עמק 22.07.22

החלל הפנימי. אחרי שהמפעל נסגר הוא הפך ללול

מפעל 'נעמן־ גזית'. מבנה מיוחד מראשית קום המדינה צילומים | ורפרודוקציות: יוסי וקנין

עמק יזרעאל שנים אחרי שנסגר: 66 מפעל 'נעמן–גזית' נפתח מחדש המפעל המיתולוגי בקיבוץ גזיתשייצר בעיקר ספלים וצלחותמקרמיקהפעל רק כארבעשניםאך הפך לשם דבר בארץ בראשיתקוםהמדינה ‰ עכשיו רוציםמספר חברים להפוך אותו למוזיאון שיארחתערוכות וגלריות ‰ "אנחנו רוצים להראות לדורותהבאיםמההיהפה"

חבת: יש לנו לול גדול, רפת גדולה משו ־ תפת יחד עם משמר העמק, צאן של יותר ראש וגם בקר לבשר. יש לנו את 1,000 מ־ כל ענפי החי עד היום על אף שיש לנו תעשייה". עובדים שייצרו כלי 25 במפעל הועסקו פורצלן המיועדים למלונות ולמסעדות וכלי מטבח למשקי בית פרטיים. מבנה המפעל, שבחזיתו לבנים אדומות ובגגו ארובה גדולה ומרשימה, משתרע על שטח ש � מ"ר. מחלקת החומרים ה 1,500 של תרעה על שתי קומות: בקומה העליונה בגובה הכביש היה מחסן חומרי הגלם; בקומה התחתונה נשקלו ונשפכו חומרי הגלם לשתי טחנות. העיסה המוכנה נשא ־ בה למכונת הסחיטה וממנה עברה למכונת ה'פרס' שהכינה מהעיסה הסחוטה פלטות שנקראו 'עוגות'. ה'עוגות' הוכנסו למכו ־ נה נוספת שהפכה אותם ל'נקניקי חומר'. במחלקות הייצור הכינו צלחות או ספלים שעברו למחלקת התנורים בחזית המפעל. הכלים הוכנסו לתנור גדול העשוי מחרס חסין אש, ולאחר מכן הובלו בארגזים לר ־ חבי הארץ. בשנים שבהן פעל המפעל הוא ייצר מדי שנה חצי מיליון ספלים, חצי מי ־ ליון צלחות וחצי מיליון תחתיות לכוסות - למעלה ממחצית התצרוכת השנתית בארץ באותם ימים. עבודת ידיים אחד משני האנשים שעבדו במפעל ועודם בחיים, חבר הקיבוץ יוסף פורת בן פ � , מספר על השנים שבהן עבד במ 96 ה־ . הגעתי לארץ 30 על: "הייתי אז בן פחות מארגנטינה והסתובבתי תקופה 23 בגיל עד שגמרו לבנות את המפעל. למדתי קצת כימיה בחו"ל וגייסו אותי לעבוד במפעל. אני עבדתי במחלקת חומרים, התפקיד שלי היה לסחוב שקים ממחסן חומרי הגלם. את החומר העברנו למכונה מיוחדת שלחצה אותם בשיטה של 'פרס' ממנה הוצאנו פלטות של חומר. משם הכנסנו את הפלטות למכונה אחרת שהפכה אותם ל'נקניקים'. מהנקניקים פרסנו פרוסות, כל פרוסה יועדה להיות צלחת או ספל, לפי גודל הנקניק". המפעל ייצר, כאמור, בעיקר צלחות, ספלים ותחתיות לכוסות. פורת: "הצלחות והספלים הם 'ירושה' מהאנגלים. הם היו לא יפים ושבירים. לכן היבוא המתחרה שהגיע בהמשך פגע במפעל".

יוסי וקנין, דניאל דדון

קיבוץ גזית במזרח עמק יזרעאל על ידי הקיבוץ 1948 נוסד בשנת הארצי. ארבע שנים לאחר מכן,

כדי לדאוג לפרנסתם של המתיישבים החדשים, הוקם בפאתי הקיבוץ מפעל 'נעמן־גזית' למוצרי כלי שולחן מקרמיקה. הכלים שהמפעל ייצר - ספלים, צלחות ותחתיות לכוסות - הפכו לשם דבר בארץ באותן שנים ונחשבים עד היום לקלאסי ־ שנים לאחר שהמפעל נסגר, 66 קה. היום, ותיקי היישוב רוצים להפוך אותו למוזיאון ולמקום חי ותוסס שבו יציגו את תולדות המקום ויקיימו בו אירועים ותערוכות שו ־ נות. חצי מיליון ספלים אבן הפינה למפעל נעמן־גזית הונחה על ידי שותפות של קיבוץ 1951 ביוני גזית ובית החרושת נעמן ובסיוע חברת ההשקעות של הקיבוץ הארצי. הצורך בה ־ קמתו של המפעל נבע מכך שהמתיישבים החדשים נשלחו למקום שהיה צחיח ויבש ללא מקור מים, ולא היתה אפשרות לחב ־ רים להתפרנס מחקלאות. "הקיבוץ הארצי ששלח אותנו לכאן ידע דברים שאנחנו בתור חדשים לא ידענו: שזה מקום שקשה מאוד להתקיים ממנו מחקלאות", אומר ), לשעבר גזבר ומזכיר 95 חיים שורר ( הקיבוץ, "לא רק שלא היו מים, אלא היו פה מדי פעם שנות בצורת. קראו למקום הזה 'הנגב של הגליל'. התנועה ידעה שקיבוץ לא יכול להתקיים במצב כזה לאורך זמן. אמנם התחלנו לקבל תקציב התיישבותי מהסוכנות אבל היות שלא היו מים, עיקר המימון להקמת המשק החקלאי היה מכוון לבעלי חיים וגם היום יש לנו חקלאות נר ־ "החלום הוא להמחיש איך עבדו פה. באים לפה כל מיני אנשים עם יחס לשימור ורואים את השילוט שתלינו בחדר התנור ואת הארובה המיוחדת והם אומרים 'דבר כזה אסור להרוס'"

מימין לשמאל: יגאל ירקוני, יוסף פורת וחיים שורר. מאחור: אלי בראל. ההיסטוריה חשובה להם

24

22.7.2022 ˆ ידיעות העמק