עמק 24.11.23

ימים שאביבה וקית' סיגל מכפר 48 כבר עזה מוחזקים בשבי החמאס, ובתם אילן טיב מקיבוץ גזית יחד עם אחיותיה ואחיה הם ‰ לא יודעים את נפשם מרוב דאגה יוצאים להפגין, נפגשים עם כל מי שצריך, מתראיינים בתקשורת ומנסים לשלוח "אני משתדלת ‰ להוריהם אנרגיות חיוביות איכשהו, בעזרת האמונה, לשלוח כוח להורים שלי לעבור את זה" בין תקווה לייאוש הוריה של חברת קיבוץ גזית חטופים בעזה:

הוריה של אילן טיב מקיבוץ גזית, אביבה וקית' סיגל תושו בי כפר עזה, מוחזקים בשבי החמאס כבר ו � ימים. עכשיו טיב משחזרת את איר 488 עי השבת השחורה, ומספרת על הדאגה לגורלם ועל התקווה החזקה כי הוריה ישובו הביתה בריאים ושלמים. באוקטובר 7 אילן טיב הייתה בבוקר ה־ בערבה, בעבודתה יחד עם חניכי מכינת רבין, כשהחלו להגיע הידיעות על מטו חים לעבר עוטף עזה. "התקשרתי להורים שלי והם לא ענו, התקשרתי לאחי שגם הוא מתגורר בכפר עזה והוא לא ענה. ואז ההורים שלי שלחו הודעה וכתבו שביקו שו מהם לא לדבר ושהם בממ"ד". מאז ובמשך כמה שעות הקשר בין ההורים לטיב ואחיותיה התנהל בהודעות. "הם אמרו שהם בסדר", משחזרת טיב. "שאלנו אותם אם הם יודעים מה קורה בדרום, כי אנחנו כבר התחלנו לקבל הודעות על חדירות ליישובים, והם ענו שהם לא יודעים כלום – אז כתבנו להם שייזהרו. הם אמרו שהם נעלו את הבית ואת הממ"ד. אז אנשים עוד חשבו שהו דלת של הממ"ד יכולה להינעל בהרו מת הידית. באיזשהו שלב הם אמרו לנו שהולכת להיגמר להם הסוללה, אז שנדע שאם הם לא עונים הם בסדר". בבוקר נותק הקשר עם 10:15 בשעה אביבה וקית' סיגל, אבל זה לא הדאיג באותם רגעים את הילדים. "היינו ביו דיעה מוחלטת שהם בממ"ד והבית נעול, שהכל בסדר ופשוט נגמרה להם הסוו ללה. חיכינו שהחיילים ייכנסו לבתים ויחלצו אותם. בינתיים היינו בקשר עם אחי, שגר בשכונה במרכז הקיבוץ, וממנו שמענו שיש צעקות בערבית. באותו יום אחר הצהריים השתלט על הבית שלו כוח של מגלן. הוא היה מוקף בחיילים שפתו חו חמ"ל בתוך הבית שלו ומשם הם יצאו ללחימה". השעות שנקפו עד הערב, עם צאת השבת, עברו על טיב ואחיותיה בחוסר ודאות. "באותם רגעים האמנו שהם מחו כים לחילוץ. התחילו גם שמועות שהכוו חות של צה"ל מתחילים לתפוס שליטה על המקום ושבקרוב יתחילו החילוצים. הכל היה עוד מעורפל, הכוחות שנכנו סו לא ידעו להגיד מה קורה. גם כיתת הכוננות שהייתה נוכחת בקיבוץ באותו אחוז ממנה נהרגו 90 יום לא תפקדה, בשעה הראשונה אז לא היה עם מי לדבר. התקשורת נפלה ולא הייתה קליטה, מה שנתן לנו גם תקווה. צריך להבין שאני ואחותי שירתנו כתצפיתניות. כולנו גדו לנו בעוטף וגרנו שם עד לפני כמה שנים. מבחינתנו לא היה מצב כזה שיש חדירה לקיבוץ שלא נגמרת בעשר הדקות הראו שונות על ידי כוח צה"ל. עברנו עשרות ניסיונות של חדירה, לא דמיינו שום תרו חיש שחדירה יכולה להצליח". המחדל הזה זעזע אותך? "לקח לנו המון זמן להבין בכלל מה קרה. לא חשבתי בשום מצב שיהיה רצח של אנשים וחטיפות, זה ממש לא היה בשום מקום בתודעה שלנו. היה רק מוזר שזה לוקח זמן והתעסקנו בעיקר בזה. התחיל לרוץ מידע שיש התבצרות של מחבלים, אבל אנחנו תיארנו לעצמנו שמדובר בשני מחבלים שיושבים על גג בקיבוץ ולא מוכנים לרדת, ממש לא בסדר גודל כזה".

מדינה במלחמה החטופים

דניאל דדון // צילום: נחום סגל

או שניים, אבל אין שום סיכוי שיצליחו לחטוף את ההורים שלי". איך עיכלת את זה כשהתבררו ממדי האסון? "זה קרה ממש לאט, חשבנו שזה יסו תיים למחרת. בימים הראשונים הלכנו לישון בידיעה מוחלטת שהם מעירים אותנו בלילה כדי לאסוף אותם מאיפה שזה לא יהיה. כמה ימים אחר כך דיברנו עם מישהו שמאוד מבין בתחום ומתעסק בהחזרת שבויים הרבה שנים, והוא אמר לנו שצריך לחכות בחשבון שזה ייקח בסביבות שבועיים. אמרתי לו שאין שום סיכוי שהצבא שלנו לא יצליח להשתלט על חמאס, ארגון טרור קטן. אותנו לימדו להמעיט בערכו של חמאס". אביה של טיב מחזיק באזרחות אמו ריקאית, מה שעודד ונתן תקווה בימים האחרונים. "בהתחלה חשבנו שזה יעזור. נפגשנו עם כל מי שהסכים להיפגש איתנו, עם סנטורים ושר החוץ האמו ריקאי שהגיע לפה. נכנסנו מהר מאוד לעשייה, להיפגש עם כל מי שאפשר, להתראיין בכל מקום".

אז הוא כתב לי בחזרה: 'לא מצאו אותם בבית'. לא הבנתי איך זה הגיוני, אמרתי לו אולי הם מתחבאים איפשהו, אז הוא אמר לי שהם בדקו בממ"ד והם לא שם. ואז אנו חנו מדמיינות את התרחיש הכי אופטימי שאולי הם מתחבאים בבית של השכנים, או שאולי חיילים אחרים חילצו אותם, ואנחנו ממשיכות לחכות לשמוע מה קורה איתם. אבל בשעות אחר הצהריים מתקו שרת אלינו היו"ר של כפר עזה ואומרת לנו שהיא מצטערת לספר לנו שהשכן של ההורים שלי ראה באותה שבת שמוליכים אותם אנשים חמושים מחוץ לבית". זו בעצם האינדיקציה הכי ברורה שהם נחטפו? "נכון. היום זה נראה לי מאוד הזוי, אבל אז אמרנו 'בסדר, אז לקחו אותם', אבל הצבא ישתלט על המצב, יהרוג את המו חבלים שלקחו אותם ויחזיר את ההורים שלי הביתה. אני מכירה את הצבא, בעלי היה קצין במג"ב המון שנים ואני כתו צפיתנית לשעבר הכרתי כוחות בדרו גים גבוהים ולא היה לי שום ספק שזה אירוע שהתחיל ונגמר ויהיה אולי הרוג

להתעורר לבשורות טובות

רק למחרת התבהרה התמונה והתקבל המידע שמאשר כי אביבה וקית' סיגל נחטפו על ידי מחבלי החמאס לעזה. "למו חרת בבוקר הצלחתי דרך חברה מכפר עזה להשיג מישהו מכוחות החילוץ. ביו קשתי ממנו לבדוק אם הם בחיים. הוא היה מאוד בלחץ וביקש שאשלח לו את הנ.צ של הבית. הוא אמר לי שעוד מעט מתו חיל החילוץ של השכונה שהם גרים בה. התעודדתי, כל הזמן דמיינו אותם בקשיים שלהם בתוך הממ"ד, שהם בטח רעבים או צמאים, אלו היו המחשבות. אחרי כמה דקות הוא עדכן אותי שחילצו את המשו פחה של השכנים והם עוברים לחלץ את ההורים שלי. אנחנו כבר נושמות לרווחה ואומרות 'תודה לאל הסיוט נגמר'. את אחי כבר חילצו באותו בוקר. עוברת חצי שעה ואני לא מבינה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן, ואז הוא כתב לי 'משפחת סיגל לא אותרה'. כתבתי לו: 'מה זאת אומרת',

"שניהם אנשים פשוטים,

קיבוצניקים, אנשי עבודה שאוהבים את המשפחה שלהם, אוהבים את הדברים הקטנים והפשוטים של החיים"

10

24.11.2023 ˆ ידיעות העמק