום אני אחד משבט, ואני רוצה לעזור לאחרים לעשות את אותו דבר - להקים עמותה שתעזור לילדים למצוא את הוריהם ותסייע במקומות שהעובדים הסוציאליים מקשים לפעמים, ואני רוצה לפעול לחקיקת חוק שגם ההורים יוכלו לפתוח את תיק האימוץ, ולא רק הילד. "החיים הם סרט, מלאים בהפתעות. מי האמין שאפול לתוך שבט שלם של אחים ואחיינים? בנר שמיני של חנוכה אני מתכנן להזמין את כולם להדלקת נר וחגיגה משפחתית גדולה בשלומי".

בקשר יומיומי. עם אחותו לימור מזרחי

"הדלת נפתחה ונכנסה אישה יפה, גבוהה, בלונדינית. שוחה כל יום קילומטר בכנרת. הסתכלתי עליה, זאת האמא הביולוגית שלי? אמרנו שלום ולחצנו ידיים"

האב שלום ז"ל עם הנכד טל

מיכה הילד עם אמו, תרז וקנין ז"ל

"הגעתי למנוחה ולנחלה"

"תמיד היתה שמועה, שאמא הכחישה. קיבלנו את זה שהיא לא רוצה לדבר וזה עניין שלה, עד שהתחלתי להאמין שאולי באמת אין אח. ביום שבו האחיות שלי שיתפו אותי שמיכה מצא אותנו, הייתי בהלם. אנחנו מאושרות, התחברנו אליו ממש מהיום הראשון וגם האחיינים. קיבלנו אותו כאילו גדלנו ביחד, כי הוא איש מאוד חם. הוא כיבד מאוד את ההורים שלו, וכמו שהבנו מהסיפורים, גידלו אותו אנשים נפלאים. נראה לי שכשהכיר אותנו, קצת הצטער שלא פתח את תיק האימוץ לפני שנים. אם אנחנו לא מדברים יום אחד, זה ממש חסר לי. פתאום יש לי אח והוא יכול לעזור לי, מישהו שאני יכולה לסמוך עליו".

אחרי שקיבלו אישור של רב. יש עוד שלושה אחים יותר גדולים רק מהאבא – יוסי, לאה ואדלה. כולם חיים בטבריה, לכולם יש משפחות, וכל השישה לא עו ־ זבים אותי לשנייה". בתזמון מושלם, הטלפון מצלצל, ועל הצג מופיעה הכתובת "אחותי היקרה". לימור מזרחי, האחות הצעירה שבחבורה, מתקשרת כמו בכל יום בשבועות האח ־ רונים כדי לבדוק מה שלום האח שהופיע פתאום בחייה. היא מתגוררת בשכונת וינגייט בטבריה, עובדת בהוסטל, ומ ־ תקשה להירגע מהסיפור שמטלטל את המשפחה כולה: "לחשוב שיש לי אח, ושגדלנו אחד ליד השני בלי לדעת. לא הזיה?

שנה שההורים 20 "ידעתי כבר לפני נתנו ילד לאימוץ", אומרת אלית לוגסי, האחות האמצעית בין הבנות, "סבתא סי ־ פרה לי. אמא היתה צעירה מאוד, וחמישה ימים לאחר שמסרה את התינוק לאימוץ, היא התחרטה, אבל לא הסכימו להחזיר לה אותו. המפגש איתו היה כמו חלום מרגש, הוא כל הזמן אמר 'תפסיקו להסתכל עלי', ואני הרגשתי כאילו זכיתי במשהו". "אלית היתה זו שדרכה הבנתי כמה אבסורדי הסיפור שלי", אומר מיכה, "כי כשנסענו בטבריה ועברנו דרך שיכון ד', הצבעתי על הבית של סבתא שלי,

45

ידיעות העמק ˆ 19.11.2021