עמק 22.11.24

מושב היוגב

משפחת בר סלע מעמק יזרעאל מתארת את ההתמודדות המשפחתית עם האוטיזם, התקווה והאופטימיות ‰ ומתגורר ב'הבית לחיים' של אלו"ט בפרדס חנה 41 היום בנם איתי בן החיים עם בן על הרצף האוטיסטי: "מסע ארוך ולא פשוט"

סגרת התעסוקה בגלל המלחמה. "לאורך התקופה הזאת שהייתה לא פשוטה עבור איתי הצוות במקום דאג לו ברגישות רבה, וזה עוזר מאוד," משתפת מירי. מניסיונה רב השנים, מירי מאמינה שחשוב לאבחן ילדים מוקדם ככל האפשר כדי שיק־ בלו את כל התמיכה הנדרשת. "הורים צרי־ כים לדעת להקשיב לאינסטינקטים שלהם", היא מדגישה, "אם יש הרגשה שמשהו שונה, לגשת לאבחון ולבקש עזרה כמה שיותר מו־ קדם. בנוסף, חשוב מאוד להעלות את המו־ דעות בחברה לקבלה של אנשים עם צרכים מיוחדים. אנשים צריכים להיות יותר סוב־ לניים ורגישים לאחר, כמו במצבים שאיתי מתנהג בצורה שונה בציבור, ואני נאלצת להסביר לאחרים מה קורה". מירי גם מבקשת להעביר מסר מרגיע להורים ששוקלים להכניס את ילדם לבתים לחיים: "המסגרת הזו היא בית לכל דבר. יש מטבח, סלון, ואפילו עיצבנו יחד עם איתי את החדר שינה שלו שירגיש בבית. אלו"ט עוזרת למשפחות להרגיש בטוחות, יש קשר נהדר עם כל אנשי הצוות. כשהם קוראים לזה בית לחיים, הם מתכוונים לזה באמת".

החליטו מירי ואיציק לשלב את איתי במ־ סגרת הבית לחיים של אלו"ט בפרדס חנה. "זה היה מעבר קשה מבחינתי", אומרת מירי, עוברת, ואני לא 17:00 "פתאום השעה מחכה לו לחזור. היה לי קשה לא להרגיש את הנוכחות שלו בבית כל יום. למזלי, הצ־ וות בראשות שולי מבית השיטה היה קשוב מאוד והתאימו לו תכנית כניסה בהדרגה, שהתאימה גם לי, ונתנה לכולנו להרגיש הכי בבית שיש". הבית לחיים בפרדס חנה הוא מסגרת תו־ מכת שמאפשרת לאיתי לצמוח ולהתקדם, תוך שהוא נמצא בסביבה בטוחה ותומכת. מירי מוסיפה: "הוא מאושר שם, וזה גם נותן לי קצת זמן לשקם את עצמי ולנהל סדר יום, משהו שלא יכולתי לעשות כל השנים האלו". במהלך תקופת המלחמה האחרונה, איתי הושפע מהאזעקות והאירועים סביבו בצפון, אך הפגין רוגע ואופטימיות. "איתי הוא אדם עם אופטימיות מדהימה", אמרה מירי בחיוך, "כשלקחנו אותו לממ"ד, הוא לא נלחץ, וזה משהו שמחזק אותי. לפעמים אני מקנאה בבטחון ובשלווה שלו".

יוסי וקנין

) ואיציק בר סלע 70 בני הזוג מירי ( ממושב היוגב התמודדו עם את־ ,) 41 גרים רבים מאז בנם, איתי ( אובחן בגיל צעיר על הרצף האוטיסטי. מירי, גננת בפנסיה, ואיציק, רופא משפחה בפנ־ סיה, משקיעים את כל מה שיש להם באיתי ובמשפחתם. מירי משתפת את סיפור המ־ שפחה לרגל יום ההתרמה הארצי לאוטיזם שהתקיים ביום שלישי השבוע. בצעירותו של איתי, לא היה המושג 'אוטיזם' ברור כפי שהוא היום. מירי זוכרת את הקשיים הראשונים: "כגננת, הייתה לי תחושת בטן שמשהו לא כשורה. איתי לא היה מגיב לשם שלו, ולא יצר קשר עין. ני־ סיתי לפתח איתו תקשורת בדרכים שונות – אפילו עשיתי הקלטות שמע כדי שיחזור על המילים" היא מספרת, "אבל המילים חזרו על עצמן שוב ושוב. כשלבסוף קיבלנו את האבחון בירושלים, זה היה כמו קריאת הש־ כמה כואבת, הבנו שנצטרך להתחיל במסע ארוך ולא פשוט". שנים של טיפול מסור בבית, 22 לאחר

צילום: פרטי

מירי ואיציק בר סלע עם בנם איתי

למרות שהוא אינו מודע למתרחש סביבו, שגרת היומיום שלו הופרה כאשר מסגרת התעסוקה שלו בגבעת חביבה נעצרה עד לפני שבועיים, והוא וחבריו לבית החיים נאלצו להישאר חודש ימים בלי לצאת למ־

20

22.11.2024 ˆ ידיעות העמק