עמק 20.05.22

כאן היה

דולר לטון, זה מחיר אסטרונומי היום. גידלנו גם חרציות בבתי רשת וייצאנו אותן גם לאירופה בתקופת חגי הנוצ ־ רים. עשינו חקלאות שהיתה חקלאות מדהימה". איך היו החיים שם? "חיינו במה שהצפונים וכל מי שהגיע אלינו כינה 'גן עדן'". אתם גם הרגשתם ככה? "בסך הכול כן. עבדנו בתקופת החורף ובקיץ בגלל החום לא עבדנו. בתקופת העבודה בחורף היינו יוצאים מוקדם לשטח ולפני הצהריים היינו מסיימים יום עבודה כבר בגלל החום. היו גם סו ־ פות לא נורמליות. כשהיתה סופה אי אפשר היה לראות מטר קדימה. הכול היה מתמלא אבק ולא היה נעים בכלל. חווינו שם גם שיטפונות". חיבור עם הבדואים יש מקרה אחד של שיטפון שחקוק היטב בזכרונו. "באחד השיטפונות שו ־ טרי תחנת המשטרה שהוקמה בנביעות רצו לחלץ שלושה ביטניקים ישראלים ששכבו על החוף", מספר בלילה, "הם הזהירו אותם שעומד להיות שיטפון ושחייבים להתפנות מהחוף למקום גבוה יותר. היו הרבה נופשים על החוף, אבל שלושת הביטניקים לא רצו להקשיב. השיטפון הגיע והם נשארו על האי. הסכנה היתה שגם האי הזה ייעלם. תוך כדי השיטפון שני שוטרים נכנסו לג'יפ לכיוון האי, אבל הג'יפ התחיל לשקוע במים והם לא יכלו להיחלץ. הם היו תקועים בתוך כיס אוויר ואז אני ועוד בחור נכנסנו למים ופתחנו להם את הדלת מאחורה. חילצנו אותם בקושי. יצאנו מהמים חבולים ברגליים ובלענו גם מים מלאים בחול ובאבנים. זה היה סיפור לא פשוט, אבל הצלנו את השוט ־ רים. הביטניקים עצמם נשארו על האי, המים ירדו והם נשארו בחיים". הקשר עם הבדואים תושבי המקום היה חם וחברי ובלילה נזכר בסיפור שמטל ־ טל אותו עד היום. "הבדואים היו באים אלינו לבתי האריזה של החרציות כדי לאסוף את העלים אותם הם היו לוקחים כמזון לעזים. יום אחד, בימים האחרו ־ נים לפני הפינוי כשמיינו את הפרחים, היתה ערמה אחרונה שעמדה בפתח בית האריזה כשפתאום ראיתי בדואית עו ־ מדת בפתח עטופה כולה בבורקה כש ־ רואים רק את עיניה, עומדת ולא זזה. ראיתי שהיא לא אוספת את העלים ואמרתי לה בערבית: "'את רוצה את העלים'? קחי, אין בעיה, למה את לא לוקחת?' והיא רק מסתכלת עליי. אחר כך היא שאלה אותי בערבית 'אתה אבי?' אמרתי לה 'כן, ומי את?', ואז היא אומ ־ רת לי: 'אני אמא של רמדאן'. רמדאן הבן שלה עבד אצלי בבית האריזה אבל אותה לא הכרתי. אשתי הכירה אותה לפני כשנתנה לה המון בגדי קיץ שכבר לא היינו צריכים לקראת הפינוי - שתי שקיות גדולות של בגדים. כשהיא אמרה לי שהיא אמא של רמדאן היא באה אליי, חיבקה אותי ואמרה לי 'אבי, אל תשכחו אותנו. אני לא יודעת מה יהיה עם המצ ־ רים', ואז היא הורידה טבעת מהיד שלה. טבעת זולה כזו שקונים מאל עריש וע ־ נדה לי אותה על האצבע, מחבקת אותי

דנ יאל דדו ן

המקום הזה שנה 40 לפני היה מעוז מבצרם, בית שבו גידלו את ילדיהם ועבדו לפרנסתם בחקלאות. בשבוע שעבר חזרו בני משפחת בלילה, היום מתל עדשים, לביקור מרגש במו ־ שב שבו התגוררו כעשר שנים, נביעות שבסיני, לבית שהותירו מאחור לאחר הפינוי מחצי האי והחזרתו למצרים. מכונת הזמן עצרה מלכת כשהבית נותר עדיין על תלו, אך איש לא מתגורר בו; כתובת קטנה של בן המשפחה מתנו ־ ססת על אחד הקירות, תזכורת לעובדה שפעם היו כאן חיים. גן עדן וננטש 1971 המושב נביעות שהוקם ב־ שכן בצדו המזרחי של חצי האי 1982 ב־ 65 סיני, בנואיבה, לחוף מפרץ אילת, כ־ ק"מ מדרום לאילת. אבי ועפרה בלי ־ , זמן קצר 1972 לה הגיעו למושב בסוף לאחר שהתחתנו. הם הכירו בצבא: אבי היה מפקד סיירת נח"ל בערבה ועפרה היתה האלחוטנית שלו. "אחד הקצינים ירד להקים יישוב חדש וביקש שאע ־ זור לו. אמרתי לו 'אני אעזור לך אבל בתנאי שאני רואה קודם את המקום'", מספר אבי על ההחלטה שהובילה אותם לבנות את חייהם בנקודה המרוחקת בסיני, "נסענו יחד לנביעות, ראיתי את .1972 המקום ונדלקתי. זה היה בסוף גרנו שם מההתחלה ועד הפינוי. היינו המשפחה השביעית במקום. אחר כך עסקתי בקליטה של משפחות חדשות משפחות. מה שעצר 36 והגענו עד ל־ את הקליטה של משפחות נוספות היה הסכם השלום עם מצרים שנחתם ."' 77 ב־ ביססו בני משפחת 1982 עד הפינוי ב־ בלילה את חייהם במושב. שלושת יל ־ דיהם - איה, אליה ואוריה - נולדו בסיני והבן הקטן אחיה נולד בעמק יזרעאל לאחר שכבר הגיעו לתל עדשים. אבי ועפרה עבדו לפרנסתם בנביעות בסיני בגידול מלונים ליצוא ואבי עבד תקופה של שנתיים בניהול המזנון בכפר הנופש הסמוך. "ייצאנו מלונים לאירופה בדצ ־ 800 מבר. המחיר שזכינו לו בשיא היה "הלכנו לבית שגרנו בו ומצאנו בית נטוש שאיש לא גר בו מאז. על הקיר בתוך הבית נשארה כתובת שהילדים כתבו. אוריה כתב את השם של אחותו 'איה בלילה' בכתב ראי והכתובת נשארה על הקיר שם. עכשיו הוספנו את שמות כולנו ואת התאריך שבו ביקרנו עד לביקור הבא"

ביתי שנה אחרי שפונו ממושב נביעות 40 שבחצי האי סיני, חזרו בני משפחת בלילה - שהקימו מאז את ביתם בתל עדשים - לבית הנטוש ‰ השבוע מספר אבי בלילה על ההחלטה לבנות את חייהם בנקודה הכי מרוחקת, על חוויה אחת מטלטלת במיוחד רגע לפני העזיבה ועל החזרה לשם בהרכב משפחתי מלא ‰ "כל כך יפה ומרגש לילדים לחזור ולראות את הביתשלהם"

אבי ועפרה בלילה מחבקים את עץ הפלפלון ששתלו

20

20.5.2022 ˆ ידיעות העמק