עמק 24.10.25

First page Previous page 10 Next page Last page

ישאיר למחליפו מספר פרויקטים משמעותיים ‰ אפיק ונה הודיע השבוע על סיום עבודתו בעוד שלושה חודשים המועצה: "תרם רבות לקידום תהליכים מרכזיים בתחומי התכנון, הפיתוח, הבינוי והתשתיות" ‰ לקידום אחרי ארבע שנים: מהנדס המועצה האזורית עמק יזרעאל עוזב

ארוכה של עשייה משמעותית, מקצועית ומסורה למען העמק ויישוביו. אפיק הוביל את תחומי ההנדסה, הפיתוח והבינוי במו־ עצה באחריות ובשותפות רחבה עם כלל הגורמים, תוך ראייה מערכתית ורגישות לצורכי האזור כולו. "הוא תרם רבות לקידום תהליכים מר־ כזיים בתחומי התכנון, הפיתוח, הבינוי והתשתיות, והותיר חותם של מקצועיות וערכיות. הערכתנו הרבה לאפיק על הדרך המשותפת שנעשתה לאורך השנים ובציפייה להמשך שיתופי פעולה בע־ תיד. איחולי הצלחה רבה בהמשך דרכו – האישית והמקצועית. "עם זאת, חשוב לציין כי קיימת בעיה מערכתית רחבה במגזר הציבורי בכל הנוגע לשכר המהנדסים.ות", הוסיפו במועצה, "יש פערים משמעותיים לעומת המגזר הפרטי מקשים על הרשויות המקומיות בשימור וגיוס נשות ואנשי מקצוע איכותיים.ות, תו־ פעה הבאה לידי ביטוי ברשויות רבות ברחבי הארץ, בשל העובדה כי בסקטור הפרטי הם מרווחים.ות פי שלושה, ארבעה ואף יותר. לעומת זאת, הסקטור הציבורי מוגבל על ידי משרדי הפנים והאוצר בגובה השכר שניתן לשלם". אנחנו יכולים להיות ביחד בלי הכאב?" שאל עמיחי. "וכל פעם שתצליחו תדעו שאתם מחזקים מסלול חדש שנפתח — מסלול של אהבה, חום ושלווה. כל הצלחה כזו תפחית את התלות שלכם בסבל." "ומה נעשה כשניכשל?" "זה חלק מהתהליך, לחזור לדפוסים המוכרים, כי זה מה שאתם יודעים… אי אפשר פשוט לזרוק אותם, אלא יש ללמוד לחיות לצידם. זה דורש סבלנות, מודעות ואומץ. אתם לא צריכים להיות מושלמים, אלא ללמוד להיות נוכחים עם פיתוח של יכולת הקשבה בלי שיפוט ודרישת הסברים." כשהם קמו, השקט ביניהם כבר לא היה אותו השקט הכואב של ההתחלה, אלא שקט חדש ורך, שקט של התחלה אחרת. האהבה האמיתית לא נוצרת כשאין סבל, אלא כשיש מקום טוב, כך שגם הסבל כבר לא מפחיד יותר". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

יוסי וקנין זעזוע במועצה האזורית עמק יזרעאל. מה־ נדס המועצה אפיק ונה הודיע השבוע כי החליט לעזוב את התפקיד בעוד שלושה חודשים. היעד הבא של ונה הוא ככל הנראה הסקטור הפרטי. ונה, תושב הקריות, נכנס לתפקיד לפני ארבע שנים. הוא החליף את המהנדס דובי ויינגרטן מהיישוב עצמון שכיהן בתפקיד הרבה שנים. במהלך כהונתו של ונה הוא קידם פרויקטים רבים בתחום הבינוי, הת־ כנון והתשתיות. יש לציין כי עזיבתו לא הפתיעה את הנהלת המועצה, שכן הוא כבר מספר שנים עובד ברשויות מקומיות. "חשוב לציין כי קיימת בעיה מערכתית רחבה במגזר הציבורי בכל הנוגע לשכר המהנדסים/ות. יש פערים משמעותיים לעומת המגזר הפרטי"

צילום: דוברות המועצה האזורית עמק יזרעאל | אפיק ונה

כמו כן למהנדס הבא יצטרך גם להתעסק עם מספר הרחבות ביישובים הבאים: עין דור, הושעיה, גניגר, יפעת, גזית, תמרת, כפר ברוך ומושב מרחביה. המועצה האזורית עמק יזרעאל מסרה: "מהנדס המועצה, אפיק ונה, בחר לסיים את תפקידו ולצאת לדרך חדשה, לאחר תקופה

למחליפו של ונה מצפה עבודה רבה שכן יש מספר פרויקטים משמעותיים שיש לסיים לתכנן, לקדם לביצוע ולבצע: הקמת חטיבת הביניים ויצו נהלל, הקמת אולם ספורט באחוזת ברק, הקמת המבנה של בית הספר הדמוקרטי ליד רמת דוד ושיפוץ אולם הספורט בגבת.

222 טור

למה זוגות רבּים מכורים לסבל? הסבל הופך לאיזור הנוחות, השקט מפחיד — והאהבה נלכדת בין לבין

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

עמיחי ודנה התיישבו מולי בלי להביט זה בזה. "אנחנו כל הזמן נלחמים זה בזה, ונמאס לנו," דנה פתחה את השיחה בשם שניהם. "והאמת, זה מרגיש כאילו אנחנו לא מסוגלים פשוט להיות יחד בלי לסבול." הוסיפה דנה. "אני מרגיש שלא משנה כמה אנחנו מנסים, תמיד אנחנו חוזרים לאותו המקום. פשוט מכורים לדרמות שלנו, וזה מייאש," אמר עמיחי. "זה נראה כאילו החומר שמדביק אתכם יחד ומחזיק את הקשר הוא הסבל. אתם שמים לב לזה?" "זה מרגיש לנו נורא, אבל כאילו אנחנו לא מצליחים להתחבר אחרת," ענה עמיחי. עמיחי, שתמיד ניסה לגשר ולמצוא פתרונות, נראה הפעם מותש, כמעט מובס. "לגוף ולנפש יש נטייה להתרגל לסבל, ואז הוא מייצר איזור בטוח שכל התשתית שלו זה המקום הסובל הזה. ואז, כשמשהו טוב קורה לכם…"

"אנחנו לא מוכנים לקבל אותו," התפרצה דנה. "כי אתם לא מפחדים מהכאב אלא מהשמחה, השלמות והתחושות הטובות." "מה את אומרת? שאנחנו מפחדים להיות מאושרים?" עמיחי צחק. "בדיוק. כי אם פשוט תרגישו טוב, הגוף שלכם לא ידע מה לעשות עם זה, הוא זקוק לאדרנלין של הסבל," עניתי. "זה כל כך מטורף, אנחנו סובלים, פצועים ולא מסוגלים לשחרר," אמרה דנה בבלבול. "אתם פשוט תקועים ב'תוכנה' שהגוף שלכם למד, שבה הסבל הוא זה שמחזיק אתכם יחד. כשחיים שנים בתוך דרמה רגשית מתמשכת, הסבל נעשה כמו מוזיקת רקע קבועה. שקט מדי, מרגיש מאיים בריקנות אימתנית. גם כשכבר מתרחשים רגעים טובים, הגוף ממהר "להחזיר את הצליל המוכר", רק כדי להחזיר את היציבות".

"למה?" שאלתי. "אני מרגישה שזה קצת יחזיק, ואז יקרה משהו וניכשל." היא לא ידעה להסביר למה, אבל הפחד הזה היה מוחשי כמעט כמו הכאב עצמו. "פה בדיוק הסוד. הרי זה הפחד שלכם: שהכל קל, שיש שמחה והכל מושלם. הרי הגוף שלכם רגיל לסבל וזה מה שאתם מכירים. ברור לי שתרגישו חוסר יציבות כשהכל ילך טוב, וזה נורמלי, כי אתם לומדים מחדש להיות במקום הטוב." "אבל איך עושים את זה?" שאל עמיחי. "תתחילו מדברים קטנים; לדוגמא, בפעם הבאה שדנה תכעס עליך — אל תתגונן, ופשוט תשב ותקשיב לה. תאפשר לעצמך להקשיב ולהרגיש את מה שהיא מרגישה, והגוף יתחיל ללמוד משהו חדש. תחושה של שקט, קירבה ואהבה שלא דורשת סבל". "אז מה שצריך זה בעצם לתרגל כל יום ולראות את הרגע שבו

"אין איזה עדכון לתוכנה הזו? איך יוצאים מזה? איך אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי כאב?" עמיחי שאל. "בהתחלה אפשר להכיר ברגעים הקטנים בהם אתם פשוט יכולים להיות יחד בלי להוכיח כלום. בלי לריב, בלי להתנצל ובלי לנסות להחזיר את העבר," עניתי. "זה לא פשוט," מחתה דנה. "צודקת, זה באמת לא קל, כי הגוף מתנגד לזה, אבל בכל זאת הצעד הראשון — צריך להסכים לראות ולהבין שאפשר אחרת". "אני מרגישה ממש התנגדות, אולי אפילו פחד להיות במקום טוב כזה..." אמרה דנה.

24.10.2025 ˆ ידיעות העמק

Made with FlippingBook flipbook maker