עמק 24.06.22

וקניתי דירה בגבעתיים. עברנו לשם ופתחנו חנות ברמת גן. אף אחד שם לא הכיר אותנו. לא עבדנו ולא תפרנו. אז חזרנו עוד פעם לבית שאן ופתחנו שוב את החנות. בשנה שהייתי בגבעתיים לא הכרתי את השכן אפילו". מהי בית שאן בשבילך? "בית שאן היא הבית איפה שגדל ו כשהגעתי 2 תי. הייתי בסך הכל בת לבית שאן. היו אז אנשים מאוד טובים, לא היתה גאווה לאף אחד. כולם היו "יפה מאוד. היא הפכה כבר לעיר גדולה. גם החמימות של האנשים מיוחדת, אני יוצאת לרחוב וכל אחד מתעניין. בשמחות וגם באבל אנשים מאוד חמים ומחבקים. בטקס קבלת אות יקירת העיר זה היה כל כך מורגש. ריגש אותי שאנשים ניגשו אליי וסיפרו עליי לנ ו כדים. זה מעורר הערכה והע ו רצה". תמיד בעשייה בשנים האחרונות התנדבה קדוש במסגרות שונות בקהילה בבית שאן: בבית אבות הדסים בטיפול בקשישים ובמועדון קשישים שבו עזרה לקשי ו שים ליצור, לרקום ולסרוג. היא גם השתתפה בימי אמנות במסגרת המו ו זיאון בסדנאות פסיפס ואמנות והד ו ריכה את נשות הקהילה ובני נוער. למה היה חשוב לך להתנדב? "היה חשוב לי לצאת מהבית, לעזור ולהמשיך להיות מעורבת כי תמיד הייתי מעורבת בחיי הקהילה. זה משהו שקיבלתי בבית, מהחינוך של ההורים לתת ולעזור". מה נותן לך את הכוח להמשיך וליצור ולהיות בעשייה כל כך הרבה שנים? "לא רציתי להשתעמם. מה יש לי לעשות כל היום? אני לבד בבית. אני יושבת רק לראות טלוויזיה ואני נרדמת. בשביל לא להירדם אני קמה לעבוד, לעשות משהו. אם אני לא אע ו בוד אני אהיה כל היום בקופת חולים. המרפאות מלאות רק בזקנים ואני לא רוצה להיות חלק מהם. גם בפעילות במועדוני הקשישים חסר פעילות אינטלקטואלית. אני אומרת להם במועדון, תביאו רק מישהו שיספר בדיחות – שאנשים יצחקו קצת. שי ו שמעו את הקול שלנו. כשלא מדברים מיתרי הקול מתייבשים. פעם הייתי שרה בבית והיום אני מנסה ולא מצ ו ליחה. הלך לי הקול כי אני לא מדברת אז אני לא רוצה שהידיים גם כן יפסי ו קו לעבוד. אני לא מציירת במהירות כמו שהייתי מציירת פעם והידיים רו ו עדות, זה כבר לא אותו דבר אבל צריך להתגבר. יש לי סטודיו קטן שעשיתי לעצמי בבית, עד עכשיו ציירתי בבית במטבח". איזה מסר את רוצה להעביר? "הכי חשוב לי להעביר מסר לאנ ו שים שלא יישבו בבית סתם. כל אלה שיוצאים לפנסיה והולכים לקופת חולים מהבוקר עד הערב, שלא יעשו את זה, שיעסיקו את עצמם, לא חשוב במה. מי שיודעת לבשל שתבשל ומי שיודעת לעשות ספורט שתלך לזק ו נים ותעשה להם ספורט והכי הרבה חשוב שיבקרו אנשים שהם לבד". משפחה גדולה אחת". ואיך בית שאן היום?

בעיר ועל היותה מובילה חברתית ותרבותית בתחום הציור והאופנה. "זו היתה הפתעה. לא ציפיתי לזה. התר ו גשתי ושמחתי. הרבה זמן לא ראיתי את אנשי בית שאן ופתאום מתקשרים אליי. הגיעו כל האנשים של בית שאן שלא ראיתי כבר שנים", היא מספרת בהתרגשות. אופנתיים במעברה קדוש, ילידת מרוקו, שם למדה ועסקה בעיצוב אופנה, הקימה עם עלייתה ארצה ולאחר שהיתה בגרעין מייסדי העיר, עסק בתחום הביגוד יחד עם בעלה המנוח. היא לימדה תפירה והיתה ממובילות התרבות והאופנה החלה ללמוד ציור 67 בעיר. בגיל באופן עצמאי ומאז היא מבטאת את אהבתה לאופנה, לאנשים ולסיפו ו רי התנ"ך באמצעות ציוריה. יצירתה מגוונת מאוד ועוסקת בנופי הארץ, ירושלים, מרוקו, העיר בית שאן, נשים ואהבת האדם. במשך שנים רבות היא התנדבה בקהילה, בבית הסיעודי הדסים, הדריכה בני נוער ותרמה לנז ו קקים. קדוש היא דמות מוערכת בבית שאן ובקרב קהילת האמנים בישראל ומהווה השראה לבנותיה שעוסקות גם הן באמנות, לנשים בכלל ולנשים בגיל השלישי בפרט. בעיר טנג'יר 1931 היא נולדה בשנת במרוקו שהיתה אז חלק ממרוקו הספרדית. היא למדה בבית ספר אליאנס ובתיכון למדה במשך ארבע שנים בשתי בתי ספר שונים לתפירה התחתנה עם בעלה 18 ולאופנה. בגיל שנים. 13 ארמונד ז"ל שנפטר לפני ארמונד היה חייט מדופלם והם עברו להתגורר בקזבלנקה, שם פתחו חנות אופנה - הוא שימש כחייט לגברים ואליס היתה תופרת לנשים. בשנת ו � הם עלו לישראל עם שלוש בנ 195555 תיהן למעברת בית שאן. כמי שגדלה בבית ציוני שספג את ערכי הציונות ועודד לעלייה, העלייה לישראל היתה עבורה הגשמת חלום. "היינו מארחים בבית במרוקו לתקופות פעי ו לים ושליחי עלייה שגרו אצל ההורים שלי וספגתי את כל האווירה הזו של השליחות". השנים הראשונות במעברת בית שאן באוהלים ובצריפים היו קשות, אך קדוש לא התלוננה. "ידענו שא ו נחנו באים למקום שלא יהיה לנו בו בית ואוכל כמו שצריך", היא מספרת. זמן קצר לאחר שהתמקמו בבית שאן כבר פתחו אליס ובעלה חנות אופ ו נה מאולתרת ועיצבו את קו האופנה לאנשי העיר. "כשהגענו לבית שאן אנשים היו לובשים רק מכנס קצר של חאקי וכובע טמבל. אנחנו לימ ו דנו אותם להתלבש", מספרת קדוש, "הבאנו קונטיינר מלא בדים ומכונות תפירה. ארמונד הגיע כחייט שהיה ידוע במרוקו. כל מה שהיה בחנות במרוקו הבאנו לפה. התחלנו לע ו בוד במעברה. אפרים דובק ז"ל היה אז ראש העיר הראשון של בית שאן. הוא הזמין חליפה וכל מי שראה את החליפה שלו רצה גם. ארמונד היה עובד תוך כדי בחקלאות והיה בא בלילה, גוזר, מכין ומשאיר לי עבודה ואני הייתי עוזרת לו ביום. הקונטיינר שלנו הפך להיות שולחן העבודה ואף פעם לא התלוננו".

צילום: דוברות עיריית בית שאן

ציור חייה

קדוש מקבלת את ההוקרה מראש העיר ז'קי לוי

"לא רציתי להשתעמם. מה יש לי לעשות כל היום? אני לבד בבית. אני יושבת רק לראות טלוויזיה ואני נרדמת. בשביל לא להירדם אני קמה לעבוד, לעשות משהו. אם אני לא אעבוד אני אהיה כל היום בקופת חולים" החייטים היחידים בבית שאן. עבדנו לקראת החגים במשמרות בלילות כדי להספיק לספק חליפות לחגים ולאירועים לאנשי העיר" "העסקנו גם עובדים תושבי בית שאן ולימדנו אותם לתפור. היתה המון עבודה, היינו

אחרי שקיבלו בית בשיכון, פתחו הזוג קדוש שתי חנויות לעיצוב אופ ו נה ותפירה עילית בעיר העתיקה של בית שאן שזכו למוניטין בכל האזור. הסלוגן של החנות 'חליפה לתפארת, אצל קדוש נתפרת' ליווה אותם במשך שנים. "העסקנו גם עובדים תושבי בית שאן ולימדנו אותם לתפור. היו תופרים שכבר עבדו אצל בעלי במ ו רוקו. הם גרו בתנעכים ובמגדל העמק והיו באים יום יום לעבוד איתנו בח ו נות. היתה המון עבודה, היינו החייטים היחידים בבית שאן. עבדנו לקראת החגים במשמרות בלילות כדי להס ו פיק לספק חליפות לחגים ולאירועים לאנשי העיר". תערוכות בחו"ל ת � ה 67 עם יציאתה לגמלאות בגיל חילה קדוש לצייר תוך לימוד והתנסות עצמית ומאז ועד היום היא מציירת. "אחרי שכל הילדים כבר התחתנו הת ו פנה לי זמן. אני לא מוכנה לשבת בלי לעשות כלום, אני משתדלת להיות כמה שיותר פעילה ועצמאית", היא מסבירה, "נמשכתי לציור כבר מגיל קטן. למדתי גם לרקום בתיכון. גם כשתפרתי הייתי צריכה לצייר את השמלה כדי להראות לקליינטית מה אני הולכת לעשות לה". ציוריה של קדוש בשמן על בד מאופיינים בהנפת צבע עשירה ונו ו עזת. את הרעיונות היא שואבת מהילדות, מנופי הארץ, מירושלים ומ ו סיפורי התנ"ך שהיא מאוד אוהבת. את הדמויות שהיא מציירת היא מלבישה בבגדים שהיא מעצבת בעבורם. קדוש אוהבת להתעסק בציוריה גם באופי החלה 1999 הנשי ובגוף הנשי. בשנת קדוש להציג את ציוריה בבתים פתו ו א � הציגה לר 2014 חים במושבים וב ו שונה את ציוריה במוזיאון בבית שאן. מאז היא מציגה את ציוריה בתערוכות ברחבי הארץ והציגה גם בתערוכות בחו"ל במיאמי ובניו יורק יחד עם בתה, אמנית הפיסול יהודית ברזני. בימים אלו מוצגות שתי תערוכות שלה: אחת בבית ציוני אמריקה בנושא 'עזה כמ ו וות אהבה' והשנייה בהרצליה בבית

2022 חיל האוויר בתערוכת עצמאות שם יש לה קיר עם חמישה ציורים. איך ההרגשה שהציורים שלך מו ־ צגים בתערוכות ואת זוכה להכרה? "אני אומרת תודה על כך שאני מע ו סיקה את עצמי ושזה מחזיק אותי". כמה זמן לוקח לך לעבוד על כל ציור? "יש ציורים שלוקחים הרבה זמן. יש ציורים שלוקח לי חצי שנה לסיים אותם ויש כמה חודשים". דור ההמשך ההשפעה היצירתית של קדוש חל ו חלה גם לבנותיה. בתה, יהודית ברזני ו � ), פסיכותרפסיטית ועובדת ס 70) ציאלית במקצועה, היא אמנית בעצ ו מה ומפסלת בחומרים שונים, והיא זו שאחראית להסיע את אמה לתערכות וגם על השיווק והפרסום. גם הבת ???? מציירת ולומדת ציור בסדנאות בי ו רושלים. "אנחנו בית מאוד יצירתי, ההשפעה היצירתית של אמא קיימת וזורמת בעורקים שלנו", אומרת יהודית, "כולנו מפרגנים לאמא ומ ו עודדים אותה וגם כשקשה לנו אנחנו מתייעצים איתה. המסר העיקרי שלה הוא להתמודד ולהתגבר ולא לשבת בחוסר מעש, לא לרחם על עצמך ולא לחכות לאף אחד שיעשה משהו בש ו בילך. אמא מחזיקה את עצמה כמה שהיא יכולה מבחינה בריאותית והיא לא מרחמת על עצמה". עברו הזוג קדוש 80 בסוף שנות ה־ שנים. 10 להתגורר בקנדה, שם חיו כ־ "הם רצו להיות ליד האחים של אמא שלי שהגיעו ממרוקו", מספרת הבת, "הם פתחו שם עסק לחייטות ותפירה והתפרסמו מאוד גם שם. כל הקהילה היהודית באה לתפור אצלם חליפות. הם חזרו לארץ. 72 בגיל אני גרתי בבית שלהם עם בעלי והילדים. הם חזרו לבית שאן ואמא המשיכה ליצור". אליס, למה המשכת לגור בבית שאן כל השנים? ת � במלחמת הה 60 "בסוף שנות ה ו שה כשנפלו קטיושות על בית שאן, הילדים שלי ממש פחדו והלכתי מהר

22

24.6.2022 ˆ ידיעות העמק